מיכל היא אמא לילד בן ארבע שאובחן כלוקה באוטיזים. בטור אישי היא מספרת איך מתמודדים עם ההודעה שאף הורה לא רוצה לשמוע ומה עושים הלאה. מפאת פרטיותו של בנה, הטור נכתב בשם בדוי
מיכל חזרה מהגינה מלאת קנאה באמהות אחרות
"לא חסרות סיבות שאחשוב כך"; מיכל מתייסרת
מיכל מצטרפת למאבק ההורים האוטיסטים
"וזה היה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע"
"איך מנפצים להם את החלום?"; טור אישי
אבל הבירוקרטיה שמעכבת את הטיפול תהרוג אותי
הרבה מאוד; אמא לאוטיסט מבינה את המחיר של זה
"ומה אני אמורה לעשות עד אז? להחיזק אצבעות?!"
"כנראה שלא רציתי לראות את הרמזים"; טור אישי
