מיכל היא אמא לילד בן ארבע שאובחן כלוקה באוטיזים. בטור אישי היא מספרת איך מתמודדים עם ההודעה שאף הורה לא רוצה לשמוע ומה עושים הלאה. מפאת פרטיותו של בנה, הטור נכתב בשם בדוי
שבכיתי כשקיבלתי האבחון ושאני לא מביאה לך אח
"למה מערכת החינוך מקשה על ילדים אוטיסטיים?"
מיכל מודאגת מעתידו של בנה – ומתנחמת עם ביסלי
הקשר שלכם מדהים, אז למה אתה מפחד מהמילה הזו?
"אז למה אתם מקללים באמצעות המילה הזאת?"
באילו בריכות קיבלתי יחס נוראי? מיכל בדקה
"גם לא הסיבה בגללה עוד לא נכנסתי להריון"
"התייחסת אליי כאמא היסטרית במקום לאבחן אותו"
פתאום גיליתי הרבה דברים יפים ונדירים באוטיזם
הם פשוט מגיעים; מיכל מייעצת להורים לאוטיסטים
בני האוטיסט לא הבין שהם לועגים, אבל אני כן
"רוצה להיכנס להריון אך חוששת"; מיכל בדילמה
הוא הפך את פסח הקרוב למאושר בחיי; טור אישי
סביר להניח שאפס, נכון? אז איך נקבל את השונה?
הן לא כמו של ילד רגיל, אבל לא פחות מרשימות
מיכל מציגה: תגובות נפוצות לבשורה שבני אוטיסט
"אולי זה עיכוב התפחותי שיעבור?"; מיכל מפקפקת
