קצת משונה לבחור בטניה מ"הלוטוס הלבן" כדמות מוארת ומאירה. אחרי הכל, מדובר בדמות בעייתית בסדרה שכל הדמויות בה איומות - אבל היא כזאת בשבילי. למעשה, היא אפילו האירה את חיי באופן כפול. גם כדמות האהובה עליי בסדרה הטובה של השנה, וגם כי לראות את ג'ניפר קולידג', השחקנית שמגלמת אותה, מבצעת את התפקיד הזה בסדרה הזאת - הרגיש קצת כמו סוג של גאולה. תחושה שבאמת אף פעם לא מאוחר מדי, אפשר תמיד, החיים מפתיעים.
עוד בפרויקט:
>> למה פיבי מ"חברים" האירה לנו את המסך
>> למה קילי מ"טד לאסו" האירה לנו את המסך
>> למה שי מ"חתונמי" האיר לנו את המסך
>> למה לוקי מ"לוקי" האיר לנו את המסך
טניה אולי נראית לאנשים כהפוגה הקומית של "הלוטוס הלבן". העשירה המזדקנת, הסהרורית והאלכוהליסטית שמגיעה אל אתר הנופש כדי לפזר את אפרה של אמה ועל הדרך נדבקת לבלינדה - עובדת הספא של הריזורט וככל הנראה הדמות הטהורה היחידה בסדרה הזאת - ומבטיחה לממן לה פתיחת ספא טיפולי רק כדי לנטוש אותה בשנייה שבה גבר מביט לכיוונה. אבל הדמות שלה עמוקה הרבה יותר. לא סתם הרגע המצוטט ביותר מהסדרה הוא נאום "לב הבצל" שלה, שבו היא מספרת על הקושי למצוא אהבה, לקלף לאט לאט את השכבות. השכבה הראשונה היא הפסאדה החיצונית הפחות או יותר מוחזקת, אבל מה עם השכבה השנייה והשלישית, היא תוהה, איך יתמודדו איתן? "ובלב הבצל, נמצאת מטורפת אלכוהוליסטית ממש".
טניה מגלמת את הפחד העמוק ביותר של כולנו. שעמוק בפנים, אם מקלפים עוד שכבה ועוד שכבה של הבצל, יש משהו שאי אפשר לאהוב. שכל השכבות וההגנות שלנו נועדו להסתיר את העובדה שהליבה האישיותית שלנו עלובה, גרועה, אובססיבית, מוטרפת ופתטית באופן שאיש לא יוכל לשאת. וזה ככל הנראה נכון, ברמה זו או אחרת, אבל אף אחד לא מספר לנו שכולם קצת ככה. שזה בסדר, ומותר, זה לא כזה גרוע, עדיין יש מישהו שיאהב אותנו כמו שאנחנו, טירוף אלכוהוליסטי והכל.
טניה מגלמת את הפחד העמוק ביותר של כולנו. שכל השכבות וההגנות שלנו נועדו להסתיר את העובדה שהליבה האישיותית שלנו עלובה, גרועה, אובססיבית, מוטרפת ופתטית באופן שאיש לא יוכל לשאת. וזה ככל הנראה נכון, ברמה זו או אחרת, אבל אף אחד לא מספר לנו שכולם קצת ככה
עוד בפרויקט:
>> למה גייטה מ"דייב" האיר לנו את המסך
>> למה אביבית בר זוהר מ"יס מן" האירה לנו את המסך
>> למה מורין מ"חינוך מיני" האירה לנו את המסך
לכאורה זה נראה כמו עוד תפקיד של ג'ניפר קולידג', או כזה שעשתה כבר אי אלו פעמים. הרי היא תמיד מגלמת את האישה הקצת מבוגרת מדי שלא מקבלת את גילה, מנותחת, לא מאוד חכמה, מישהי שבטח הייתה נורא יפה פעם אבל היום היא המבוגרת החרמנית וחסרת הביטחון שצמאה לתשומת לב. הפוגה קומית שבבסיסה היא טובת לב אך חסרת מודעות. בין אם כסטיפלרז מאם מ"אמריקן פאי" או כחברה של ריס וויתרספון ב"לא רק בלונדינית", קולידג' היא תמיד סייק קיק כיפי וקאלטי בקומדיה. והיא יכלה להיות כזאת גם כאן, אבל היא לקחה את התפקיד הזה והזיזה אותו שני סנטימטר ימינה, לאזורי השחקנית הגדולה באמת.
זה מתעתע, כי במבט ראשון זה נראה כמו עוד תפקיד רגיל שלה. אבל כשמתחילים לקלף את השכבות, מתגלות שם ערימות של נשמה ורגש שמי בכלל חשב? לא פלא שהיא הראשונה מהקאסט שהוחזרה לעונה השנייה. כי בלב הבצל, מתברר, יש שחקנית אדירה, מסעירה ומרגשת, שרק חיכתה להזדמנות להראות לנו את כל זה.