אחת האגדות של המיתולוגיה הנורדית מספרת שת'ור התעורר בוקר אחד כשאשתו סיף, האלה בעלת השיער הזהוב והיפה ביותר ביקום - קירחת. בלי לשאול שאלות, בלי לחקור יותר מדי - ת'ור מיד האשים את אחיו למחצה לוקי: "בכל פעם שקורה משהו רע, אני קודם כל מניח שזה לוקי אחראי, זה מקל על המלאכה". אמנם המשפט הזה לקוח מהמיתולוגיה, אבל הוא בהחלט מאפיין את לוקי של מארוול (עליו הדמות מבוססת) - וזו גם נקודת המוצא הטובה ביותר ללוקי שמתואר בסדרה הנושאת את שמו ועלתה השנה בשירות הסטרימינג דיסני פלוס.
עוד בפרויקט:
>> למה פיבי מ"חברים" האירה לנו את המסך
>> למה קילי מ"טד לאסו" האירה לנו את המסך
>> למה שי מ"חתונמי" האיר לנו את המסך
רק למען הסדר הטוב, כי זה באמת קצת מורכב: בסדרה מדובר בגרסה מוקדמת של לוקי - זה שעוד לא צפינו בתהליך הגאולה שלו, תוך כדי שהוא מאכזב ושובר לנו את הלב פעם אחר פעם, עד לרגע שבו מקריב את עצמו מול ת'אנוס. לוקי של הסדרה הוא זה שהצליח לחמוק עם הטסרקט, כשגיבורי "מלחמת האינסוף" חזרו בזמן ל"הנוקמים" ובטעות אפשרו לו לברוח. במהלך הסדרה לוקי מגלה שהוא בסך הכל אחד מתוך מאות, אם לא אלפי, גרסאות שלו - נשים, גברים ואליגטורים - כשהמכנה המשותף של כולם הוא המשיכה להרס.
אז במקום לקבל את זה מרוח על גבי כמה סרטים, לוקי צופה בריקאפ לחייו בחדר החקירות של רשות השוֹנוּת בזמן (ה-TVA), שכולל כמובן את אותו מוות אכזרי בידי ת'אנוס, ומתחיל לתהות במשמעות הקיום שלו (למי מאיתנו זה לא קרה). אל התחבולות לא מוכן להיכנע לתפקיד אליו הוסלל כבאד גאיי, והוא עובר תהליך שנרמז, בלשון המעטה, כשצעק בפרק הראשון "חבורה של פקידים, אתם לא תגידו לי איך הסיפור שלי מסתיים".
עוד בפרויקט:
>> למה גייטה מ"דייב" האיר לנו את המסך
>> למה אביבית בר זוהר מ"יס מן" האירה לנו את המסך
>> למה טניה מ"הלוטוס הלבן" האירה לנו את המסך
>> למה מורין מ"חינוך מיני" האירה לנו את המסך
זה מתחיל כמסע לעבר כיבוש המולטיוורס ממניעים של לוקי הישן, נמשך בתגובת דווקא אוטומטית של "אם בעצם מצפים ממני להיות רע, אני אהיה טוב", אבל נגמר בהתאהבות בסילבי, שהיא הגרסה הנשית שלו מיקום אחר. אל התחבולות מתאהב כנראה לראשונה בחייו, על הדרך לומד לאהוב את עצמו, ליטרלי, ולבסוף הופך לאדון לגורל שלו.
אל התחבולות מתאהב כנראה לראשונה בחייו, על הדרך לומד לאהוב את עצמו, ליטרלי, ולבסוף הופך לאדון לגורל שלו
מעבר לשימוש בקידום עלילת היקום הקולנועי של מארוול ופתיחתו של "השלב הרביעי", לוקי משמש כתזכורת גם לבני האנוש שצופים בסדרה. אין דבר כזה אדם שנולד טוב או רע, אלו הן הבחירות שלנו שמראות מי אנחנו באמת (כן, ציטטתי את דמבלדור, מה תעשו לי?), ואפילו חשוב מזה: אף פעם לא מאוחר מדי להשתנות, כי אין שום "גורל", "מכתוב" או "אדוני הזמן" שמכריחים אותנו לחיות את הטעויות שלנו.
זו אולי אם כל הקלישאות, אבל בואו לא נשכח שהבסיס של קומיקס החל ככלי להעברת מסרים חינוכיים לילדים תחת מעטה של גיבורים עם גלימות. פשוט במקרה של לוקי, זה נעשה בצורה מרהיבה ושוברת לב - כשהוא נאלץ לצפות מהצד שוב ברצח אמו שהוא אחראי לו, בפרידה של אביו מאחיו וממנו לא לפני שהוא מביע אהבה כלפיו למרות הנזק שגרם במהלך חייו, ובמותו שלו.