כולנו פחות או יותר חושבים שבינוניות זה רע, או לכל הפחות לא טוב, נכון? כולנו מחפשים פיתרון כלשהו, תשובה כלשהי, גאולה ממצב נתון של בינוניות, בין אם זו בינוניות נפשית (חולשות אופי, נטיות בעייתיות, חוסר יכולת להיגמל מהרגלים מזיקים), בינוניות פיזית (עור פנים בעייתי, נטייה להשמין, כאב טורדני) או בינוניות אנרגטית (חולשה, פיזור, חוסר אונים מול אתגרי החיים).
אבל מהי בינוניות בעצם? זו הגדרה יחסית, שבה אנחנו משווים את מה שיש לנו עם מה ש(נדמה לנו ש) יש לאחרים, או עם מה ש(נראה לנו ש) צריך או יכול או ראוי להיות לנו.
חוסר הקבלה הזה של המציאות כמו שהיא, הוא מקור לצמיחה והתפתחות מצד אחד, אבל גם שורשם של אינספור עצבים וכעסים שמלווים אותנו במהלך החיים. הרי יש הבדל תהומי בין לצרוך תזונה בריאה ולעסוק בספורט מתוך חדווה, לבין לבצע פעולות אלה בתחושת נרדפות כי "חייבים'" להיות רזים וחטובים כמו האנשים בטלוויזיה.
המסורות הרוחניות, רובן ככולן, דוגלות בהתפתחות מתמדת, אבל הרשו לי להדגיש את העובדה הבאה: התפתחות וצמיחה זה לא כי צריך ולא כי עכשיו המצב לא בסדר, אלא מאחר שזה מצב שמשקף את החיים עצמם: מסע של גדילה, צמיחה, גילוי. אתם לא בינוניים, אלא מושלמים כפי שהנכם.
עשו ספורט מתוך שמחה, לא מתוך כורח. אכלו נכון, למדו תחום עניין או עיסוק והרחיבו את פעולותיכם או את ההיקף העסקי שלכם לא כי אחרים עושים זאת, אלא כי החיים הם תהליך של התפתחות. אין צורך בחרדתיות או תחרותיות כדי להשתפר. שמחת חיים פשוטה והנאה בריאה מהעשייה וההישג הם תחליפים ראויים ובריאים בהרבה. ותרו על ההרגל להשוות עצמכם לאחרים - זו דרך נהדרת להתחיל.
אורי אלישר הוא מטפל ומורה לרפואה סינית ושיאצו, המנהל המקצועי שלמרכז נועה לרפואה משלימה
הנה עוד עצה טובה: כך תהפכו גם את המפגש הכי מעצבן לשיעור מתגמל