כשהציגו בפניי את בוחן אסון טבע של וינגייט – שנקרא על שם הדיונה התלולה המפורסמת שצריך לטפס עליה – אני חייב להודות שזלזלתי בו מעט בהתחלה. לרוץ שניים וחצי קילומטרים זה לא מסובך במיוחד, התרסתי בפני מפקד קורס מדריכי הכושר שביצעו אותו, סגן איתמר מלמד (24) מגבעתיים. מלמד ליווה אותנו בבוחן שנמצא במקום שאותו ככל הנראה מקללים חיילים רבים. אז יש עוד כמה מכשולים אחרי זה, הוספתי, ובאמצע כניסה למים שבטח שלא עושה את החיים קלים יותר, אבל בכל זאת. זה לא נראה כזה קשה, ואני, אני בכלל אזרח עם בטן קטנה שמתחילה לבצבץ.
זלזלתי, אז החלטתי לרוץ שם קצת, כדי לראות במה מדובר. טוב שעשיתי זאת – אם נודה על האמת, זה משנה את התמונה כמעט לגמרי. 2.5 קילומטרים שנשמעים קלים הופכים למציאותיים יותר, ועל הדיונות האלה כל צעד הופך לשלושה ונראה פתאום קשה הרבה יותר. פתאום הזמן שצריך במסגרתו לסיים את "האסון", לא נראה כזה ארוך כמו שחשבתי. שתי עליות קשות יש במסלול, במסגרת אחת מהן שיפוע הריצה מגיע למשהו כמו חמישים מעלות (לא מדדנו עם מד זווית, אל תתפסו אותנו במילה). בקיצור, קל זה לא. קורע ומתיש – זה כבר יותר מתקרב למטרה.
יש לנו מעל 400 תמונות מהבוחן. כנסו לגלריה המלאה בפייסבוק של פז"ם
140 צעירים נאבקים בטבע – ויכולים לו
ביום בו הגענו עשו את הבוחן חניכים וחניכות של קורס מדא"ג. כ-140 חניכים נרגשים, שנאבקים בטבע ממש אל מול עינינו. אחד מהחניכים הוא ראובן, בחור חביב בן 19 שהגיע אלינו מארה"ב ומנמק זאת בציונות מורעלת. "אני עושה שירות צבאי של שנתיים", הוא מסביר בעברית לא רעה בכלל. "אני גר בבית חורון אצל חבר משפחה". בבוחן הוא לא התקשה במיוחד, אבל זה ככל הנראה קשור לזה שבגילו כבר הספיק לעשות 30 טריאתלונים. "סיימתי תיכון ואחזור לארה"ב לאוניברסיטה", הוא מוסיף. "אולי אעבור לגור בארץ אחרי הלימודים".
טריאתלט נוסף שהגיע לקורס הוא ירדן. שניהם ירדו מה-20 דקות (כדי להצטיין צריך פחות מ-21). "בנוסף לכושר של הטריאתלון", הוא מסביר. "כדי להתאמן עשינו גם אימוני ירי בסיסיים, ריצות כוח נוספות וגם אימונים ספציפיים על הטריג". טריג זה השם של העלייה החדה בריצה למטווחים – תחנת סיום עבור הבנים. אף אחד מהנוכחים לא ידע להסביר לנו מאיפה העלייה הזאת קיבלה את השם שלה.
גם הבנות יכולות
לצד חבורת החיילים הבנים שעשו את בוחן אסון טבע, היה לו רוב נשי שעשה אותו. בכבוד, יש לציין. חבורה של חיילות שרוב רובן המוחלט סיים את הבוחן בזמנים טובים, והן אפילו מורעלות למדי. לפני תחילת הריצה, שיצאה לדרך בהזנקות שהיו כל דקה לרביעייה, הן אפילו עשו את קולות ה"האוווו" המפורסמים מהסרט 300. ולמעט כמה חיילות שהגיעו עם תיקים אישיים (שגרמו לקצינת כושר לתהות: "מישהי יכולה להסביר לי למה יש פה בנות עם תיקים?"), רובן ככולן לא היו בשוק.
ישנם, אגב, מספר הבדלים בין הבחנים של הבנים והבנות. הראשון הוא שהבנים גם עושים אחרי הבוחן ירי לאחר מאמץ. הבנות לא עושות את זה בגלל סרגל מאמצים. הבדל נוסף בין הבנים לבנות הוא שהבנים גם עושים את בוחן אסון טבע עם 8 קילו עליהם. ""איזה מסכנים הבנים", אמרה אחת החיילות. "מילא אנחנו, אבל הבנים עוד עושים את זה עם משקל".
מבין החברה הרגילים שהגיעו לקורס – אלה שלא עשו טריאתלון מעולם – מצאנו את אביב (19) מב"ש. "היה קשה", הוא סיכם בסיומו של הבוחן. "יש את העלייה שקשה באמת לעשות בריצה. אחרי שנכנסים למים יש רגליים כבדות". בבוחן יש את הקיר המפורסם, ממנו הוא חשש. "את הקיר בסוף עברתי", הוא מספר. הוא מסביר שעד הבוחן הוא וחבריו עשו הם עברו לא מעט קשיים בדרך. בין הקשיים אפשר לציין את מסע הקורות. "מדובר במסע שבמסגרתו ישנם עשרה אנשים על כל קורת 400 קילו", הוא מסביר. "עושים שכיבות שמיכה וסקווטים תוך כדי המסע". בנוסף, לפני אסון טבע החברים בקורס עשו מספר בני "בראור", ריצות נפח עד שמונה קילומטרים ובחני מסלול. הם גם סבלו ממשמעת קשה. "על כל תזוזה במסדר יש שעות ושבת", הוא אמר.
מדמה מכשולים אמיתיים בזמן קרב
המסלול כולל, כאמור, מספר תחנות שמנסות לדמות מכשול אמיתי בחייו של החייל הקרבי. אחרי הריצה והכניסה למים ישנן עוד מספר תחנות; הראשונה היא תעלות קשר שצריך לזחול מתחתיהן. לאחר מכן מגיעים לחבל 6 מטרים. רטובים ורטובות, מטפסים שם וממשיכים לתחנה הבאה: גדר הזחילה, שבניגוד לתעלת הקשר אותה אפשר לעשות גם על הברכיים בזחילה קלה יותר. "נו עדי, תזחלי", עודדו הבנות את אחת המסיימות האחרונות. משם עדי המשיכה לפירמידה, עליה עולים ויורדים בהליכה מהירה או ריצה קלה. התחנה הבאה היא הקיר – בגובה של מטר שמונים – שיש שלושה ניסיונות לכל אחד לעבור אותו. המכשול שיש אחריו הוא הגדר הדו שיפועית – שם מאוד מפוצץ למכשול שבו בעצם מרימים רגל כדי לעבור מכשול לא גבוה או מסובך במיוחד. התחנה הסופית עבור הבנות היא מקבילים, כשעבור הבנים התחנה המסיימת היא ירי לאחר מאמץ.
אין ספק שהבוחן לא קל, ואכן לאורך המסלול אפשר היה לראות חיילות וחיילים עם נקעים וגם פגיעות מעט חמורות יותר. בבוחן שבו אנו היינו היו שני חיילים שהגיעו למצב של ערפול הכרה. במקרה אחר, שקצת העיב על הבוחן היפה והמוטיבציה הרבה של המשתתפים בו, חיילת פונתה באלונקה לאחר שהייתה בהכרה אך בקשיי נשימה, ולא יכלה ללכת או להגיב דקות ארוכות. הרופא – שטיפל במעורפלי הכרה אחרים בשטח – הגיע אליה רק לאחר דקות ארוכות, מה שלפי גורמים בשטח, מצביע על כך שכדאי שיהיו רופאים נוספים בבחנים מהסוג הזה.
בסופו של דבר מדובר באחד הבחנים הקשים בצה"ל, אבל יש סיבה טובה לקושי הפיזי הרב. "אנו חייבים לגרום להם לתחושת מסוגלות", מסביר סגן מלמד, ומביא דוגמא של פלוגת תותחנים שעברה את הבוחן, כשהדבר חיזק את תחושת המסוגלות הפיזית שלהם. "יש גם לא רזות במיוחד שמצליחות", הוא מוסיף, כדוגמא לנחישות של המשתתפים לסיים את הבוחן בזמן טוב – ובעיקר כדי להמחיש נחישות מנטאלית מהי.
כנסו לגלריה המלאה בפייסבוק של פז"ם