הקיץ של שנת 2006 ייחרטו בזיכרון הישראלי כקיץ שבו נחטפו שלושה חיילים וצה"ל לחם במקביל בגזרת עזה ולבנון וספג לא מעט אבדות בחזית ובעורף.
אותו קיץ ארור התחיל האירוע החטיפה הראשון שאירע ב-25 ביוני סמוך לגדר המערכת ברצועת עזה. בתקיפה מתוכננת על טנק ששהה בפעילות מבצעית נהרגו שני חיילים ונחטף החייל גלעד שליט. שבועיים בלבד לאחר מכן, ב-12 ביולי תקף כוח של חיזבאללה יישובים ומוצבים של צה"ל בצפון בירי קטיושות ובמקביל ירה על סיור של צה"ל על גדר המערכת בגבול וחטף את החיילים אלדד רגב ואהוד גולדווסר. בתגובה לחטיפות יצא צה"ל למבצע "גשמי קיץ" בעזה ולמבצע "שינוי כיוון" בלבנון, מבצע שעד מהרה הפך למלחמת לבנון השנייה.
1. יריית הפתיחה
2. מארון א-ראס
3. קרב בנת' ג'בייל
4. הכניסה הקרקעית
5. הימים האחרונים ללחימה
6. ביקורת ואחריות
"עד כאן"
מלחמת לבנון השנייה החלה ב-14 ביולי, עם תקיפות מאסיביות של חיל האוויר וירי ארטילרי על לבנון, כולל הפצצת שדה התעופה ביירות, שנסגר. עיקר ההפצצות של חיל האוויר כוונו נגד מערך הרקטות ארוכות הטווח של ארגון החיזבאללה, שהושמד כמעט לחלוטין במהלך השבוע הראשון למלחמה. ב-17 ביולי נכנסו למלחמה גם הכוחות הקרקעיים של צה"ל, שהחלו בעבודות חישוף לאורך גדר המערכת. ב-19 ביולי נכנסו ללבנון, לראשונה מאז מאי שנת 2000, כוחות חי"ר צה"ליים בהקפים גדולים אשר היו אמורים לכבוש את הכפרים הדרומיים הסמוכים לגדר המערכת.
"ישראל לא תסכים לחיות בצל איום הטילים או הרקטות נגד תושביה", אמר ראש הממשלה אהוד אולמרט. "יש רגעים בחייה של אומה שבהם היא חייבת להביט אל המציאות נכוחה ולומר 'עד כאן'. ואני אומר לכולם - עד כאן. ישראל לא תהיה בת ערובה. לא של כנופיות טרור, לא של רשות טרור, וגם לא של אף מדינה ריבונית".
הקרב במארון א-ראס
כוחות החי"ר נתקלו כמעט מיד עם כניסתם בהתנגדות קשה של פעילי חיזבאללה. בכפר מארון א-ראס הסתבכו כוחות מפלס"ר הצנחנים בקרב קשה, לאחר ששני טנקים שליוו אותם נפגעו ממארב נ"ט בפאתי הכפר. הצנחנים, שהתבצרו בבניין גבוה בכפר, פינו את הטנקיסטים וביקשו להשתלט על בניין נוסף, על מנת לשפר את האבטחה בגזרתם. הבניין עליו השתלטו התגלה כחשוף לירי והצנחנים עברו לבית שלישי, בו נתקלו בדלת ברזל שפריצתה גרמה לחשיפת הכוח והביאה לירי מאסיבי עליו.
הבית החל לעלות באש וחמישה חיילי צנחנים היו למעשה לכודים בתוכו, בשעה שעשרות מחבלים מהחיזבאללה מסתערים לכיוונם. כוחות אחרים של הצנחנים לחמו בקרב מטווח קצר נגד המחבלים וניסו לחבור לחבריהם הלכודים. בסופו של דבר הצליחו הלוחמים להשתלט על בית אחר, שהיה ממוקם בשיא גובה, ולפתוח ממנו באש יעילה לעבר המחבלים. במהלך קרב זה, שנמשך 5 שעות, הרגו הצנחנים 26 מחבלים, בעוד שאיש מחיילי הצנחנים, כולל חמשת הלוחמים שהיו לכודים בבית השלישי, לא נפגע. לסיירת הצנחנים הוענק בעקבות קרב זה צל"ש יחידתי והלוחמים יוני אסרף ואליעזר קהן קיבלו כל אחד את עיטור העוז.
לקרב במארון א-ראס, היו גם תוצאות קשות. כדי לסייע לצנחנים בלחימתם הקפיץ פיקוד הצפון את יחידת אגוז כדי "לסייע ולהכריע את הקרב". לוחמי אגוז נעו בחלקו הצפוני של הכפר, כדי לאגף את המחבלים, וניתקלו בכמה מהם שנמלטו מהאזור. הלוחמים ירו במחבלים ופגעו בהם, אך הללו המשיכו בנסיעה לכיוון העיירה בינת' ג'בל.
הירי חשף את הכוח, שספג כמעט מיד טילי סאגר. מירי הטילים נהרגו שלושה לוחמים ואחד נעלם. גופתו של החייל הנעדר נמצאה מספר ימים אחר כך, בתוך הריסות בית. לוחם נוסף מאגוז נהרג מאוחר יותר בקרב, כאשר נכנס לבית ונתקל במחבל שהיה בתצפית וכיוון את ירי הטילים. הקרב במארון א-ראס, בו ספגה יחידת אגוז חמישה הרוגים, היה הקשה ביותר שידעה מעודה.
לבנון - תיעוד מיוחד של הלוחמים:
קרב בינת ג'בל
ב-26 ביולי התחולל קרב קשה נוסף, הפעם על כיבוש העיירה בינת ג'בל, שהייתה מעוז של לוחמי החיזבאללה וממנה נאם מזכ"ל הארגון חסן נסראללה את נאום "קורי העכביש" המפורסם שלו, בו איים על ירי טילים "מבעד" (מעבר) לחיפה.
קרב בינת ג'בל החל בבוקר המוקדם, כאשר לוחמים מגדוד 51 של גולני נכנסו לעיירה והתמקמו בה. מחלקת החוד של פלוגה ג', שהייתה הפלוגה האחרונה בתנועה, הגיעה לבית בו התעתדה להתמקם אך נתקלה בקשיים בפריצה לתוכו. תוך כדי ניסיונות הכניסה לבית, זיהה אחד הלוחמים מחבל וירה לעברו, וכך פרץ הקרב, שנמשך 11 שעות ברציפות.
במהלך הקרב התברר כי בעיירה מצויים עשרות מחבלים שהחלו לנוע לעבר הבית שבחצרו שהו לוחמי גולני. את החצר הקיפה חומה גבוהה שהקשתה על חיילי גולני להשיב אש יעילה לעבר המחבלים. הללו תקפו אותם ברימונים ובירי, לוחמי גולני מצדם, גילו אומץ רב בלחימה העיקשת. אחד הרימונים שנזרק נפל בסמוך לקבוצת חיילים והסמג"ד רועי קליין, שזיהה את הנפילה, קפץ על הרימון ונהרג תוך שהוא מציל את חיי חייליו. קליין קיבל לאחר מותו את עיטור העוז.
בשעה שבע לערך, הצליחו לוחמי גולני להיכנס לבית אותו פרצו קודם לכן והחלו בירי מדויק יותר לעבר המחבלים. בשעה שמונה, כאשר לוחמי גולני נמצאים בתוך בתים, החל הגדוד להפעיל גם סיוע אווירי ממסוקים והקרב קיבל תפנית חשובה לטובת כוחות צה"ל. מפקד זרוע היבשה דאז, בני גנץ, ששהה במהלך הקרב בחמ"ל ביישוב אביבים, עודד את הכוחות ברשת הקשר ואמר להם "גולני כבר היו במצבים קשים יותר, ואתם תצאו גם מזה".
תוך כדי לחימה היה צורך גם בפינוי הנפגעים. על משימת החילוץ המורכבת פיקד מפקד גדוד 51, יניב עשור והנפגעים פונו רגלית, על גבי אלונקות שנשאו חבריהם לחטיבה. לאחר 11 שעות של לחימה רצופה החלו המחבלים לסגת והקרב הקשה הסתיים. ל-17 מלוחמי הקרב הוענקו בסיומו עיטורים שונים. בקרב בינת ג'בל נהרגו שמונה לוחמים ומפקדים: רס"ן רועי קליין, סרן אלכס שוורצמן, סגן עמיחי מרחביה, סמ"ר שמעון דהן, סמ"ר עידן כהן, סמ"ר אוהד קלאוזנר, סמל שמעון אדגה, וסמל אסף נמר. לחיזבאללה היו בקרב כ-40 הרוגים וכוחות צה"ל השמידו בו גם מצבורי תחמושת ומשגרי רקטות שנתפסו.
כניסה קרקעית
הקרבות הקשים שכנעו את הממשלה בצורך בכניסה קרקעית ללבנון. ב-27 ביולי החליט הקבינט על גיוס מילואים נרחב ואלפי חיילים התייצבו לשירות בצו 8. ב-30 ביולי, בשל הפגזות צה"ל, קרס בית בכפר קאנא על יושביו ו-28 אזרחים נהרגו. לאחר מכן הסכימה ישראל להפוגה של 48 שעות בקרבות, אולם החיזבאללה המשיך בירי לעבר יישובי הצפון וב-1 באוגוסט נכנסו כוחות המילואים לתוך לבנון והחלו לפעול לרוחב כל הגזרה.
ב-11 באוגוסט שילש צה"ל את כוחותיו בלבנון וביצע פעולת בזק, שמטרתה הייתה ייצוב שליטה על כל השטח שמדרום לנהר הליטני. כוחות צה"ל התקדמו במהירות, אולם נתקלו בהתנגדות ובאש עזה, שהקשתה עליהם לבצע את המשימה. בקרבות הללו, שהיו סמוכים מאד למועד הפסקת האש, נהרגו 35 חיילים ישראלים.
היומיים האחרונים ללחימה - הימים הקשים ביותר
ב-12 באוגוסט קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה על הפסקת אש שתיכנס לתוקפה ב-14 לחודש. הימים האחרונים למחמה היו מהקשים ביותר בה. צה"ל היה מעוניין בהרחבת המהלך הקרקעי, ושלח כוחות לחצות את נהר הסלוקי, כדי שיאבטחו תנועת טנקים לעבר הליטני.
כיבוש הסלוקי והכפרים שבסביבתו הוטל על חטיבת הנח"ל ועל טנקים מחטיבה 401, אולם תכנון המשימה היה לקוי וכבר בתחילת הביצוע נפגעו הטנקים מאש נ"ט וספגו אבדות קשות. הלחימה בסלוקי נמשכה זמן ארוך ובסיומה היו לצה"ל שבעה הרוגים וכמה עשרות פצועים, ואילו לחיזבאללה היו כ-80 הרוגים משלו. המהלך הקרקעי שנערך ביומיים האחרונים למלחמה עלה לצה"ל בקרבות קשים נוספים, בהם נהרגו 33 חיילים ועשרות נפצעו.
בבוקר ה-14 באוגוסט, בהתאם להחלטת האו"ם, נצרו שני הצדדים את האש והמלחמה, בה נהרגו 121 חיילים ו-44 אזרחים ישראלים, הגיעה לסיומה. כוחות יוניפי"ל החלו להתפרס בשטח ואילו צה"ל נערך מחדש, עד שב-1 באוקטובר יצא אחרון החיילים מלבנון.
ב-16 ביולי 2008, שנתיים לאחר החטיפה, ביצעה ישראל עסקת חילופי שבויים שבה שחררה את המחבל סמיר קונטר ועוד ארבעה שבויים לבנוניים והחזירה 199 גופות, תמורת גופותיהם של אלדד רגב ואהוד גולדווסר.
אחריות וביקורת
אחד ממוקדי הכוח של חיזבאללה במלחמה היה תקיפת העורף הישראלי בירי פצצות מרגמה, קטיושות וטילים יום יומי על יישובי הצפון. מירי זה נהרגו 44 אזרחים ו-12 חיילים וכמו כן נגרם נזק משמעותי ברכוש. שליש מתושבי הצפון עזבו במהלך המלחמה את בתיהם ועברו למרכז הארץ.
מלחמת לבנון השנייה, ובמיוחד התנהלות הדרג המדיני לפניה ובמהלכה, זכו לקיתונות של ביקורת בקרב הציבור הישראלי. טראומת מלחמת לבנון הראשונה הדהדה ברקע כל העת ואיש בישראל לא היה מעוניין לטבוע שוב בבוץ הלבנוני. "לא קל להתבונן בעצמנו השנה. הייתה מלחמה. ישראל הניפה שריר צבאי אדיר, אבל מאחוריו נחשפו דווקא קוצר ידה ושבריריותה" אמר הסופר דויד גרוסמן בעצרת הזיכרון ליצחק רבין. "הסתבר לנו שהכוח הצבאי שבידינו אינו יכול בסופו של דבר להבטיח לבדו את קיומנו. בעיקר גילינו שישראל נמצאת במשבר עמוק, עמוק מכפי שחששנו, כמעט בכל מערכות חייה".
מלחמת לבנון השנייה - סיכום הלחימה:
לאחר המלחמה התפטרו שר הביטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל דני חלוץ מתפקידם ואילו ראש הממשלה אולמרט לא התפטר. ועדת הבדיקה הממשלתית, בראשותו של השופט בדימוס אליהו וינוגרד, הטילה על הדרג המדיני אחריות גדולה למלחמה. "אחרי 25 שנה ללא מלחמה הייתה כאן מלחמה, והיא החזירה אל מרכז הדיון והמחשבה שאלות נוקבות, שהחברה הישראלית העדיפה, בחלקה, להתעלם מהן", נכתב בדו"ח הוועדה. "הפעולה הצבאית לא השיגה את יעדיה המוצהרים והצבא לא עמד במידה מתחייבת, לאורך תקופה ממושכת, באחת ממשימותיו העיקריות- להגן על אזרחי המדינה מפני פגיעה על ידי אויב חיצוני".