40 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים - היחידה הסודית והנועזת של חיל הים נחשפת: עם שוך הקרבות של המלחמה בסוף אוקטובר 1973, היו מי שנשלחו לשדות הקרב הנטושים כדי להמשיך ולהגן על המדינה - זאת גם מבלי שממש שמעו או ידעו על קיומם. חלק מאותם חיילים השתייכו ליחידה הסודית "פנרה" של חיל הים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
הימים: ימי סוף אוקטובר, מדינת ישראל לאחר ימי לחימה ארוכים וממושכים בכל החזיתות. המועד המדויק: 24 באוקטובר, כשלושה שבועות אחרי אותו יום כיפור בו נשמעה האזעקה בשעת צהריים - ופרצה המלחמה. עם סיום הקרבות ולאחר כניסת הפסקת האש לתוקפה, היו מי שרק החלו את המאבק שלהם בהגנה על מדינת ישראל - חיילי חיל הים שהרכיבו את יחידה 5533 או בשמה הבלתי-צבאי: יחידת "פנרה".
היחידה נשלחה לגזרת האגם המר הגדול המצוי במערב חצי האי סיני, בסמוך למפרץ סואץ - באזור בו עדיין הייתה שליטה ישראלית כמעט מלאה על השטח. אלא שסביב שטח האגם היו עמדות של כוחות צה"ל לצד כוחות מצריים ששאפו להשתלט מחדש על השטח ולשמר את חייליהם במוצבים שעל גדות האגם על מנת לפקח על פעולות "האויב הישראלי".
"המטרה של היחידה עליה פיקדתי הייתה למנוע מחיילי הארמיה השלישית (הצבא המצרי) ששכנו בגזרת האגם להמשיך ולהתבסס במקום ולמנוע העברת סיוע וציוד לכוחותיהם. מה שעמד לנגד עינינו הוא לא לאפשר לחיילים המצרים להשתלט על גזרת האגם שהייתה חשובה מאוד מבחינה אסטרטגית", סיפר מי שהיה מפקד היחידה הסודית ההיא, סא"ל (במיל') יצחק שמיר.
"היינו מבצעים פעולות שיטור באזור האגם ומעניקים סיוע לכוחות ההנדסה של צה"ל שהוצבו באזור להעביר את הדוברות שלהם למחוז פנרה הסמוך. הייתה לנו גם יחידת קומנדו שמטרתה הייתה אחת: לפעול כנגד החיילים המצרים מהמוצב שנקרא 'בוצר' ששכן בצד המזרחי של האגם המר הקטן - אגם קטן יותר הנמצא מדרום לאגם הגדול", הוסיף שמיר.
המצרים ירו במקלעים כבדים: "ירינו פגזים - והשמדנו את הסירה שלהם"
באחד הלילות, המצרים ניסו להעביר אספקה לחיילים שבמוצב שלהם דרך האגם המר הקטן - זאת לאחר שנוצרה שם מצוקה מאד גדולה של מחסור במים ובמזון. בחסות החשיכה והערפל, סירה מצרית ששטה באגם התכוונה לספק ציוד לאותם חיילים, שנאלצו אפילו לזקק מי מלח עקב המחסור החמור במים מתוקים לשתייה.
"זיהינו את החדירה של הסירה המצרית שהתכוונה להעביר את הציוד לחיילים. מדובר היה בסירה מתוצרת רוסית שניתן להפוך אותה גם לכלי תחבורה יבשתי. חיכינו למצרים על נתיב השיוט - ואז ביצענו ירי מכוון תותחים שלנו לעבר הסירה - והשמדנו אותה בו במקום. ירינו כל אחד שלושה פגזים - ועצרנו אותה 50 מטרים מהחוף. רק 3 חיילים מצרים נשארו חיים", שחזר שמיר את הפעולה הנועזת ההיא. וכל זה - עוד לפני שבכלל הוקמה רשמית יחידת הקומנדו המבצעית של היחידה.
רק בהמשך, הוקמה יחידת הקומנדו 707, שערכה מארבים לכוחות המצריים באזור והניחה מוקשים באיים שעל גבי האגם המר הגדול. "כלי השיט המצריים מסוג BTR שעלו על המוקשים התפוצצו כולם", נזכר שמיר.
המצרים ירו במקלעים כבדים לכיוון המוצב, ששכן במה שהיה בסיס המנהלת של האגם המר בצדו המערבי: "כבר התחלנו להתכונן להתגלגלות הקרבות וללחימה עיקשת נוספת בכוחות המצריים שפעלו באופן קבוע לשבש את התדר שלנו בקשר".
"פיקדתי על היחידה מהיום בו הוקמה ועד החודש בו פורקה - במרס 1974. הייתי בשטח רוב הזמן והוריתי על ביצוע המבצעים כנגד המצרים. חלק מהם היו מארבי לילה נועזים במיוחד על גדות האגם - שטח שבחלק הגדול היה ממוקש", שחזר מפקד היחידה הסודית את ימיו בשטח.
"במלחמה קודם כל יורים - ואחר כך מתנצלים"
כעבור כמה חודשים של מבצעים ופעולות חשאיות וחשובות, יחידה 5533 פורקה - פשוט כי לא היה בה עוד צורך. "ברגע שכוחותינו עזבו את הצד המערבי של תעלת סואץ, כבר לא היה טעם להמשיך ולתחזק את היחידה. האמריקנים נכנסו לאזור, ואחרי שהתפנינו הם גם דאגו שהמצרים יאכלו משהו. בעיקר פיתות ותמרים מיובשים - וגם פול", סיפר שמיר.
"אנחנו מנענו מהם לקבל סיוע כזה - פשוט כי זו הייתה מלחמה. ובמלחמה כמו במלחמה - צריך לירות ולנצח. ההנחיה המובילה הייתה שקודם יורים - ואחר כך מתנצלים", הצדיק המפקד לשעבר את הפעולות ההן.
עד היום, שמיר נזכר בערגה בפעולות המבצעיות שפיקד עליהן לפני 40 שנה בגזרת סיני. היחידה עליה פיקד אמנם כבר לא קיימת עוד, אבל לפני כ-21 שנים קמה לה יורשת, ששמיר אולי יוכל לראות בה נצר לשושלת מפוארת של קידוש ערכי ההגנה על המדינה בגזרת הים. "פלגת 'יעל' של חיל הים שהוקמה ב-1992, עורכת כיום כמעט את אותן פעולות של "פנרה" - ובכך ממשיכה את דרכה של היחידה הסודית ההיא - ולא תחת מעטה סודיות", סיפר ר', אחד המפקדים ביחידה.
"אני מבקר בחיל הים לעתים קרובות ורואה את הדור הצעיר של הלוחמים", סיפר שמיר. "אנחנו יכולים להיות בטוחים שהחיילים היקרים האלה יעשו את כל המוטל עליהם בגבורה ובאומץ כדי להגן על המדינה. זה מה שאנחנו האמנו בו ומה שהוביל את הדרך שלנו בכל קרב וקרב - וזה גם מה שמנחה את צה"ל היום. שרק ישמרו על הרוח הצה"לית - ויזכרו שהם שותפים לביטחון המדינה השוטף - גם אם לא תמיד ידעו שהם לקחו חלק בפעולה כזו או אחרת".
40 שנה למלחמת יום הכיפורים - הסיקור המלא:
שיר של אחרי מלחמה: לאן נעלמו שירי המלחמות והאם יש להם עוד מקום?
40 שנה אחרי: פרויקט צילומים מיוחד ממלחמת יום הכיפורים
רינה מצליח נזכרת: "חילקתי גלויות מהבנים שנפלו"
גולדה: "מתייסרת שלא גייסתי מילואים"
גולדה: "חשבנו שעצם הגיוס יזרז מלחמה"
הטלפון האדום: כך הכרזתי על פרוץ המלחמה
גנץ מצטט את דדו: "למודי העבר - מוכנים להמשך הקרב"
מחלקת הנפגעים הוקמה בעקבות המלחמה: "הנקישה בדלת - משנה את החיים למשפחה"
תיעוד מזווית אחרת: הקומיקס והאיורים של מלחמת יום הכיפורים
צפו: אמני ישראל במלחמת יום כיפור
איך נראתה המלחמה בעיניים מצריות?
צפו: דיין על הפעולה נגד המצרים
הקולות מהקרב בחווה הסינית: "טובחים אותנו חזק עם טנקים"
"הרגשה הייתה שהולכת להיות שואה"
האלוף אדן לוועדת אגרנט: "מאשים את עצמי בזלזול"
עדות מפקד חיה"א בוועדת אגרנט: "לא היה חסר מודיעין על ההיערכות"