אז מה שידר לנו הנשיא קצב בנאומו? עצבים? נינוחות? אולי ביטחון? שני מנתחי שפת גוף צפו בנאום והביאו את רשמיהם.
גבריאל רעם, מומחה לשפת גוף מהמכון לתקשורת לא מילולית טוען כי כל החלק הראשון של הנאום נראה כדקלום של טקסט שאליו הוא מקפיד להצמד. מנעד ההבעות הרגשיות של פניו וקולו רחבים ועשירים, אך מביעים בעיקר רגשות של כאב, סבל, מצוקה וטינה. עם זאת למרות מנעד הרגשות הרחב, ישנה חזרה מונוטונית על אותם הטונים ואותן ההבעות. כמו תקליט שחוזר על עצמו, וכעבר רבע שעה זה מתחיל לעייף.
אבל אז הוא מתחיל להשתחרר, ומתי? כשהוא מזכיר את שמו של מני מזוז, הוא כמו נעור לחיים שניים, ומיד מסיר את המשקפיים, סוטה מן הטקטסט, ואז גם הוא מפסיק לדקלם, מדבר מן הלב והבטן ואז 'העסק' מתחיל להתעורר לחיים, אבל אז הוא שב לטקסט ושוב הדקלום הזה.
למרות הכל - הופעה טובה מהקודמת
אבל לאט לאט הוא מזכיר את שמו של מזוז לעיתים קרובות יותר ויותר, שוב ושוב, ושוב המשקפיים יורדות והוא פונה ישירות לקהל, ומתחיל לדבר בטון שיחתי דיאלוגי, שפת הגוף שלו נעשית משוחררת יותר, ונראה שהוא מדבר מן הבטן.
ראשית האם הוא קיבל אימון לכך? יכול מאוד להיות שאמרו לו לגבי עבודת הידיים, לגבי חריגה מן הדוכן ואפקט הורדת המשקפיים אחת לכמה דקות. אך גם אם כך, עדיין מירב האפקט של נאומו, הספונטניות, הסחף והתחושה של אותנטיות ודיבור מן הבטן, הבעות הפנים הכואבות, כל אלה לא היו יכולים להיות תוצר אל עיצות או אימון.
האם אפשר לראות בספונטניות ובלהט ובכושר השכנוע הללו משום רמז לכך שהוא דבר אמת? האם השחרור ומנעד ההבעה הרחבה יכולים להעיד כי האיש אותנטי לגבי מה שהוא אומר, ואכן נעשה לא עוול? הלהט והסחף והספונטניות אינם כלל משום עדות לאותנטיות של אדם חף מפשע, אלא בהחלט יכולים להיות הבעה של אדם הרותח מכאב ההשפלה שהוא עובר לאחר שכבר נגע בשיא של סטטוס חברתי ועתה שמו מושמץ בפי כל.
וכך, אין בהכרח בהופעתו הסוחפת משום עדות לכך שנעשה לו עוול. עם זאת, נראה כי הופעה זו מוצלחת יותר מן הקודמת. הוא לא גולש לכעס תוקפני מתפרץ ומשתולל. הפעם הוא מצליח לתעל תחינה, כאב ולהט - לגשר תקשורתי שיכול להצליח לגעת בליבות אזרחים רחומים.
כתובת אתר האינטרנט של מהמכון לתקשורת לא מילולית: www.sfatguf.co.il
הגיע מוכן מדיי - אך לא שכנע
דורית עוזיאל, מרצה לתקשורת ושפת הגוף מחברת אופקטיבי טוענת, כי קצב הגיע מוכן מדיי, אך לא שכנע. לטענתה, הגוף שידר "אני בז לכם". השימוש במשקפיים - בפעמים הקודמות קצב לא השתמש במשקפיים. ברגע שהחזיק את המשקפיים זה העצים דברים מסוימים וגם מנע ממנו להעביר תנועות של אקדוחן ב-2 ידיים. הנפנוף במשקפיים עזר לו לבטא דברים מסוימים אבל כשהסתכל מעל המשקפיים זה שידר ביקורתיות, קפדנות, תוקפנות ועליונות. רואים שהנשיא לשעבר התכונן עד מאוד לנאום.
שימוש בידיים - הידיים חושפות הרבה מהאופי של האדם, בתחילת הנאום ידיו רעדו. עם התקדמות הנאום, קצב יותר השתחרר. כשהוא הזכיר את גילה ואת הבית המשותף, קולו רעד הוא השתנק ועצר לשתיית מים. ניכר שהוא התרגש באמת. אח"כ הוא התעשת, בכל זאת מדובר באדם מיומן בתחום.
בכל פעם שהוא הזכיר את התקשורת, את המתלוננות ואת מני או מנחם מזוז הוא השתמש במחוות של ידיים שמשדרות את מה שהוא באמת חש כלפיהם : 1.קימץ את אגרופו - משדר כעס. 2.השתמש באצבע המורה, מספר פעמים - אומר: אני יודע הכל, אני יודע מה אני רוצה, זו תנועה דומיננטית שהיא גם מזהירה. 3. הוא חבט בפודיום - עוזרת להדגיש נקודה מסוימת בלהט רב וזה משדר שהוא יודע על העניין הרבה יותר מאחרים.
עמידה / שימוש ביציבה - רגליים: חלק ניכר מהנאום הוא התנדנד מצד לצד- מעיד על עצבנות, מעיד בד"כ על רמה גבוהה של חרדה ועצבנות.
נאום קצב - סיקור מיוחד