כבר התרגלנו לכך שהנשיא האמריקני יודע לכבוש את לב האמריקנים, אבל לנואם המוכשר ששמו ברק אובמה יש יכולת לגעת גם בקהל הקשה ביותר - העולם הערבי. בנאום ההיסטורי בקהיר שכולם חיכו לו העביר הנשיא אובמה הרבה מסרים, אבל מעבר למילים יש עולם שלם של משמעויות שמועבר בשפת הגוף של הדובר.
דורית עוזיאל, מרצה לתקשורת בן אישית, מחברת אופקטיבי, מנתחת את שפת גופו של הנואם המשוכלל בעולם וחושפת את המסרים הסמויים אצל מנהיג המעצמה האמריקנית.
לדברי המומחית לשפת הגוף, רואים כי אובמה מיומן היטב ברטוריקה בפני קהל וכי הוא התכונן היטב לנאום. ישנה הלימה מוחלטת בין הדברים שאמר לצורה בה אמר אותם. הוא השתמש בנאומו בטקטיקות מוצלחות ומדויקות ובכל הכלים על מנת לשכנע, להביע ביטחון עצמי, נמרצות ואמינות.
איך הוא עושה את זה? כבר עם כניסתו של אובמה אל הבמה הוא מבטיח נאום מוצלח. הוא מניף יד לשלום שמלווה בברכת "סלאם עליכום". מיד על ההתחלה, הנשיא האמריקני משרה אווירה חיובית על שומעיו.
הידיים מדברות
ידיים משדרות כנות ואמינות ולכן יש להן תפקיד מרכזי בנאום. כשאובמה מנופף לשלום - ידו גלויה, מה שתורם לתחושת האמינות שהוא משרה. אבל לאורך כל הנאום הידיים הולכות רק לצדדים ולא למעלה. לדברי עוזיאל, הדבר מקרין התפתחות. אובמה אומר לקהל: "אני אוביל אותכם לצמיחה", להבדיל מנאומי הבחירות שבהן הוא הרים ידיים למעלה ונתן תחושה של עתיד.
יחד עם זאת, בוחר אובמה להשתמש באצבע המורה כדי להשאיר את אפקט האיום, ומשלים את זה עם מחוות ה"אוקיי", בה שתי האצבעות מסמנות עיגול. פה מעביר הנואם מסר כי כל האמת נמצאת בשתי אצבעותיו- עיגול מושלם שמעיד על האמת כולה. אובמה עושה שימוש מושכל בידיים ומביע איתו בשורה בה הוא אומר לקהל מה היא האמת הנכונה.
מה קשורה העניבה לכל הסיפור?
גם מלבושו ומבחירת העניבה אנחנו יכולים ללמוד הרבה. לפי תורת הצבעים, ישנה השפעה חזקה מאוד של צבעים על התת מודע. צבעה התכלת של העניבה משדר מסר של יצירתיות, המעיד על אדם בעל הבחנה ורגישות גבוהה. לפי תורת הצבעים, ישנה הלימה בין הכוח של הצבע למסר שהוא העביר לעולם כולו. תארו לכם שהיה מגיע עם עניבה כחולה (כמו צבעו של דגל ישראל), איזו תחושה הוא היה יוצר אצל הקהל המוסלמי?
אז איפה הוא נכשל?
המנהיג האמריקני יודע היטב לסחוף את הקהל ולשכנע. אבל לא משנה כמה מתאמנים וכמה רמת המיומנות גבוהה - תמיד יש הפתעות אותן לא ניתן לצפות. במקרה של אובמה בקהיר, הזליגות הגיעו דווקא בשלב של מחיאות הכפיים. גירוד באף ובלחי מעידים על המבוכה הקלה שחש אובמה מכיוון שרוב מחיאות הכפיים הסוערות היו כשדיבר על העולם המוסלמי, מול חוסר הפרגון של הקהל כאשר דיבר על ישראל.
אבל המנהיג הכריזמטי לא מועד ברגעים אלו, ומנצל את מחיאות הכפיים ליצירת הפסקה מתודית והעברת מסר של מעורבות רגשית מצדו. בכך הוא יוצר אפקט דרמטי שנותן לקהל זמן לעכל, תחושה שמתחזקת בעזרת סיפור אישי שמספר אובמה על ילדותו בקניה.
נאום שמתחיל מושלם וממשיך מושלם, גם מסתיים מושלם. אובמה מחייך חיוך מנומס, אומר תודה מספר פעמים ומסיים את נאומו בדיוק כפי שהתחיל אותו. ובכך, יוצר מסגרת למסר שהעביר: התחלה, אמצע וסוף.
כאשף של רטוריקה, סיים אובמה נאום לא פשוט כשהוא מחייך לקהל, עומד בעמידה זקופה וסמכותית ומסתכל לשלושה כיוונים לאורך כל הנאום. גם קריאה ספונטנית מהקהל לעברו לא מבלבלת אותו - והוא ממשיך לחייך בביטחון, אמפתיה ואמינות.
נאום אובמה - סיקור מיוחד:
נאום הפיוס של אובמה: צפו בנאום המלא
ישראל מגיבה לנאום: שותפים לתקווה
ברק בראיון: הייתי מנסח דברים אחרת מאובמה