נאומו של נשיא ארה"ב בקהיר היה נאום טוב של אדם טוב ששוחר טוב. נקודת המוצא שלו, היא כי רוב רובם של בני האדם ניתנים לשכנוע בעזרת מילים. הרי הדבר הוא נפלא: זה מתקשר עם יום ההולדת של תנועת הצופים, זה ממש נאום של חניך צופים טוב ומחונך.
הבעיה מתחילה באופרציה של הנאום. מבחינת ישראל הוא אמר: להפסיק את ההתנחלויות - אך לא אמר להסיר אותם. הוא דיבר על מדינה פלסטינית - אך לא דיבר על תאריך יעד למדינה פלסטינית. בנושא תאריך היציאה מעירק הוא דווקא כן דיבר על תאריך יעד - 2012. פילוסופית ומוסרית, מדובר בנאום מופלא. אופרטיבית - צריך להמתין.
ירושלים, בעקבות הנאום, לא צריכה להיות רגועה אך גם לא צריכה להיות עצלה. ירושלים, קרי ממשלת נתניהו, צריכה להכין את עצמה. להתאים את הרכב הממשלה וקווי היסוד למדיניות נשיא ארה"ב: אולי לשחרר את הבית הלאומי, אולי לדלל את הקיצונים במפלגתו. בנוסף, על נתניהו להזמין את ציפי לבני וקדימה לתוך ממשלתו. ממשלה שתורכב על פי צדק חלוקתי.
נאום אובמה - סיקור מיוחד:
נאום הפיוס של אובמה: צפו בנאום המלא