לפני כשנה התייצבה מירי בוהדנה, אם לשלושה שהצעיר ביניהם היה אז רק בן שנה והאמצעית בת שנתיים – לסשן צילומים עבור המגזין "בלייזר". מול עדשת המצלמה הציגה בוהדנה בטן שטוחה כדף עם קוביות מעוצבות, ירכיים מוצקות כסלע וזרועות חטובות כשל וונדר וומן. על שער המגזין התנוססה בוהדנה בבגדים מינימליים ובפוזות לוהטות, כאילו מעולם לא ילדה שלושה ילדים, כשהיא מעצבנת את כל הנשים שלא מחזיקות מאמן כושר צמוד ורק מנסות לסיים את היום בשלום ולהתמוטט על הספה בשקט.
בוהדנה היא לא המרגיזה היחידה בשכונה: מריה קאנג, מאמנת כושר ואם לשלושה, פרסמה לאחרונה בפייסבוק מודעת פרסומת שכללה תמונה שלה בבגדים מינימליים פלוס קוביות בבטן, כשלצידה שלושת ילדיה הקטנים, ומעל התנוסס המשפט: "מה התירוץ שלך?". כצפוי, קאנג הצליחה לעורר סערת תגובות כעוסות ומלאות רגשות אשם מצד נשים בכל העולם. גם קרולין ברג אריקסון, בלוגרית נורווגית ואשת כדורגלן, החליטה לשתף את הציבור בגופה החטוב רק ארבעה ימים לאחר שילדה. היא העלתה לאינסטגרם תמונה בבגדים תחתונים ובטן עתירת קוביות, ומשכה אש צולבת.
אז חוץ מלגרום לנשים להרגיש רע עם עצמן ולהציב בפניהן מודל לא אנושי לחיקוי, מה עוד משותף לבוהדנה, קאנג ואריקסון? לא, לא גנים: מתברר ששלושתן לא מסתפקות באימוני אירובי ממריצים או בשיעורי יוגה לנפש, אלא אימצו אורח חיים חדש הכולל אימוני כוח אינטנסיביים. "כשמירי הגיעה אליי הודעתי לה: 'אני הולך ליצור לך קוביות בבטן", מספר שלומי ממן, מאמן הכושר הצמוד של בוהדנה, המלווה אותה כשבע שנים, כולל בשני ההריונות האחרונים. "זה בדיוק מה שעשינו גם לקראת השער ב'בלייזר' – אימוני כוח הארד קור, משולבים באכילה נכונה של שש ארוחות קטנות במשך היום". התוצאה: גוף מחוטב ושרירי, ממש לא מהסוג המוגזם והמנופח, אלא סופר נשי ומעוצב, ובעיקר קורן בריאות וחיוניות.
סריקה מהירה של מדורי הרכילות וחשבונות האינסטגרם והפייסבוק של הדוגמניות והשחקניות הלוהטות בארץ ובעולם – מוכיחה שבוהדנה נמצאת בחברה טובה: שרה ג'סיקה פרקר, ג'ניפר גרנר, קמרון דיאז וג'סיקה ביל כבר אימצו מזמן את המראה הבריא, והן מרימות משקולות באופן קבוע, ואילו אצלנו שלל כוכבות כמו בר רפאלי, אנה ארונוב, עדי הימלבלוי, נטלי דדון ושיר אלמליח, מציגות קוביות לתפארת מדינת ישראל שהושגו אחרי אימוני כוח מפרכים במיוחד.
"חזק זה הרזה החדש"
אבל אם פעם היה מספיק לא לאכול ולעשות קצת זומבה, הרי שהיום, כדי להיות בעלת גוף חטוב ושרירי צריך לעבוד הרבה וקשה. "באימון כוח לא רק שאת מרגישה שאת לא מסוגלת להרים את המשקולת, אלא שאחרי שמונה עד 12 חזרות את ממש נכשלת. כדי שהשריר ישתקם או ייבנה, אני חייב להכשיל אותו – וזה עובד", מבהיר ממן. "היום מירי עושה אימונים כמעט זהים לאימונים שאני עושה, רק עם משקלים נמוכים יותר: למשל, סקווטים עם משקולת של 45 קילו על העורף, לחיצות כתף עם משקולת 8 קילו בכל יד. היא המשיכה לעשות את התרגילים האלה עד שבוע לפני הלידה האחרונה, רק בדרגה קצת יותר נמוכה".
לפי שיטת האימון של ממן, תרגילי כוח מאתגרים ותזונה הם המפתח למראה חטוב מושלם, בזמן שאימוני האירובי ונגזרותיהם המודרניות – זומבה ושות' –הם מטלת רשות בלבד. "אירובי זה בריא ללב ולדם, אבל אם את רוצה להיות רזה וחטובה יותר רק אירובי לא יעבוד. השרירים הם כמו מנוע של רכב: ככל שנפחם גבוה יותר, כך הגוף יצרוך יותר אנרגיה והמטבוליזם יהיה מהיר יותר, ובנות מתחילות להבין את זה. אם פעם שמעתי כל הזמן משפטים כמו 'אני לא רוצה להיות שרירית מדי', היום נשים מפסיקות לפחד ממשקולות כפי שפחדו בעבר".
בזמן שאתם עדיין עומדים במעלית ומצלמים תמונות סלפי, בארצות הברית כבר התקדמו מזמן לעבר השלב הבא. ה"הלת'י" (Healthie): תמונה של עצמכם בזמן אימון הכושר הקשוח שלכם, עם מיץ עשב החיטה הטרי והבלתי מגרה שבידכם, או סתם תמונה המציגה לראווה את הקוביות החדשות בבטן. מאמני כושר פרטיים הפכו כבר מזמן לסמל סטטוס, ומגזיני הספורט והבידור גם טורחים להבהיר את זה עם תמונות הסלבס המתאמנים שליקטו מהרשת.
השגרירה הבולטת ביותר של המודעות הבריאותית החדשה בכלל ושל האימונים המאומצים בפרט היא דווקא לא שחקנית וגם לא דוגמנית, אלא האישה הראשונה של ארצות הברית מישל אובמה. מרגע שנכנסה לתפקיד אובמה עובדת קשה על העלאת המודעות לבריאות הגוף, לכושר ולתזונה נכונה. למעשה, זרועותיה החסונות הפכו לנושא שיחה עוד בזמן המירוץ הראשון של בעלה לתפקיד הנשיא, ואף היוו את אחת הסיבות המרכזיות שיוחסו לעלייה של 4,000 (!) אחוז במספר ניתוחי הרמת הזרועות של נשים במדינה.
"לא חייבים להיות מרימי משקולות", אמרה אובמה בשנה שעברה בראיון לאתר iVillage כשנדרשה למראה החטוב והבריא שלה, "אני יודעת שנשים רבות מודאגות מההגדרה של שרירים, אבל למעשה, מומחי כושר אמרו לי שהאדם הממוצע לא יתנפח מהמשקלים שאנחנו יכולים להרים. זאת לא הסיבה שאנשים מתנפחים. כדאי לכם לכלול אימון כוח כלשהו בשגרה שלכם, בעיקר לנשים, כדי לדאוג לצפיפות עצם גבוהה. כאן הרמת המשקולות נכנסת לתמונה, אחרי שדאגת לאימון האירובי. זה גם עוזר לחיטוב אותם מקומות קטנים שאנחנו לא אוהבים שמתנופפים קצת, שאינם חטובים מספיק".
אז רגע, האם אפשר להסיק מכל זה שהמראה השדוף והחילוני נעלם סופית? ובכן, אולי לא לחלוטין, אבל לפי בטי רוקאווי, בעלת סוכנות הדוגמנות "אימאג'", השינוי במודל היופי בהחלט הולך ומעמיק. "לפני כחמש שנים קם קול צעקה עולמי מול הרזון המוגזם", היא מסבירה, "זה כבר היה פשוט נורא לראות את כל הדוגמניות האלה, שנראות כאילו הן שנייה לפני הקבר, עם הרזון הקיצוני והשחור מתחת לעיניים. הקהל החרים את מגזיני האופנה והעורכות התחילו להתאים את עצמן לדרישת הקוראות".
נושא בריאותן של דוגמניות עלה לכותרות כבר בשנת 2006 ו-2007 עם מותן של מספר דוגמניות כתוצאה מהפרעות אכילה. בהחלטה תקדימית נאסרה אז לראשונה העסקתן של דוגמניות רזות מדי בשבוע האופנה של מדריד, וארגוני האופנה של איטליה וספרד הכריזו כי לא יעסיקו עוד דוגמניות שכאלה. אבל גם אז דובר על דוגמניות מסלול בתצוגות אופנה בלבד. במרץ 2012 אושר בישראל חוק הפוטושופ, האוסר על העסקת דוגמניות המצויות בתת משקל ומחייב לדווח על כל הצרת הקפים שבוצעה באמצעות תוכנות ריטוש. כחודשיים לאחר מכן, השינוי המתגבש בעולם האופנה כבר הפך לגלובלי כשהמגזין "ווג" שיחרר הצהרה אופנתית כבדת משקל והודיע שלא יעסיק עוד דוגמניות הסובלות מתת משקל. "ווג מאמין כי בריאות היא דבר יפה", הכריז אז יו"ר "קונדה נאסט" ומו"ל המגזין, ג'ונתן ניוהאוס. "עורכות ווג ברחבי העולם שואפות שהמגזין ישקף את מחויבותן לבריאות הדוגמניות שמופיעות בו וכן את דאגתן לרווחת הקוראות והקוראים".
בעקבות החקיקות והשינויים האלה חלה גם תזוזה מסויימת במודלים שמציג עולם האופנה – לרוב טרוריסט רודף רזון. "לראשונה מזה זמן רב התחילו חברות האופנה, ובעקבותיהן עורכות העיתונים, לחפש דוגמניות בעלות מראה בריא יותר, של בחורה שטוב לה בחיים", אומרת רוקאוויי, "הנשים החטובות, השריריות, העסיסיות יותר, הן הכיוון החדש".
אבל חכו רגע לפני שאתם פותחים את בקבוקי השמפניה ומכריזים על מותו של טרור הרזון. רוקאווי מציינת שמדובר בתהליך הדרגתי, ושהוא לגמרי שולט עדיין. "כשמדובר באופנה עדיין מחפשים את הרזות מאוד, במיוחד בהלבשה תחתונה ובבגדי ים", היא מחדדת, "אבל בשנים האחרונות כבר לא רוצים בנות שהן רק רזות מאוד כי זה משעמם. רוצים גם בנות עם גוף מעוצב ומחוטב. הרבה פעמים כשבחורות מגיעות אליי, אני אומרת להן: 'את רזה אבל זה לא מספיק, את חייבת ללכת לעצב את הגוף'".
רוקוואי מסבירה שנכון להיום, בכל הנוגע לדוגמנות בגדי ים והלבשה תחתונה, הגוף המעוצב והמעט שרירי מהווה דרישה הכרחית. "שימי לב שדוגמניות על כמו אנדריאה לימה ומירנדה קר הן היום יותר שריריות ועסיסיות, ולא כחושות כמו שהיו בעבר. גם אסתי גינזבורג הייתה פעם כל הזמן בדיאטות, ומאז שהתחתנה עם עדי קייזמן והוא הצמיד לה מאמן כושר, היא נראית מעולה".
כשהמודלים הנשיים לחיקוי מתחלפים מההרואין שיק של קייט מוס למראה בריא ומעוצב יותר כמו א-לה ג'ניפר לורנס, שעברה סדרת אימונים אינטנסיבית לטובת צילומי הסרט "משחקי הרעב" – גם שאר העולם מיישר קו. "חזק זה הרזה החדש", אומר תומר טנצר, מאמן הכושר האישי של רפאלי, שסייע לה לעצב סט קוביות בבטן משלה, "אפילו בתצוגת האופנה האחרונה של ויקטוריה'ס סיקרט אפשר היה לראות שכולן שם עם קוביות בבטן. פעם נשים התייחסו ללוק הזה כגברי. היום, מאז שהתחילו לראות דוגמניות-על מסתובבות ככה, הסטיגמה התפוגגה וכל אחת שמגיעה אליי רוצה קוביות בבטן".
זו רק אירוניה, אם כן, שמי שלוהקה לתפקיד "וונדר וומן" החדשה – פנטזיה גברית ונשית וותיקה – היתה גל גדות הישראלית, המואשמת בימים כתיקונים ברזון יתר. גל של מחאות התפשט בעולם עם היוודע מינויה לתפקיד, בטענה שהיא רזה מדי. מי שימונה על הפיכתה לשרירית ומוצקה, כדי שתעמוד במשימה בכבוד, יהיה מאמן הכושר הצמוד שלה, דודי ברון. "כשמצלמים סרטים וסדרות כמו סופרמן וספרטקוס, השחקנים עוברים מחנה אימונים אינטנסיבי בתנאי פנימייה במשך שלושה-ארבעה חודשים בממוצע", מסביר ברון, "השגרה בתקופה כזו כוללת בין ארבע לשש שעות אימון ביום, שמחולקים לשניים-שלושה אימונים, ומשלבים משקולות, עבודה על שרירי היציבה, אירובי, ושימוש בכדורי כוח. בנוסף, דואגים למנוחת אימון באמצע, ולקייטרינג צמוד שמספק תזונה טובה ונטולת שומן".
"הפכתי לסוג של סופרוומן"
פריחתו של "המראה הבריא" היא לא עניין חדש, אלא מסמנת חזרה לעידן השפוי של שנות התשעים, במסגרתו שגשגו בעולם האופנה דוגמניות על בעלות מראה בריא כמול סינדי קרופורד ולינדה אוונג'ליסטה. הטוויסט הנוכחי, אם כבר, הוא הדגש על השרירים המעודנים והגוף המעוצב.
במקביל לעדנה שזוכים לה השרירים, פורחים גם ענפי ספורט חדשים. הקולג' האמריקאי לרפואת ספורט ערך סקר בקרב 3,800 מומחים בתחום במטרה לזהות את הטרנדים הבאים בתחום. לפי הסקר, ב-2014 הבאה עלינו לטובה ניפרד משיעורי הזומבה ונאמץ במקומם את הקרוספיט (cross fit) – אימון פונקציונלי הלקוח מהצבא האמריקאי ומשלב את כל מרכיבי הכושר הגופני: הרמת המשקולות, התעמלות ואירובי.
שיטה נוספת שצוברת פופולאריות, לפי הסקר, היא ה-P90X, תוכנית אימון אינטנסיבית שמטרתה לאתגר את כל השרירים ולהביא למהפך בגוף תוך 90 יום. תרגילים כנגד משקל גוף ואימוני כוח נמצאים גם הם ברשימה, והם מתוארים בפירוט רב יותר בספר חדש בשם "אימוני כושר טובים יותר לנשים", שזכה לסיקור תקשורתי נרחב בארצות הברית ומציע לנשים לצמצם את הפערים ביניהן לבין גברים בכל הנוגע לאימוני כושר.
"יש שלושה מרכיבים חיוניים לתפקוד בריא: כושר אירובי, כוח וטווחי תנועה", מסביר מולי אפשטיין, פיזיולוג מאמץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר במכון וינגייט ופיזיולוג נבחרת ישראל בג'ודו נשים. "השיטות כאלה ואחרות הן רק אכסניה חדשה ונוצצת יותר למרכיבי הכושר הבסיסיים והמוכרים. היום נשים יותר נוטות לעסוק באימוני כוח והתנגדות, מה שפעם היה נחלתם של גברים. הלגיטימציה לזה, בין היתר, הגיעה גם מעולם הספורט ההישגי, שם מופיעות ספורטאיות חינניות, מטופחות ושריריות במידה".
ביקור במועדון "קרוספיט הרצליה" מעניק חוויה שונה לחלוטין מזו המוכרת מחדרי הכושר המעוצבים, הממוזגים ומלאי הפאסון. במועדון אין מראות כלל, מתוך עיקרון. עבודת המתאמנים נחלקת בין המגרש שבחוץ, הכולל משקולות וצמיגים, ובין האולם שבפנים, שמזכיר קצת את אולם הספורט של בית ספר, והאווירה בו דומה לזו של אימון נבחרת קבוצתי. קהל היעד מגוון – מצעירים לפני צבא, ששואפים להיכנס לכושר לקראת השירות, ועד אנשי הייטק בגילאים שונים. המשותף לכולם – התמכרות לשיטה.
"בתיכון הייתי ספורטאית, אבל אז הפסקתי ועליתי למשקל של 75 קילו", מספרת סשה בסנובה (28), סטודנטית לניהול ספורט בווינגייט, שהחלה בשנה האחרונה להתחרות בתחרויות קרוספיט. "הרגשתי חלשה, שמנה ולא היה לי חשק לעשות שום דבר. כשהתחלתי לעשות קרוספיט רזיתי מאוד ועכשיו, ביחד עם כל השרירים, אני שוקלת 54 קילו ומרימה משקלים של עד 140 קילו. אני גם נראית הרבה יותר טוב, אבל זה לא רק המראה, אלא גם התחושה. אני מרגישה שהפכתי לסוג של סופרוומן. פתאום אני יכולה לעשות כל מה שאני רק רוצה עם הגוף שלי. קיבלתי המון ביטחון עצמי שאני גם משדרת החוצה".
ויקי שופלצוב, מתאמנת קרוספיט מזה שנה וחצי, אולי מוכרת לכם. היא השתתפה בשתי עונות של "רוקדים עם כוכבים", והיום, בנוסף לשיעורי הריקוד שהיא מלמדת מדי יום, היא מתאמנת שש פעמים בשבוע בקרוספיט ואפילו החלה להתחרות. "אני רוקדת ריקודים סלוניים מגיל חמש ולקחתי תגבור מהצד של אימונים אישיים. שמעתי על הקרוספיט והחלטתי ללכת עם בעלי לנסות", היא מספרת, "הגעתי וראיתי שמרימים משקולות אולימפיות ומכים עם פטישים על צמיגים ונורא נבהלת. אני רקדנית סלונית, מה לי ולגלגול צמיגים? פחדתי לפתח שרירים אבל עם הזמן הבנתי שכל עוד אני לא מתאמנת שעות ארוכות כל יום ולא לוקחת תוספי מזון, המראה לא יהיה מוגזם. היום אני בכושר הכי טוב שהייתי אי פעם וגם הכי חטובה שהייתי".
ואיך התגובות?
"כשאנשים סביבי שמעו מה אני עושה הם היו טיפה בשוק, אבל כשהתחלתי לפרסם תמונות וסרטונים מהאימונים בפייסבוק התחילו לפרגן. כמה חברים אפילו הצטרפו אחריי למועדון".
אופיו הקרבי של האימון הוציא לקרוספיט שם של ספורט גברי, אבל כפי שבטח כבר הבנתם, התדמית שגויה. "לפני שנתיים רק עשרה אחוזים מהמתאמנים היו בנות. באליפות הארץ התחרו 25 גברים ורק שלוש נשים", מספר עומרי פלד, מאמן ומקים מועדון "קרוספיט הרצליה". "החלטנו שאנחנו חייבים להביא יותר נשים ולהסביר שאין סיבה לפחד מתרגילי כוח. לקחנו קבוצה של עשר בנות שרצו להתאמן אבל נרתעו משרירים ובנינו להן תכנית של חודשיים. הקבוצה הזאת הפכה למודל לחיקוי עבור נשים רבות, והיום יש במועדון 35 אחוז נשים. במשחקי האליפות באפריל האחרון היו כבר 17 מתחרות".
פלד, הנשוי בעצמו למתאמנת קרוספיט והקים עימה את המועדון, מעיד על עצמו כ"חבר במועדון הגברים שמעריצים את האדמה שנשים חזקות דורכות עליה", וטוען ששרירים הם בכלל לא העניין כאן. "מה שחשוב הוא פחות איך שהמתאמנות נראות, ויותר איך שהן נושאות את עצמן ואת גופן", הוא מצהיר. "התרומה המרכזית של הקרוספיט הוא להעצמה הגופנית והנפשית. ברגע שאת רואה מה את יכולה לעשות, הביטחון העצמי שלך עולה משמעותית. לדעתי, נשים מתחילות עם זה לא בגלל החיטוב או העיצוב, אלא כי הן עוברות תהליך של התרחקות מהמראה החלש, הנזקק והמסכן לכיוון הבריא. יותר ויותר נשים שואפות לשדר בריאות ועוצמה. הן הרי חזקות בכל אספקט אחר של החיים, אז למה שיתנו לאופנה או לחברה למנוע מהן להיות חזקות גם פיזית?".
"המטרה היא בריאות, לא שרירים"
אז נניח שאתן בטטות כורסה ממוצעות, ונניח גם שאתם. האם תוכלו לזנק אל מועדון הקרוספיט הקרוב למקום מגוריכם, או לחלופין – לשכור מאמן כושר צמוד ולפצוח בדחיקת משקולות אינטנסיבית? ובכן, לא כל כך מהר. פלד אמנם טוען שכל אדם יכול להצטרף בצורה הדרגתית למועדון הקרוספיט עם הכנה נכונה. אבל שופלצוב, על אף הרקע הספורטיבי שלה, מודה שיש כאלה שהאימון הוא פשוט יותר מדי עבורם. "זה אימון אינטנסיבי מאוד", היא מציינת, "לכן מי שלא עשה ספורט מימיו ואפילו לא היה מנוי בחדר כושר לא יוכל לעמוד בזה ויצטרך להתחיל מדברים אחרים". גם טנצר מאשר שמדובר באימון אינטנסיבי עבור מי שלא בכושר, ועשוי להוביל לפציעה או סתם להיצרב בזיכרון כטראומה.
גם אפשטיין מבהיר שלא כל אחת צריכה ויכולה לעשות אימונים תובעניים כאלה. "החיסרון הגדול ביותר הוא הסיכון לפציעה. ככל שהאימון יהיה מאתגר יותר ורמת המוכנות של המתאמנת נמוכה יותר – עולה הסיכון לפציעה, בעיקר במפרקים". אפשטיין ממליץ לשלב אימון אירובי עם אימוני ההתנגדות, "במיוחד בשלבי הבנייה והפיתוח הראשוני של היכולות הגופניות. חשוב שכולם יזכרו שאימון הוא תהליך הדרגתי שמחייב את ההסתגלות של מערכות רבות בגוף. את רומא לא בנו ביום אחד, וגם הגנן הטוב ביותר בעולם לא יכול להפיק פירות באופן מיידי משתיל שזה עתה ניטע. מילות המפתח הן: סבלנות והדרגתיות".
גם בארצות הברית שיטת הקרוספיט הספיקה לספוג לא מעט ביקורת בשל היותה קיצונית מדי ולכן מסוכנת. ובכלל, עם כל הכבוד למאמנת הכושר מריה קאנג, שנראית מעולה אחרי שלוש לידות רצופות ואף דואגת להודיע שאין תירוצים, רובנו עובדים בישיבה, ולא ממש מרופדים בתקציב למאמן פרטי. עלות מאמן כושר צמוד נעה בין 150-300 שקלים לשעת אימון (600-1,200 שקלים לחודש). מנויים בחדר כושר יכולים לבקש שיבנו להם תוכנית אימון המתאימה להם, אבל לא יהיה מי שיעמוד להם מעל הראש ויצעק. שיעורי קרוספיט מעט יותר נגישים כלכלית. עלות מנוי חודשי לכניסה חופשית הוא כ-310 שקל, שיעור חד-פעמי עולה 40, אבל שוב: מדובר בהתחייבות שדורשת הדרגתיות וסבלנות, תזונה תואמת ושינוי עמוק באורח החיים – ולא רק הרמת משקולות לפי שיטת אימון טרנדית כזו או אחרת.