יש הרבה דברים בחיים שאנחנו שונאות לעשות, אבל עמוק בלב אנחנו יודעות שאחרי שנעשה אותם נרגיש הרבה יותר טוב. אנחנו מדברות כמובן על לנקות את הבית, לבקר את סבתא בדיור המוגן, לקבוע כבר תור לרופא ולהחליף מצעים. כן, דווקא בסדר הזה.
לא ברור למה, אבל התעסקות במצעים זה חתיכת תיק. בזמן שלשלוף מהמיטה את המלוכלכים זה ריפוי בעיסוק, הרי שהנחת החדשים היא בבחינת סיוט שמוטב לדחות למועד עתידי בלתי ידוע. ברגע שמניחים אותם בצד אחד הם רפויים בצד השני, ומי שיש לה מיטה צמודה לקיר בכלל עשתה עסקה גרועה: את חייבת להרחיק אותה, לדחוק עצמך בתוך פינה קטנטנה ולאתגר את משקל גופך רק כדי להדק את הפינה השמאלית בצד השני. ואז את נזכרת ששכחת לנער את המצעים החדשים, מה שגורם לך לחזור על כל הסיפור הזה שוב רק כדי לגלות שהכול רפוי. בסופו של דבר, את מוצאת את עצמך ישנה על המזרון עצמו לאחר שהסדין השתחרר לחלוטין. ואנחנו בכלל לא מתחילות לדבר על הזוועה האמיתית – לארוז את שמיכת הפוך בציפה.
על אף הסבל הלא אנושי הזה, היום אנחנו שולחות מסר של תקווה: נסי להשקיע עוד חמש דקות בהידוק המצעים כמו שצריך. אחרי הכול, כשאת משכיבה את גופך הנקי והמצוחצח על הסדינים החדשים, המתוחים והריחניים, אין תחושה טובה מזאת.
