די, נמאס לי. כן, חברים יקרים, פשוט נמאס לי. נמאס לי שכל חודש קם תורן חדש שמצליח להרוס את גיבורי התרבות שלי. והמצחיק הוא, שאותם גיבורי תרבות הם אלה שהורסים!
אחרי מתי כספי, חווה אלברשטיין ועוד כמה אמנים מוערכים, דאג היום גם יהורם גאון לנפץ לי מיתוס. גיבור ילדותי, השחקן ששיחק את קזה (המרוקאי שנדפק ע"י האשכנזים), מי שליווה את ילדותי בירושלים עם סלסולי הלאדינו והמרכבה של מונטיפיורי, מי שהצחיק אותי ב"קרובים קרובים" וסילסל את "איפה את אהובה" - ניפץ במו פיו את הערכתי הרבה אליו, כשאמר מה שאמר על המוזיקה המזרחית.
לא ברור לי, מה היה דחוף לו, ליהורם גאון? מילא אחרים, שאת השורשים המזרחיים שלהם לעולם לא שמעתי וראיתי, אבל הוא? דווקא הוא? ועוד איזה כינויים בחר להדביק - "זבל שלא ברא השטן"?! מר גאון, אתה עד כדי כך לוקה בשנאה עצמית? דווקא אתה, שהיית לאמהות המזרחיות שלנו מקור גאווה רק בגלל השורשים הס"טים שלך (ספרדי טהור), אתה שסבתי זיכרונה לברכה הייתה נרגשת כששמעה אותך שר את "רוזה רוזה" (עם עליזה עזיקרי), אתה שמזמן עברת את קו הקונצנזוס, אתה שהיית ממונה על התרבות והאומנות בירושלים.
אבל זה גרם לי להבין עוד משהו. פעם שרת ״אני ירושלמי״, נפנפת בגאווה בירושלמיות שלך, שמי כמוני כירושלמי יודע כמה היא גאווה. ובכל זאת, עזבת לרמת השרון, נטשת את העיר לפני שנים רבות. והנה, היום נטשת שוב את אוהביך, מכבדיך ומעריציך, בני עדות המזרח. כן יהורם, הפעם ממש לא יצאת גאון!