בסוף השבוע האחרון אירחתי את אביהו מדינה, מי שנחשב לאחד היוצרים החשובים במוזיקה הים תיכונית. זה היה במסגרת תוכנית הרדיו שלי ב"רדיו ירושלים", ששודרה במקביל בערוץ 24. למרבה הפתעתי, אביהו שיגר הצהרה חזקה לאוויר: "אייל גולן טוב יותר מזוהר ארגוב". ללא ספק, זה משהו שרבים חושבים אבל לא מעזים לומר.
ישבתי וחשבתי, מה באמת עומד מאחורי הדברים האלו? מצאתי את עצמי מנהל ויכוח פנימי בנושא - האם סיפור מותו הטרגי של זוהר הוא זה שהפך אותו לאחד המיתוסים הגדולים של בני דורי? האם כמות הלהיטים של אייל גולן, ומספר הפעמים בהן "פירק" את קיסריה והיכל נוקיה, הופכות אותו לא רק לזמר העשור - אלא לגיבור הגדול ביותר של המהפכה הים תיכונית? האם חוסר הפרגון לז'אנר הים תיכוני באותם ימים היא שהבליטה את נוכחותו של זוהר? ואולי דווקא הפריצה של אייל עם אתניקס חידדה את עומק הפערים עד לאותם ימים?
לתחושתי, למרות צילו הכבד של זוהר ארגוב המנוח על כל תעשיית המוזיקה הים תיכונית, דווקא אייל גולן הוא הראוי מכולם לתואר "המלך". כמו זוהר לפניו, אייל הוא תוצר של דרך לא קלה לתהילה. הוא שר במועדונים קטנים בכל הזדמנות, עד שכוכבו זרח בעזרת מנהלו דאז ישי בן צור, ואולי יותר מכל בזכות החיבור שלו ל"אתניקס".
אפילו אייל מעדיף את זוהר
חבריו הקרובים של אייל (למען הגילוי הנאות, אני אחד מהם) יודעים שאם מנסים לדבר איתו על השוואה עם זוהר, מיד נתקלים בחומה של שתיקה. הוא האחרון שיערער על התואר שמלווה את זוהר. אייל אף הגדיל לעשות, ובמופע העשור, בו זכה בתואר זמר העשור, הוא עלה לבמה עם חולצה שעליה תמונתו של זוהר, ושר את שירו המיתולוגי "בדד". כששאלתי את אייל למה עשה את זה, קיבלתי תשובה חכמה ומנומקת: "נמאס לי מהויכוח מי המלך או מי היורש. אני רוצה שכולם ידעו שיש מלך אחד, זוהר. גם אני מוקיר את זכרו".
הערכתי את אייל על היושר והאומץ - אבל זה המקום להניח קצת אמת על השולחן. לכל אחד מהשניים חלק חשוב במהפך שעברה המוזיקה הים תיכונית. כל אחד נכון לזמנו - כשזוהר פרץ עם "אלינור" והרעיד את עולם הזמר הים תיכוני, אייל היה בן תשע בערך. לאורך שנים רבות, אייל נסמך, כמו רבים מדורו, על שירתו של זוהר ועל שירתם של זמרים כמו ישי לוי וחיים משה. לימים ידע אייל לתרגם את סגנון שירתם ולהטמיע את הסגנון בקולו.
לכן, לדעתי, הויכוח מי גדול יותר לא יוכל לעולם להיפתר. אם מודדים הצלחה באמצעות אלבומים והופעות ענק, אין ספק שאייל הוא המצליח יותר. אבל אל לנו לשכוח שאייל צמח בתקופה שאם זוהר היה צומח בתוכה, ייתכן והיה זוכה לנתוני הצלחה דומים. אבל אין ספק שזוהר הטה ושינה את הגישה לעולם הים תיכוני, והצליח להשתחל למקומות שרבים ניסו לפניו ולא הצליחו, ובעיקר לעולם התקשורת.
בכל ממלכה יש מלך, ואחריו תמיד קם הטוען לכתר "יורש העצר". הגיע הזמן לעשות צדק, ולומר שזוהר אמנם היה "המלך", אבל סיפור חייו הטרגי היה זה שמינף אותו והעצים את המיתוס. לו זוהר היה חי היום, אין לי ספק שגם הוא היה גאה לראות בראש פירמידת המוזיקה הישראלית את הילד הקטן מרחובות, אייל ביטון, שהפך לזמר העשור אייל גולן.