חברים, מגיפה משתוללת בתוכנו. "חוסר ביטחון עצמי" שמה. כמעט כולנו, גם כאלה שבאמת ובתמים בטוחים בעצמם, סובלים מדי פעם מרגשי נחיתות, פוביות חברתיות, כעסים עצמיים ותחושה של 'אני לא טוב/ה מספיק', גם אם באופן מתון.
למה זה קורה? בקצרה: תינוקות אמנם נולדים כשהם אוהבים את עצמם, אבל מגיל צעיר מאוד מלמדים אותנו להתנהג בצורה מסויימת על מנת לזכות ברגשי אהבה וחיבה מצד הורים ומורים. קוראים לזה חינוך, וכולנו עוברים את זה בדרגות שונות בחיים. מצב טבעי של אהבה והערכה עצמית ובמקומו מופיע רעב לייחס אוהד מהסביבה ואמונה שגויה שהסביבה, ולא אנחנו, היא שאמורה לגרום לנו לחוש רצויים, מוערכים ואהובים.
תמיד יהיו מי שלא יבינו אתכם, לא יסכימו אתכם ואף יתנגדו לכם. תמיד יהיו מי שלא יאהבו אתכם. אם תמשיכו לבקש באופן אובססיבי אישור גורף מהסביבה, תמצאו את עצמכם בשלב מסוים רודפים אחרי חלום. האירוניה היא שדווקא האדם שדעתו היא היחידה שנחשבת באמת, הוא זה שמעולם לא טרחתם להתייחס אליו ברצינות, והאדם הזה הוא אתם עצמכם, כמובן.
אז למה שלא תגידו לעצמכם כמה אתם נהדרים, כמה אתם אוהבים אתכם? ברצינות לגמרי – פרגנו לעצמכם במילים של אהבה והערכה. אמרו לעצמכם בדיוק את כל מה שתמיד רציתם לשמוע מהסביבה אבל מעולם לא העזתם לבקש.
סביר להניח שבהתחלה זה ייראה לכם מוזר, אבל אתם תתגברו על המבוכה ההתחלתית ועם הזמן תגלו שאתם מתחילים לרקום מערכת יחסים אינטימית ואוהבת עם... עצמכם. בדרך אפילו תגלו שכל הריקנות הזאת שחשתם, החשש והרעב לתשומת לב פשוט ייעלמו מאליהם.
משפט סיני טוען ש"אם אתה לא אוהב את עצמך, איך אתה מצפה מאחרים שיאהבו אותך"? במילים אחרות, קחו אחריות על עצמכם. ראו בכך הבטחה אישית - אם תביעו (ורצוי בקול רם, מול המראה באמבטיה או בתוך המכונית) את אהבתכם, הערכתכם ועידודכם כלפי עצמכם, תתחילו להרגיש נפלא וזה אפילו יקרין החוצה.
הסביבה החיצונית שלכם (שהיא אינה אלא מראה של המתחולל בתוככם) תתחיל לנהוג בהתאם ולהגיב אליכם באהדה גוברת. זו לא רק הדרך הטובה ביותר לשיפור הדימוי והביטחון העצמי - בעיניי, זו הדרך היחידה.
מיוחד: עשרה כתבים רוחניים שהספריה שלכם בבית פשוט חייבת לעצמה
בחן את עצמך: איך הקארמה שלך? בואו לבדוק האם אתם נותנים מספיק לעולם