השעה חמש בערב בחדר הכושר באחד המוצבים בגוש עציון. אמנם לא מדובר בחדר כושר מפואר עם הציוד החדיש ביותר, אבל עבור הלוחמים שפוקדים אותו כמעט מדי יום זה מספיק. מוזיקה חזקה מתנגנת ברקע והלוחמים ניגשים אל המשקולות ומתחילים להתאמן. זה כבר לא מראה נדיר באף מוצב או בסיס, שחיילים בוחרים בהפוגה שלהם מהלו"ז הצבאי להתפרק דווקא בעזרת המשקולות ולא בשכיבה על הספה במועדון. זה קורה לא רק לפני ארוחת הערב, אלא בכל שעות היום ולא רק בתוך חדר הכושר.
רב המתאמנים רואים בספורט יותר מתחביב וחלקם אף מתייחסים לכך כהכרח. "כל המחלקה שלי מתאמנת עכשיו", מספר סמ"ר ספיר גולדברג, לוחם בגדוד "צבר" של גבעתי. “התחלתי לקחת איתי אנשים ונהייתה אווירה במחלקה של להתאמן. בהתחלה היה עוד אחד שהתאמן איתי הרבה, והיום שלושת רבעי מחלקה מתאמנת ביחד". עבור סמ"ר גולדברג האימונים האלה הם דרך חיים. "אף פעם לא הייתי בחדר כושר מקצועי באזרחות ולא הייתה לי תוכנית אימון מסודרת. עבדתי פשוט בשביל לפתח את הגוף. לפני כשנתיים נחשפתי לקרוספיט (שיטת אימונים אינטנסיבית שמתמקדת בתנועות פונקציונליות) והגעתי למסקנה שזה מה שמעניין אותי, כדי לא רק לפתח את הגוף, אלא לעבוד על מה שנקרא כוח אמיתי. מאז התחלתי להתאמן בזה הרבה", הוא מסביר. לדבריו, לפני חודשיים החליט להעלות את ההתעניינות שלו בקרוספיט לשלב הבא ולהתחיל להתאמן עם מדריך מקצועי. “גם כשאני יורד מסיור אני מתאמן. לפני הצבא זה עניין אותי, וכשנכנסתי לזה זה נהיה חלק ממני. אני מכור. ב'צוק איתן' השתגעתי בגלל שלא יכולתי לעשות כושר, הייתי מוריד ציוד כשהיה מותר ומתחיל להתאמן".
בצה"ל בכלל ובמחלקת הכושר הקרבי בפרט מנסים כבר שנים להעלות את המודעות לחשיבות הכושר הגופני והיום נראה כי היעד קרוב למימוש. “המודעות לכושר הגופני עלתה מאוד לדעתי. ביחידות המיוחדות היא תמיד הייתה גבוהה, אבל עכשיו, כשיש קציני כושר בחטיבות הסדירות ויותר תוכניות מסודרות וחדרי כושר, זה מעלה את המודעות בכל הצבא", מספר רס"ן עידו דיאמנט, קצין האימון הגופני של יחידת "מגלן". "זה חלק מהטרנד הזה באזרחות של שמירה על אורח חיים בריא. היום כל חייל שני רואה שאבא שלו עושה איירון מן או רץ מרתונים. המון חיילים מתאמנים גם כשהם חוזרים הביתה כי זה קיים בתרבות ביחידה אבל גם בבית".
רוצים להתנפח
הסיבה לחיבור לחיים הספורטיביים לא תמיד נובעת רק ממודעות לבריאות. “רוב החיילים שמגיעים אליי בעיקר רוצים להתנפח", מספר דור אקשטיין, יועץ כושר ותזונה שרבים מלקוחותיו הם חיילים. “האימונים האלה לא מעלים את היכולת הקרבית, כי בצבא רוצים לעבוד עם סיבולת ארוכת טווח. הם יהיו יותר חזקים וייראו יותר טוב, אבל לא ירוצו יותר טוב או יפתחו סיבולת טובה יותר", מסביר אקשטיין.
עם זאת, בצבא מסבירים כי ישנם אימונים פונקציונליים, עליהם ממליצים קציני האימון הגופני, שיכולים לפתח את אותה סיבולת שתסייע ללוחמים לעבור מרחקים גדולים עם משקל כבד על הגב, וגם לבנות מסת שריר. “אימונים פונקציונליים הם אלה שבהם מבצעים תרגילים מורכבים שמשלבים מספר תנועות ועובדים על מספר רב של שרירים בו־זמנית. בחדר כושר עובדים ספציפית על שריר מסוים, אם זה משקולות או לחיצות חזה. בחוץ כשעולים חבל כל הגוף עובד", מסביר רס"ן דיאמנט.
עם זאת, בצה"ל רואים באופן חיובי את ההתעניינות של לוחמים וחיילים בפיתוח הכושר שלהם. “אנחנו מעודדים קודם כול לעשות כושר", מבהירה ראש מדור מחקר במחלקת הכושר הקרבי, רס"ן שני פינק. "אנחנו גם כמובן ממליצים בראש ובראשונה לעשות את זה נכון. לאחרונה פיתחנו את 'סרגל הכוח' בעקבות מחקר שעשינו בבא"ח גולני, שמשפר את הביצועים ומפחית פציעות בקרב לוחמים. הוא מצריך מהלוחמים רק את הציוד האישי ולפעול בהתאם לכרטיסיות שבהן מפורטים התרגילים", אומרת רס"ן פינק. “יש פעילויות מסוימות שהופכות מסוכנות באופן יחסי כשעוסקים בהן הרבה עם מספר חזרות גבוה, כמו הקרוספיט, שבו אנשים יכולים לעשות באימון הראשון 70 'סקווטים' וזה נוגד את עיקרון ההדרגתיות ולכן אנחנו לא ממליצים על זה. גם ריצות ארוכות מגבירות את הנטייה להיפצע, לכן זה תקף גם למי שמתאמן לקראת מרתונים".
חלבונים - טוב או רע?
אצל חלק מהמתאמנים הקבועים, האהבה לכושר התחילה ממשחק או מפעילות חברתית שהתפתחו לדרך חיים. "התחלתי להתעניין בכושר בגיל 20, הייתי משחק כדורגל בשבתות והתאמנתי בג'ודו עם חברים ולאט לאט הצטרפתי לריצות בטיילת", מספר סמ"ר אלכס שצ'רבניוק, מדריך לוחמה בפלס"ר צנחנים. "שנה לפני הגיוס הצטרפתי ל'אחרי!' והתחלתי ללכת לחדר כושר. בטירונות ובמסלול התאמנתי פחות, כי עושים את המד"סים שהקצין או המ"כ מעבירים. הרגע שעשה לי את הסוויץ' זה כשעליתי ללוחמים, שם כל אחד לעצמו ואף אחד לא אומר לך לרוץ או להתאמן".
יחד עם האימונים האינטנסיביים מתפתחים גם צורכי תזונה ייחודיים לעוסקים בספורט. זה דורש בעיקר צריכה מוגברת של חלבונים, על מנת שהשרירים יוכלו לבנות את עצמם מחדש לאחר האימון. חלבונים אלו מצויים בטבע במוצרי חלב, ביצים ודגים ובנוסף גם באבקות חלבונים שנמכרות בחדרי כושר וחנויות בריאות. “זה יותר נוח לשתות חלבונים והם נספגים בגוף במהירות גבוהה יותר, אבל אני תמיד אומר שאפשר להסתדר גם בלי", אומר אקשטיין. “זה עולה יותר כסף ולא כל החיילים יכולים להרשות זאת לעצמם". אבקות החלבון הן תחליף לעוד מנה של טונה או גבינה עבור חיילים רבים שעוסקים בכושר. "בלי מספיק חלבונים בגוף אתה יכול לעשות לעצמך נזק, ואם אני רוצה לגדול, אחרי אימונים קשים צריך לפחות שני גרם חלבון לכל קילו משקל גוף ויש גבול לכמה גבינה אפשר לאכול", אומר סמ"ר שצ'רבניוק.
מכשול נוסף העומד בפני הלוחמים המתאמנים הוא היציאה לאימונים או לשבועות בשטח. “בשטח לא היה לי איך להתאמן והתזונה לא הייתה נכונה. אני מחפש פתרונות כדי לא לפרק את השרירים. תמיד הרגשתי בצבא שיש תקופות שאני עושה צעד קדימה ושניים אחורה. עכשיו, כשהגדוד יהיה באימון, אני אנסה למצוא לזה פתרונות יותר טובים", אומר סמ"ר גולדברג.
מנגד ישנם המתנגדים לתופעת אבקות החלבון כתחליף למוצרים מן הטבע. “הדעה שלי היא שהתזונה בעולם המערבי מאוד עשירה בכל מה שאנחנו צריכים, אם זה פחמימות, חלבונים או מינרלים, ואני מאמינה שאין צורך בתוספי חלבון או במשקאות חלבונים", אומרת שנטל גורביץ', דיאטנית קלינית מחברת DoEat. "בעיניי התזונה שלנו עשירה יותר מדי בחלבון, יש לנו פי כמה ממה שאנחנו צריכים. אדם רגיל אוכל לפחות שלוש פעמים ביום כשבכל ארוחה יש חביתה או גבינה או בשר, וכל דבר כזה מכיל המון חלבון. אנחנו צורכים לפחות קילוגרם חלבון ביום", היא מוסיפה ואומרת כי לשימוש לא נכון באבקות החלבון עלולות להיות תופעות לוואי. "צריך לציין שעודף חלבון מתורגם בגוף כשומן כמו עודף אנרגיה. הגוף לא יודע לאגור עודף חלבון, הוא יודע לאגור עודף קלוריות במחסן של שומן. אנחנו יודעים גם שעודף חלבון גורם עבודת יתר בעיקר לכליות, מה שיכול לגרום לפגיעה בתפקוד הכלייתי", היא מוסיפה.
שברי מאמץ? הכי אייטיז
העניין הרב בספורט טומן בחובו לעתים גם סכנות, כשהעיקרית שבהן היא פציעות. תחום זה נמצא תחת מעקב צמוד בחיל הרפואה ובמחלקת הכושר הקרבי. בניגוד לתפיסה הרווחת, הפציעה הנפוצה ביותר בקרב אנשי הצבא היום אינה שברי מאמץ. “שברי מאמץ היו נפוצים בשנות ה־80 וה־90, אבל בשני העשורים האחרונים חל שיפור בנושא וזה מדד גם לרווחת הפרט של החיילים ביחידות הצבא. שברי המאמץ קורים לא רק מאימון לא נכון אלא גם כתוצאה מהתנאים מסביב כמו שינה ותזונה. התנהלות של מפקדים באירועים כמו נוהל 'אדמה בוערת' הם מה שעלול לגרום לפציעה מסוג זה", מסבירה רמ"ד מחקר. לדבריה, ממחקר שנערך בחיל הרפואה עלה שהפציעות הנפוצות יותר בעשור האחרון הן דווקא בגב ובברכיים. גם בחדר הכושר, שנדמה כמו סביבה מבוקרת, עלולים להיפצע. “הפציעות שיכולות להיות מעבודה בחדר כושר הן בעיקר דלקות או קרעים כתוצאה מעומס יתר או מתנועה לא נכונה של השריר", מסביר רס"ן דיאמנט.
את מרבית הפציעות בחדר הכושר, מסביר אקשטיין, ניתן למנוע על ידי שימוש נכון במכשירים והדרגתיות. “הטיפ הכי טוב לאימונים זה להעלות משקלים בצורה עקבית ומבוקרת. אם התחלת מ־40 קילו אז באימון הבא תעשה 41 ולא 60. הפציעות קורות כשאנשים באים ודוחפים בכל פעם משקל אחר".
לאחר פציעה מומלץ למתאמנים לתת לשריר זמן מנוחה, שזו משימה לא פשוטה לחובבי הכושר, שמנסים למצוא דרכים להמשיך להתאמן. "כשעשיתי הנפות אולימפיות בלי להתייעץ לפני זה עם גורם מוסמך, הייתה לי פציעה בכתפיים במשך כשלושה חודשים. מבצע 'צוק איתן' היה הזדמנות טובה שבה בקושי התאמנתי ונתתי לכתפיים שלי לנוח. האימון כבר נהיה חלק ממני וגם כשנפצעתי היה קשה לי להפסיק ולנוח, המבצע נתן לי תירוץ", מספר סמ"ר גולדברג, שהפציעה לא הפחיתה את רמת המוטיבציה שלו לעסוק בכושר. "עוד איזה 20 שנה אני מדמיין את עצמי חוזר מהעבודה והולך ומתאמן בחדר כושר, אני לא רואה את עצמי בלי ספורט בחיים שלי".