הן מסתובבות על עקבים דקים גם בחודש תשיעי. הן עולות בהריון בדיוק את משקל התינוק, למרות שהן תוקעות כל היום בגטים. הילד שלהן אוכל קממבר (בלי להתלכלך) מגיל חצי שנה – ועכשיו אנחנו מגלות שגם רצפת האגן שלהן מהודקת ומדוגמת להפליא – בחסות הממשלה.
אם חסרו לך סיבות להצטער שלא נולדת בעיר האורות, קבלי עוד אחת: נשים צרפתיות מקבלות קורס לשיקום רצפת האגן במימון ממשלתי מלא.
שיעורים לחיזוק רצפת האגן לכל יולדת
קלייר לונדברג, עיתונאית אמריקאית שחיה בצרפת, התפלאה לשמוע על היוזמה. בטור משעשע, שהתפרסם באתר SLATE, מספרת קלייר על חוויותיה בקורס. הצרפתים מכנים את היוזמה "חינוך מחדש", ולמרות הקונוטציה הסטליניסטית המצמררת משהו, כאן הכוונה היא דווקא חיובית.
כחלק מהמגמה הצרפתית לעידוד ילודה, שכוללת הטבות כלכליות שונות להורים (וכבר הצליחה להעלות את שיעור הילודה ברפובליקה ל-2.1 ילדים למשפחה, המקום השני באירופה), החליטה הממשלה הצרפתית כבר ב-1985 לממן לכל אמא שיעורים לחיזוק רצפת האגן, שכידוע נוטה להיפגע, להיחלש או סתם להיחבל בלידה. ומה עושים בקורס? לונדברג תשמח לספר לכם.
"החינוך מחדש מתחיל בראיון אישי ארוך", מספרת לונדברג. "שואלים אותך על מצבם הנוכחי של השרירים התחתונים שלך, האם את סובלת מבריחת או דליפת שתן והאם יש לך בסיס סביר לחשוד מצניחת איברים – נושא שמסתבר הצרפתים מאוד אובסיסיביים לגביו".
רק אחרי השיחה את מתבקשת להוריד אחר כבוד את המכנסיים, לקראת הבדיקה הגורלית. "מכיוון שהפגישה נערכת, מטבע הדברים, זמן קצר לאחר הלידה, את נכנסת לחדר עם התינוק שלך בעגלה. עכשיו את ערומה, אישה זרה מפשפשת לך בעניינים – והתינוק שלך מסתכל בעניין. קשה לדמיין סיטואציה מביכה יותר".
"רק תנסי לגרום לשרירים לא מוכרים בגוף לציית לך"
כדי לקבוע לכמה שיעורים תזדקקי (המינימום הוא עשרה, המקסימום שהמדינה משלמת הוא לא פחות מ-20 שיעורים), בודקים את האישה באחת משתי דרכים: בדיקה ידנית, או שימוש בביו-פידבק.
הבדיקה הידנית כולל החדרה של שתי אצבעות (עטויות כפפה, בואו נקווה) של המדריכה לנרתיק, כדי לוודא שאת מבצעת את התרגילים היטב. לדוגמא, באחד התרגילים הראשונים מתבקשת המתורגלת לנסות לקרב את אצבעותיה של המדריכה זו לזו, באמצעות שרירי הנרתיק.
בשיטת הביו-פידבק מוחדר לנרתיק מעין גליל מצויד באלקטרודות, שמודדות את עצמת הלחיצה של השרירים החבוטים מהלידה. לאחר שעמדה על מצב הנרתיק, קובעת המאמנת לכמה שיעורים תזדקק האישה, ובונה לה תכנית אימונים עד החזרה לתפקוד המיוחל.
"כשהתחלתי באימונים הייתה בתי בת שלושה חודשים והתחילה לפתח את הקשר עין-יד", מתארת לונדברג את ההתקדמות האיטית שלה בבית הספר לחינוך מחדש של הצרפתים. "ראיתי אותה מתרגזת כשלא הצליחה לתפוס את הצעצוע שרצתה, והזדהיתי איתה מאוד – במיוחד מפני ששעות ספורות קודם לכן, ניסיתי אני לגרום לשרירים לא מוכרים בגופי לציית לי (ולהוראות המדריכה) בקורס, ונחלתי אכזבה אחר אכזבה".
אך למרות המבוכה והקושי, היא מציינת שהשיעורים האלו פשוט עובדים. האימון מפחית את הכאבים באזור, משפר את השליטה בשרירים ותורם לחיי מין תקינים ומהנים יותר גם אחרי לידה. "ברוב העולם, שישה שבועות אחרי הלידה האישה נבדקת, ואלא אם יש קסטרופה נוראית באזור, הרופא אומר לה שהכל בסדר והיא יכולה לחזור לתפקד. אם הוא סופר משקיען, הוא אולי יגיד לה לעשות תרגילים, אבל לא יפרט או ידריך אותה. לצרפתיות יש פשוט הרבה מזל".