עד היום טרם פגשתי את ההורה ששמע שאני בהיריון ואמר: "חכי חכי, איזה כיף יהיה לך!". רובם דווקא נוטים הרבה יותר לז'אנר ה"חכי חכי, את עוד לא מבינה כמה זה קשה". אני מניחה שזו נטייה טבעית, לזכור בעיקר את הקושי, ולשמור לעצמך את הרגעים המרגשים, שהם כל כך מתוקים ומופזים, שאין לך צורך לשתף בהם איש.
אבל עכשיו, בחודש השביעי להיריוני, כשהדד-ליין הולך ומתקרב, והשיחות שלי עם הורים הולכות ומעמיקות, ז'אנר ה"חכי חכי" קצת עולה לי על העצבים. הרי הורות היא סוג של באנג'י: אתה חייב לקפוץ מהצוק, כדי לחוות את החוויה. אז בסדר, הבנתי. חיי עומדים להשתנות. אבל אין לי שום דרך להתכונן לכך, וה"חכי חכי" הזה ממש לא עוזר. רק מלחיץ. אז לטובת כל הצדדים, ריכזתי עשר דוגמאות נפוצות, שרצוי להימנע מהן בחודשים הקרובים – או בכלל.
ללא ספק, המשפט השנוא ביותר, בעיקר כי הוא נכון. למרות זאת, אני בטוחה שהעולם מלא בתינוקות שישנים מעולה, אבל ההורים שלהם לא מעזים לדבר על כך, מחשש שיירצחו על ידי הורים אחרים. בינתיים, אני בעיקר מתפללת להגריל תינוקת שאוהבת לנמנם, ומשלה את עצמי שבן הזוג, שקם ממש מוקדם באופן טבעי, יתפקד במקומי בשעות הקשות. זה לא יקרה, אני יודעת, אבל שקט עכשיו, תנו להדחיק.
עדיין יש לך חיי מין? יופי, כי אחרי הלידה כבר לא יהיו לך.
לא, אתם.
חמוד הכלב שלך, אה? חבל שאחרי הלידה לא תראי אותו ממטר.
ועכשיו ברצינות: למה זה חייב להיות אחד על חשבון השני? ממה יוטיוב היו מתפרנסים אם לא מטריליוני סרטונים אינפנטילים של חתולים ותינוקות? תחשבו על זה בתור תרומה לכלכלה העולמית. ובכלל, מי שזורק את חיית המחמד שלו אחרי שהילד נולד, לא מגיע לו אף אחד מהם – לא כלב, ולא ילד.
אני בטח אהיה עסוקה אז בתפרים, בציצים הגדושים, בסימני המתיחה, ובטחורים, אבל היי! תודה על התזכורת. תמיד טוב שיש מי שמעודד.
המינוס שלך בבנק? אחרי הלידה זה הופך לפשיטת רגל.
אוף, בדיוק כשעמדתי לעשות את המיליון הראשון שלי.
שונאת את חנוכה? עוד לא התחלת עם המסיבות בגן.
כיוון שיש לי חיבה משונה לאוכל של גן – בהעדפה לחלות לא מספיק אפויות של שישי - אני די בונה על זה. תאמינו לי, אין כמו לביבות חרוכות בטעם של שמיכה וסופגניות בטעם צרבת כדי לפתוח לי את התיאבון.
אני מודה שזה אחד הרגעים שמפחידים אותי, להיתקע עם תינוקת צורחת מבלי לדעת איך לעזור או להקל עליה. תחושה של חוסר אונים מוחלט. אבל זו התמודדות שכל הורה חייב לעבור, כדי לגבש את היחסים בינו לבין הילד ואין קיצורי דרך. חוץ מוויסקי, שזה קיצור דרך מעולה, בעיקר עבור האימא.
מבאס להיות חולה? עכשיו תוסיפי לזה גם תינוקת חולה.
שטויות. גם אני הייתי ילדה שחלתה הרבה, ותראו לאן הגעתי! לאכול לכם את הראש על זה כאן.
לא, הבית שלך ממש לא מבולגן. אבל אל תדאגי, הוא יהיה.
מקסימום, נמכור את התינוקת כדי לממן את העוזרת. נראה לי דיל הרבה יותר משתלם.
פרטיות? תזכירי לי מה זה?
אתם בטח מתכוונים לשריטות, לנשיכות ולתלישות השיער בידי התינוקת, הנוהגת בגופך כמו במגרש המשחקים שלה? או אולי אתם מתכוונים לחוסר היכולת לעשות פיפי בשקט מבלי שיד חמדנית תפתח את הדלת ותתפרץ לתוך השירותים? או שמא לפרצוף החטטן שמתייצב בחדר דווקא כשאת מתפשטת לפני מקלחת? נשמע באמת סיוט. איזה מזל שיום אחד תגיע האימא האמיתית שלה ותיקח אותה מפה. תעירו אותי כשזה יקרה. עד אז, יש לי טריליון שנות שינה לאגור.