יום לפני התאריך המשוער שלי, בשבוע 39+6, התעוררתי לעוד אימון כושר בשגרה. הרגשתי שאני אוטוטו יולדת, והתלבטתי לרגע אם לשים על עצמי את בגדי הכושר או להתפנות לבית החולים. האימון ניצח - חשבתי לעצמי שבמקרה ויתפתח משהו, לפחות לא אהיה לבד.
זה אולי נשמע מוזר לאחרים, חודש תשיעי-בואכה-עשירי, ואני באימון פונקציונאלי אבל עבורי זה היה הכי טבעי שיש. אחד הדברים שהחזיקו אותי בהריון השני היה לעשות כושר. אני מתאמנת הרבה שנים בתחומי ספורט שונים, והריון זה לא תירוץ להפסיק. למעשה, המוטיבציה שלי בתקופה הזאת תמיד גבוהה יותר ממצב שגרה (אם כי דומה שבשנים באחרונות השגרה שלי זה רק להיות בהריון). חצי שנה לפני ההריון, גיליתי את סווטשופ – סטודיו לנשים שעושה אימונים משולבים של כוח, סיבולת אירובית ואנאירובית, תנועה ועבודת ליבה. הייתי בין החלוצות שם והתמכרתי.
המקום הרגיש לי כמו בית שני. כשנכנסתי להריון, חנן המאמן נהג לומר: 'גיליתי שאת בהריון עוד לפני שנכנסת להריון1. עם הבשורה המשמחת, המשכנו באימונים כרגיל. הגוף חזק, המוטיבציה גם. התאמנתי בין 4-5 פעמים בשבוע ולפעמים אפילו אימונים כפולים, מדי בוקר. הרגשתי מדהים. בדרך כלל אומרים שאישה בהריון קורנת, ואני באמת הרגשתי ככה, והרבה מאוד בזכות האימונים והעשייה, שהקפדנו להתאים לשבועות ההריון.
אנשים רבים, חברים, משפחה וגם בן זוגי היקר היו בשוק מסוג האימונים שאני עושה. "זה לא מסוכן? אפשר לעשות את זה בהריון? את צריכה לשמור על עצמך!". כל פעם הייתי מוצאת את עצמי מסבירה למה זה לא מסוכן, וכמה זה חשוב ומדוע השיטה הזאת והאימונים האלו כל כך טובים ועוזרים בתקופת ההיריון גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית. היה לי ברור שכל זה רק יעזור לגוף שלי להתאושש בצורה יעילה יותר לאחר הלידה.
הרגשתי חזקה, הגוף שלי היה בשיא הכושר, לא הרגשתי עייפות, לא כאבים, לא בצקות, ולמעשה מלבד בליטה בבטן - לא הרגשתי שאני בהריון. לשמחתי, גם העלייה במשקל הייתה ממוצעת. אני אוהבת לאכול ומאוד מקפידה על איזון מבחינת תזונה, עד שבשלב מסוים הרפיתי בעניין הזה וסיימתי את ההיריון עם 15 קילו פלוס.
בבוקר יום הלידה, הגעתי לאימון כאמור על אף תחושות בטן שזה הולך לבוא ומהר. האימון היה רגוע, ובסיומו, ניצלנו את הזמן לקצת תמונות, חיבוקים, נשיקות ואיחולי 'לידה קלה'. בלילה, בשעה 22:00, הגעתי למיון יולדות ושעתיים ו-40 דקות מאוחר יותר, החזקתי תינוקת בריאה ויפה בידיי.
הלידה הייתה מדהימה, ללא אפידורל. לא אשקר, היו אלה כאבי תופת אך הגוף חזק והכל התקדם מהר ובהצלחה. לא הספקתי לקלוט מה קורה וילדתי. הלידה הראשונה שלי, מלפני כ-3 שנים, זכורה לי כחוויה טובה, אך זו השנייה הייתה חוויה מתקנת. יש שאומרים שיש בלידות הרבה מאוד מזל, אבל אני מייחסת גם הרבה מאוד חשיבות לספורט ולאימונים שעשיתי. הגעתי ללידה עם גוף חזק בצורה מדהימה. עברתי את הלידה בקלות ללא פציעות ופגיעות ולשמחתי קמתי מהמיטה זמן קצר לאחר הלידה.
יום למחרת, קיבלתי את התמונות מהאימון שעשיתי יום קודם. אני, בתגובה, שלחתי תמונה של הדבר המופלא הזה "שהחבאתי" בבטן במשך תשעה חודשים.
כחודש לאחר הלידה, עזבנו את אזור המרכז ולצערי נאלצתי להיפרד גם מהבית השני שלי. הידיעה שלא אתאמן עם הצוות במקום הייתה קשה מאוד עבורי. היום, כשאני בעיצומו של הריון שלישי, אני מרגישה מאוד את החוסר באימונים המשולבים. אין ספק שבפרק זמן קצר אמנם אך אינטנסיבי נדבקתי בחיידק. לשמחתי בימים אלו התחלתי קורס מאמני כושר גופני, ומכאן השמיים הם הגבול.