חוסר שינה הוא הדבר שהכי קשה לי בתקופת המעבר להורות. הכי. הוא משפיע על המצב הרגשי שלי בצורה ממש לא טובה ולוקח אותי למחוזות הדכדוך, העצבות, הייאוש, הפסימיות. הוא לוקח אותי לעצבנות, לכעס, לחוסר מיקוד מחשבתי. הוא לוקח אותי להיות פחות נעימה אל עצמי, פחות חומלת, פחות יכולה להכיל את התינוק או התינוקת שלי.
זו נטייה רווחת לחשוב שאחרי הלידה כולנו מתמודדות עם חוסר שינה וסובלות ממנו במידה זהה אבל זה פשוט לא נכון. למעשה, כל אחת מאתנו מגיבה אחרת לחוסר בשעות שינה וגם מידת השינה עצמה משתנה מאחת לאחרת בהתאם לתנאי המציאות שלה. למשל, יש בינינו הבדלים אישיים ביכולת שלנו לחזור לשינה אחרי שקמנו באמצע הלילה, יש הבדלים במספר שעות השינה שאנחנו צריכות כדי להיות במצב רגשי סביר. יש בינינו הבדלים במידה בה אנחנו מסוגלות להירדם כשלצדנו נשימות או בכי של תינוק, יש הבדלים ביכולת שלנו לישון ולהניק בו זמנית, יש הבדלים במספר שעות השינה שאנחנו זקוקות להן כדי להית במצב מאוזן רגשית ויש הבדלים בתחושות ובמחשבות שמתעוררות בכל אחת מאיתנו בעקבות עייפות מצטברת.
בנוסף להבדלים האישיים בינינו, יש גם הבדלים במציאויות הפיסיות שלנו בנוגע לשעות השינה. למשל, יש נשים שמניקות מתוך שינה ויש שמאכילות מבקבוק ומתעוררות לגמרי באמצע הלילה, יש נשים שחולקות את הקימה בלילה ומצליחות לישון מספר שעות ברצף, יש נשים שהתינוק שלהן רגוע בלילה, יש נשים שהתינוקות שלהם ישנים שנת צהריים ארוכה והן יכולות להשלים שעות שינה, ויש עוד סיבות נוספות קטנות וגדולות שמשפיעות על איכות השינה והחיים שלנו בתקופת המעבר להורות.
יותר שינה, יותר יכולת
אני כותבת את כל זה כדי להעביר הלאה את מה שאני מרגישה שעדיין לא מספיק ברור מאליו, והוא שחוסר השינה שאנחנו מתמודדות איתו אחרי הלידה משפיע בצורה קריטית על המצב הרגשי שלנו, עד להידרדרות לדיכאון, והוא לא משפיע על כל אחת מאיתנו באופן זהה. זה שכולן סובלות מחוסר שינה אחרי הלידה לא אומר שכולן מושפעות ממנו בצורה זהה וכדאי לשים לב ולא להתעלם מהעייפות בגלל ההנחה ש"כולן סובלות מחוסר שינה ומצליחות להתמודד".
כשאנחנו ישנות מספיק שעות בלילה, יש לנו יכולות גבוהה יותר להכיל את ההתמודדויות והאתגרים שהתקופה מזמנת לנו, אך כאשר אנחנו אחרי לילות לבנים, סף היכולת שלנו להתמודד צונח דרמטית. במצבים של עייפות גוברת המציאות יכולה להיראות שחורה יותר, דרמטית יותר, ואנחנו יכולות לתפוס כל אתגר או משימה כענקיים ובלתי פתירים ואותנו כקטנות וחסרות אונים מולם.
התגייסות משפחתית ועזרה בתשלום הם הדברים המידיים והברורים שיכולים לעזור לנשים לישון אחרי לידה. אני מאמינה שעם השנים, ככל שיותר ויתר נשים יבינו ויאמינו שההצפה הרגשית שלהן אחרי לידה לא באשמתן אלא מתרחשת בשל תנאי מציאות לא טובים מספיק, הן תפעלנה יותר להתערבות של המדינה בסבסוד עזרה, בחופשת לידה לבן הזוג, בתכניות קהילתית לתמיכה ובהתחשבות בשעות העבודה לאבות, לסבים ולסבתות כדי שיוכלו להקל עליהן.
איך אפשר להתמודד עם חוסר בשעות השינה?
ומה בינתיים? איך אפשר להתמודד עם חוסר שעות שינה במציאות שאינה מותאמת לנשים אחרי לידה? אני חושבת שזאת שאלה משמעותית שהתשובה אליה משתנה מאישה אחת לשנייה, כי פיתרון שיכול להיות מצוין עבור אישה אחת יכול להיות גרוע עבור אחרת. עבורי הדרך להתמודד היא לדבר על זה, להקשיב, להתבונן, לבדוק מה הצרכים שלי ולמה אני זקוקה, לבדוק מה הקשיים המרכזים שלי לעומת החוזקות או הדברים שבאים לי בקלות. דרך ההתבוננות נפתח לי מרחב שיש בו אותי ואת כל מה שעובר עליי ולא רק את התינוק ואת מה שהוא זקוק לו.
כשאני מפנה מרחב התבוננות על מה שקורה לי בעקבות העייפות, זה עוזר לי לצאת מהלופ האינסופי של רק רדיפה אחר שעות שינה או רק תסכול ועצבנות, ומשהו מתחיל לקרות. לפעמים נכנסת נשימה, לפעמים נכנסת חמלה, לפעמים נכנסת הבנה לגבי מה יכול לעזור לי, לפעמים משהו נרגע בי רק מעצם ההתבוננות והדיבור על זה. כשאני מתחילה להתבונן, אני מתחילה לשים לב שהעייפות היא לא אני, אלא משהו שקורה לי ואז אני יכולה להתמודד מולה ולבחור מה הדרך שהכי טובה בהתחשב במציאות הקיימת.
התבוננות והקשבה היא דרך שעובדת לי, אבל אני בטוחה שיש עוד המון דרכים שעובדות לנשים אחרות וכדאי שנחלוק אותן אחת עם השנייה, כדי שנתמודד עם זה יחד ולא כל אחת עם עצמה. שיתוף בניסיון ובידע האישי של כל אחת מאיתנו הוא עוד דרך מצוינת להתמודד עם האתגרים של המעבר להורות, כי בסופו של דבר אין כמו תמיכה קהילתית טובה של נשים. אתן מוזמנות בשמחה לכתוב כל מה שעולה לכן בנוגע לחוסר שינה וההתמודדות איתו ונוכל ללמוד אחת מהשנייה.
לימור לוי אוסמי, מלווה נשים שאינן בדיכאון בהתמודדות עם אתגרים רגשיים וקבלת החלטות בתקופת המעבר להורות. יוצרת האתר 'נשים מדברות האמהות'.