זו לא רק הר' המתגלגלת, שנשמעת כמו חיקוי של זמרות בלהקות צבאיות. זו לא שמלת הוינטג' היפהפיה, ולא הצילום הנוסטלגי בשחור לבן. מה שבאמת מדהים בסרטון הזה, שהיה מעין קורס הכנה ללידה בגרסה טלוויזיונית בימי טרום יו-טיוב, הוא ההבדלים לעומת סיטואציה מקבילה בימינו.
לכאורה, לא אמור להיות הבדל עמוק מדי. הגוף הנשי לא הספיק לעבור אבולוציה משמעותית בעשורים האחרונים (אם לא נחשיב אגנים מוצרים ופנים מוחלקים בפוטושופ), הטכנולוגיה לא מצאה דרך ליילד עוברים דרך המרפק וטרם נמצאה שיטה לייצור תינוקות במפעל. ועדיין, אישה שמגיעה היום ללדת נתקלת בתמונת מצב אחרת לגמרי. מצאו את ההבדלים.
"זו הייתה תקופה יפה, הימים הללו בבית החולים אחרי הלידה"
1. השפה. השחקנית ובן זוגה המנומס לא דנים בנושאים גרפיים מדי, והמילים "הפרשות", "פתיחה" או "נרתיק" לא מוזכרות אפילו ברמז. אז איך הגברת יודעת מתי לצאת לבית החולים? אה, זה פשוט: היא מסתכלת בשעון שעל השולחן מולה.
2. הצירים. או ליתר דיוק, היעדרם. בהמשך למדיניות השפה הנקייה והאווירה הנייטרלית, לשחקנית אין צירים. היא אמנם נראית מעט מוטרדת עד שמגיע הרגע להתקשר לבעלה ולצאת לחדר הלידה, אבל בניגוד אלינו, שרוקדות גאנגם סטייל בכל ציר לפי מיטב סרטוני הרשת שצפינו בהם על תנועתיות בלידה, היא פשוט יושבת בשקט.
3. הטלפון. מעבר לעובדה שמדובר בפריט לאספנים, כולל חוגה ושפופרת אמיתית, הרעיון שבעלה רק במקרה היה זמין במשרד – ולא, למשל, בנסיעה או ברחוב – בלתי נתפס. במקום לסמס לבן הזוג את תדירות הצירים, לתבל בכמה תמונות אינסטגרם של הפקק הרירי ולהיות איתו על הקו בזמן שהוא בדרך הביתה, היולדת הזו צריכה לתזמן שיחה בין ציר לציר, ולקוות שהמזכירה תעביר לה אותו מהר.
4. המדים. המיילדות היום לובשות מדים בשלל צבעי הקשת. בכל בית חולים יש סט אחר: מודפס, חלק, פסטלי או עז. אבל בינינו, אין כמו אחות שנראית כמו ציור של אחות בספר ילדים, עם חלוק לבן וכובע קשיח על הראש. מרי פופינס כזו, שמשרה רוגע בסיטואציות לא הכי רגועות. ובהתחשב בעובדה שאפידורל היה בימים ההם שמועה בלבד, היו סיטואציות לא ממש רגועות.
5. הלידה. היא לא קרתה. לא שקרה אסון, חלילה, וגם לא נגמר בקיסרי. אבל אין לנו ממש איך להשוות את הלידה עצמה למצב בימינו, מכיוון שכדי להגן על נפשות בנות ישראל הרכות סרטון ההדרכה קצת חוטא למטרתו, ולא מראה אפילו ברמז מה קורה בחדר הלידה. צירי לחץ? קרעים? צרחות? אולי כן ואולי לא, אל תלחצו על תשובות.
6. החדר. אם היום רובנו מחמיצות פנים על 12 השעות שאנחנו נאלצות לבלות עם עוד שתי נשים בחדר, לפני שניכנס בשערי המלונית המובטחת, פעם היה עובר על היולדות אשפוז שלם בחדר עם שש מיטות – ובלי וילונות.
7. התינוקייה. העובדה שאבא הסיע את אמא לחדר לידה (או בא איתה "בטקסי", כמו בסרטון הזה) היא בערך שיא המעורבות ההורית שלו, עד שיגיע הזמן לשיחת הפרפרים והציפורים. הוא אמנם עובר אצל התינוק בתינוקייה בדרך לביקור אצל אמא, אבל לא מחזיק אותו, אלא מביט בו כשהוא מעורסל בזרועותיה הבוטחות של האחות. מדובר למעשה בפריבילגיה, שכן שאר המבקרים פגשו את הילד דרך אווקריום זכוכית, קצת כמו אסירים עם עבר אלים.
8. ההנקה. לנולין טהור, לנולין מטוהר, צמחי מרפא, כריות ג'ל – ברגע שמופיע הסדק הראשון, ולפעמים עוד הרבה לפני, אנחנו מצטיידות מלוא טוב הסופר פארם ודואגות לתכשירים מגינים ומרפאים. פעם, לעומת זאת, היה נהוג לשטוף את הפטמה בסבון לפני (והמהדרין הוסיפו גם אחרי) ההנקה – וכן, זה מייבש וכואב בדיוק כמו שזה נשמע.
ותודה לבטי גורן, דולה, מדריכת הכנה ללידה ומנחת מעגלי אמהות "קודם קול אמא"