כששיר, בתי הגדולה, הייתה בת שבעה חודשים וקצת, היא בילתה עם אבא על הספה בסלון. לפתע היא הבחינה בעלים הצהובים של בובת-עציץ החמנייה האהובה עליה, מאיה, מבצבצים מעבר לספה. ההתרגשות הייתה רבה. היא התחילה להתקדם בנחישות לכיוונה, זחלה על אבא ועל כל הכריות, וכשהגיעה למסעד הספה והושיטה יד, לאכזבתה היא גילתה שהבובה ממוקמת גבוה מדי עבורה. אולם, כבר בגילה הפעוט התגלו ניצני הבולדוזריות שלה. היא לא וויתרה, התחילה להתרומם, לדחוף ברכיים ושתי רגליים, ופתאום – נעמדה! לראשונה בחייה הקטנים. היא הצליחה במשימה והגיעה למאיה. היא מאד שמחה והתרגשה, ואנחנו אפילו יותר... מיד שלפנו מצלמה ותיעדנו את הרגע ההיסטורי.
עבר יום ועוד יום ושיר כבר ממש ידעה להיעמד בכוחות עצמה. מה שהיא לא ידעה זה איך לרדת מהעמידה. ההתרגשות שככה והשמחה התחלפה בנואשות קלה כאשר היא התחילה לתרגל את היכולת החדשה שלמדה בזמן ההשכבה. במקום להירדם תוך דקות ספורות בעצמה במיטה, כל השכבה הפכה למשחק נחום-תקום שאינו נגמר. כך, למשך שבועיים לפחות, היינו משכיבים אותה לאחר טקס השינה כרגיל, ובמקום להניח את הראש על הכרית ולהירגע, היא מיד נעמדה במיטה עוד לפני שהספקנו לצאת מהחדר. היא נעמדה וחייכה באושר מאוזן לאוזן. אי אפשר היה שלא להיכבש בקסמיה ולחייך אליה בחזרה, לחבק אותה באהבה ואז בכל זאת לנסות ולהשכיב אותה שוב. אך מכיוון שהיא קיבלה חיוכים וחיבוקים וחיזוקים חיוביים להיעמדות ולהשתעשעות שלה, היא המשיכה בכך שוב ושוב ושוב. ההשכבה לפתע ארכה שעה לפחות, כל ערב מחדש. לא ידענו איך לצאת מהלופ.
***
_ADבטור הקודם, שיתפתי אתכם בקשיים שהתמודדתי איתם בימים הראשונים שלי כאמא אשר הובילו אותי להתמחות מקצועית בתחום ולהיות יועצת שינה ומנחת הורים. בעקבותיו פנו אלי הורים רבים בשאלות ובקשת עזרה בקשיים השונים איתם הם מתמודדים בנוגע לשינה של הקטנטנים.
שתי אמהות שיתפו אותי בקשיי ההירדמות של הקטנים, והעלו בי זיכרונות מאותה תקופה.
סיוון שואלת: הבת שלי בת 10 וחצי חודשים. מאז שהגיע השלב שבו היא למדה לעמוד (בערך בגיל 8 חודשים וחצי) ממש קשה להרדים אותה במיטה. גם כשהיא ממש עייפה לוקח לה לפחות 25 דקות להירדם במיטה, שבהן היא נעמדת כל פעם או מתיישבת, נראה כאילו היא בכלל לא עייפה ורוצה לשחק אבל אני יודעת שהיא מאוד עייפה כי היא מפהקת ומשפשפת את העיניים. בשינה של הצהריים זה עוד יותר קשה ולכן לפעמים אנחנו מרדימים אותה בעגלה והיא נרדמת די מהר ואז מעבירים אותה למיטה. הייתי שמחה לעצה איך אפשר לשנות את זה ולעזור לה להירדם מהר יותר.
מעיין שואלת: יש לי תינוק מקסים בן 7 חודשים. מתהפך, מתיישב זוחל ואפילו נעמד במיטה לבד. אך בזמן האחרון כל לילה נהיה טקס ארוך ומייגע כדי שיירדם. לפני כן לא הייתה לו בעיה להירדם לבד, הייתי מניחה אותו במיטה עם המוצץ והחיתול והוא היה ישר נרדם. בשבועיים האחרונים הוא פשוט לא מוצא תנוחה ומעיר את עצמו. מתהפך מצד לצד, עומד על שש, ולמרות שהוא מאוד מאוד עייף הוא לא מצליח להירדם. ניסיתי את הכול אני כבר אובדת עצות.
***
כשתינוק מפתח יכולת מוטורית חדשה, הוא מתרגל אותה לאורך כל שעות היממה, גם בזמן ההשכבה ולעתים אף באמצע הלילה. אמהות רבות מספרות שכאשר הקטנים לומדים להתהפך, למשל, במידה והם רגילים למשל לישון על הגב, באמצע הלילה הם מתהפכים לבטן, מתעוררים מזה ושוב ושוב צריך להפוך אותם בחזרה על מנת שימשיכו לישון. כך גם בעת רכישת היכולת לעמוד. התינוק מתרגש מהיכולת החדשה שרכש אשר מספקת לו זווית חדשה וגבוהה להביט ממנה על הסביבה ומתרגל אותה בכל מקום, גם במיטה שלו. הוא תופס את הסורגים, מתרומם ונעמד, מסוחרר כולו מההצלחה, תחושת החופש והעצמאות. איך יוכל להירגע ולהירדם עם כל ההתרגשות? במיוחד כאשר הוא מתוגמל פעמים רבות על-ידי הוריו שמתרגשים גם הם (ובצדק) וצוחקים לעומתו בזמן שהוא אמור להירגע כדי שיוכל להירדם. כך נוצר אצלו בלבול בין שעת משחק וצחוק לבין זמן הירגעות ושינה, וגם מספר ימים אחרי שהשמחה מתפוגגת אך ההיעמדות בעינה עומדת, ההשכבה הופכת לארוכה ומייגעת.
החדשות הטובות: תינוק שהיו לו הרגלי שינה טובים עוד קודם (טקס שינה קבוע והירדמות עצמאית), ברגע שיידע לרדת בעצמו מעמידה ויתרגל ליכולת החדשה, הוא יחזור להרגלים הישנים בהקדם. תוך כשבועיים שלושה המשבר צפוי לחלוף. החדשות הפחות טובות: תינוק שלא ידע להירדם בעצמו עוד קודם, ששעת ההשכבה שלו משתנה מדי ערב וסדר היום שלו אינו מסודר, ימנף את היכולת החדשה כך שהיא עלולה להתקבע ולהוות אבן נוספת שתקשה על ההרדמה מדי ערב. בנוסף, הורים שלא יגיבו נכון בתקופה זו, כמו להשכיב בעגלה או על הידיים העיקר שיירדם כבר, עלולים בטעות ליצור תלות חדשה, לקבע את קשיי ההירדמות החדשים ולשבש את הרגלי השינה הטובים בעתיד. עדיף לשנס מותניים ולהתמודד עם הקשיים שבועיים-שלושה, גם אם ייקח לתינוק זמן רב יותר להירדם. מוטב להסתכל לטווח הרחוק של שמירת ההרגלים מאשר לטווח הקצר.
אז מה ניתן לעשות בתקופה הזו מרגע שהתינוק למד לעמוד במיטה עד שילמד לרדת בעצמו מעמידה, וכדי למנוע מצב של רגרסיה בהרגלים? תחילה, ניתן לסייע לו בתרגולים איך יורדים לבד מעמידה, גם בשעות היום בכל פעם שנעמד ומתעייף ומתוסכל מכך לא יודע כיצד לרדת, ובמיוחד בעת ההשכבה. אין להושיב או להשכיב אותו בעצמנו כי כך אנחנו עושים במקומו ולא מלמדים אותו, יש להדגים לו בסבלנות כיצד עושים זאת כדי להעביר לו את המסר שהוא מסוגל לעשות זאת בעצמו. כך למשל, במיטה, יש לכפוף את רגליו כך שיעמוד על הברכיים, להוביל את כפות ידיו במורד הסורגים כך שיגיע למצב זחילה ממנו הוא כבר יודע להישכב בעצמו. ברגע שמגיע לעמידת שש יש לומר את המנטרה הקבועה כגון: "לילה טוב, עכשיו הולכים לישון" וללטפו להשכבה. חשוב לשמור על ההרגלים הטובים, טקס שינה קבוע ואווירה רגועה ושקטה בזמן ההשכבה, ולא להגיב בחיוך או בשמחה כאשר נעמד אלא באופן קורקטי ועקבי: לסייע לו לרדת מעמידה ולומר את המנטרה הקבועה, ללטף ולצאת מהחדר כרגיל. גם אם תצאו ותיכנסו מספר פעמים מהחדר במשך כשבועיים – אל ייאוש, תתמידו וזה יחלוף. רק אל תשכחו לצלם את הפעם הראשונה, היא מלווה בחיוך מאושר של חוויית הצלחה נדירה מסוגה.
יש לך שאלות לשרי? את מוזמנת לכתוב לנו ninemonth@mako.co.il
*הכותבת שרי גלזר היא יועצת שינה ומנחת הורים
>> מה טיפ ההורות המנצח שלך?
>> פשוט וכל כך יפה: הריון מצולם בעשרה צעדים
>> צפו: התינוק הזה פשוט המום מכדורים קופצים