"נו, אז למה את לא עושה עם זה משהו? תקראי מאמרים, תתייעצי במאמאזון, תיקחי יועצת שינה...", אומרת לה החברה.
"לא, עזבי, הוא עוד חודש נכנס לגן והם כבר יסדרו לו שם את השינה"
אז זהו, שלא. אמהות רבות חושבות שברגע שהפעוט ייכנס לגן, השינה תסתדר מעצמה, מתוך תפיסה שהגננות מנוסות ו"מיישרות" את כל הילדים על פי סדר יום מסוים והן כבר ילמדו את הילד לישון. אולם, זה לא ממש מדויק ולא תמיד נכון. לפעמים, עם כל הכוונות הטובות והמודעות של צוות הגן לצרכי הילד, קשיי השינה של הילד והמחסור בהרגלי שינה ובהקשרים חיוביים לשינה, זולגים מהבית לגן. תינוק שנרדם רק בהנקה לעיתים יתקשה להירדם אחרת מחוץ לבית.
לפני כמה חודשים הגיעו אלי זוג הורים לייעוץ שינה עבור בנם מתן, פעוט בן שנה וחצי. מתן נכנס לגן לראשונה בחייו חודשיים קודם לכן, ועדיין לא ישן שם שנת צהריים כמו שצריך. היה מאד קשה להרדים אותו בגן, ומרגע שכבר נרדם - היה מתעורר כל עשרים דקות, והיה צריך להאריך לו את השינה ולהחזיר אותו לישון שוב ושוב. לבסוף היה מתעורר אחרי שעה ומשהו של שינה קטועה ולא רגועה. לאחר שחלפה תקופת ההסתגלות לגן, מתן כבר היה חודש בגן, בטח בצוות המטפלות, נהנה מהמשחק בגן ולא בכה בפרידה, אולם שנת הצהריים שלו עדיין היתה משובשת. לאור זאת, פנתה הגננת להוריו וביקשה שייפנו ליועצת שינה לטפל בנושא השינה של בנם, כי לבד זה לא ייפתר. גם בבית, מתן לא נרדם בכוחות עצמו אלא בנוכחות הוריו, והיה מתעורר מספר פעמים בלילה. ההורים קצו מלילות ללא שינה אחרי שנה וחצי, והגננת נתנה להם את המוטיבציה הסופית לפתור את העניין.
למה זה קורה?
ראשית, זה הגיוני. תינוקות, מגיל מאד קטן, יודעים לעשות את ההפרדה בין דמויות מטפלות שונות, ומרגישים מה כל אחד מהם יאפשר להם ואיפה הגבולות של כל מטפל. בנוסף, בגן יש השפעה חברתית חיובית בעניין, ולרוב כאשר התינוק רואה שכל שאר התינוקות מניחים ראש ועוצמים עיניים, הוא מבין שזה גם מה שעליו לעשות עכשיו.
עם זאת, שימו לב: גן שלא מדווח בצורה מדויקת על שעות השינה של הילד, או שמנסה לטעון שבגיל חצי שנה "הוא לא היה עייף לשנת בוקר", הייתי חושבת על כך פעמיים. מצד שני, אחרי גיל שנה, יש ילדים שמשחקים בחצר, וילדים אחרים שעדיין זקוקים לשנת בוקר, גם אם קצרה, מתקשים להיפרד מהאקשן וללכת לישון בידיעה שחבריהם משחקים בחצר. כך שנוצר מצב שהם ישנים בגן רק צהריים, ובבית אין גירויים חיצוניים, הם יישנו על פי הצרכים הטבעיים שלהם וימשיכו לישון בסופי שבוע שנת בוקר בנוסף לשנת צהריים כמה חודשים טובים ואף עד גיל שנה וחצי.
חודש חלף והתינוקת עדיין לא ישנה בגן? בוכה, מתנגדת, לא נרדמת, ועד שנרדמת – מתעוררת אחרי זמן קצר ומסרבת להמשיך לישון. צריך לבדוק את הרגלי השינה בבית. אם אין לה קישור חיובי לשינה או אין לה קישור בין מיטה לשינה וההתמודדות שלה עם שינה אינה עצמאית – אז קודם יש לטפל בהרגלים בבית על מנת שיקרינו על הגן.
ואם נחזור למקרה בתחילת המאמר, אספר ששבוע לאחר תחילת התהליך, מתן התחיל להירדם בגן בקלות וללא התנגדות, וישן שעתיים עם הארכה אחת באמצע. תוך כמה ימים, הוא התחיל לישון שנת צהריים בגן בין שעתיים לשלוש בכוחות עצמו וללא הארכה. ההרגלים הטובים שההורים התחילו להקנות לו בבית, הקרינו באופן כמעט מידי על יחסו לשינה והביטוי שלה בגן. הדבר נעשה בשיתוף פעולה מלא עם הגננת, ששוחחה איתי והסברתי לה איך להאריך לו את התנומה, איך לא לוותר, לא להרדים עם נענוע הלול אלא להניח לו להירדם בעצמו כמו כל שאר הילדים בגן, עבדנו על העברה של הלול שלו מחדר נפרד (שם ישן עד לתחילת התהליך שכן היקיצות המרובות שלו הפריעו לשנתם של שאר ילדי הגן) אל חדר השינה של כל הילדים, ועשינו זאת בשיתוף פעולה איתו על מנת שירגיש חלק מילדי הגן ושהדבר יעניק לו ביטחון ורוגע. כך, בכוחות משותפים, תוך שבוע וחצי תנומת הצהריים שלו התייצבה לרווחת כולם.
*הכותבת שרי גלזר היא יועצת שינה ומנחת הורים
יש לך שאלות לשרי? את מוזמנת לכתוב לה