עם כל היתרונות והחסרונות, בחרתי לתת לבנותיי מוצץ. זאת מתוך המודעות לצורך של התינוק במציצה לעתים (שלא מתוך רעב אלא מתוך צורך פיזיולוגי) והיתרון שלו בהרגעה. בתי הגדולה שיר לקחה מוצץ בקלות מההתחלה, ובגיל 4-5 חודשים התחלתי "לסנן" את השימוש בו והקפדתי לקשר אותו לשינה בלבד. בגיל שמונה חודשים היא החליטה לגמול את עצמה, ובהשכבה כאשר הצעתי לה את המוצץ היא נפנפה בידיה והרחיקה אותו ממנה. הקשבתי לה ולאחר כמה ימים כאלה הפסקתי להציע, והופ היא נגמלה בעצמה. רוני הקטנה שלי לא לקחה מוצץ בחודשים הראשונים, ובכל פעם שהצעתי נראה היה שהיא עומדת להקיא. בגיל שלושה חודשים ניסיתי שוב וראו זה פלא – היא לקחה אותו והתחילה להירדם איתו בקלות. אולם, כבר מרגע זה נמנעתי מלהגיע למצב שבו "תתמכר" למוצץ ותתעורר בשבילו שוב ושוב בלילה.
איך נמנעים מהתמכרות למוצץ? מה עושים כאשר התינוק כבר תלוי במוצץ?
כותבת לי ליז שבנה התחיל לפתע להתעורר בלילות: "יש לי תינוק בן 7 חודשים (ילד ראשון). מגיל 3 חודשים הוא התחיל לישון יפה בלילה, עקב הרגלים ושגרה נכונה. בחודש וחצי האחרון הוא מתעורר בלילה, לפעמים מרעב וכשאני מכינה בקבוק הוא מסיים אותו. יש לציין שהוא לא מתעורר כמה פעמים בלילה לזמן ממושך, אלא פעם אחת ובשעה לא קבועה לאוכל ועוד כמה פעמים רק למוצץ שנופל (עדיין קשה). אני זקוקה לעזרה, לקבל את הטיפים הנכונים".
ראשית, אני רוצה לשבח את ליז למודעות לנושא השינה וחשיבותה ועל כך שהצליחה להעניק לבנה הרגלי שינה טובים כבר מגיל קטן. הדבר יקל גם על הטיפול ברגרסיה שהיא מתארת שעיקרה הוא ההרגל להורה שיבוא וייתן מוצץ באמצע הלילה. אז מה עושים?
תחילה, נעשה סדר. האם מוצץ הוא גורם תלות לשינה (כמו האכלה, נענוע, ידיים וכד') או לא? ובכן, גם וגם. במקרים שבהם התינוק יודע לקחת את המוצץ בעצמו באמצע הלילה ולחזור לישון ללא עזרת ההורים, המוצץ אינו גורם תלות אלא פריט שנמצא במיטתו, מקושר לשינה ומאפשר לו לחזור לישון בכוחות עצמו. אולם, במקרה שבו התינוק בוכה שוב ושוב באמצע הלילה כך שההורה צריך לגשת ולתחוב את המוצץ לפה הבוכה – מדובר כמובן בתלות. התלות היא בנוכחות של ההורה ולאו דווקא במוצץ, המוצץ משמש במקרה כזה כ"תירוץ" להגעתו של ההורה למיטתו (כמו מים, נענוע, ליטוף וכד'). איך מצליחים להגיע לשימוש במוצץ מהסוג הראשון ולא מהסוג השני?
כמו כל דבר אחר, אני מאמינה במניעה. אם אפשר לעשות את זה נכון מההתחלה ולמנוע מצב שבו התינוק תלוי במוצץ – כמובן שעדיף לעשות זאת מראש. לפיכך, אני ממליצה על שתי פעולות שימנעו זאת מראש:
טריק קטן אך חכם: ברגע שאנחנו משכיבים את התינוק לישון עם המוצץ, ממש מהימים הראשונים, יש לגשת אליו מספר דקות לאחר שנרדם (הן בתנומות יום והן בהשכבה לשנת הלילה), ולשלוף בעדינות את המוצץ מפיו. אין מה לחשוש שהוא יתעורר מזה, הוא כבר עמוק בתוך השינה וימשיך לישון גם בלי המוצץ בפה. המטרה בפעולה זו היא להרגיל אותו להמשיך לישון בלי מוצץ בפה, כדי שבחודשים הראשונים לא נגיע למצב שבו התינוק מתעורר ברגע שהמוצץ נופל לו. במקום להשתמש בטכניקות וטריקים שסיפרו לי הורים, כגון לייצב את המוצץ באמצעות חיתול טטרא וכד', עדיף למנוע זאת מראש. תוך זמן קצר, ניתן יהיה לראות שהתינוק פולט את המוצץ בעצמו לאחר שנרדם. פעמים רבות הוא אף יפלוט את המוצץ רגע לפני ההירדמות. כלומר, המוצץ יהפוך לאמצעי הרגעה עבורו בלבד אך הוא יידע להירדם בלעדיו. מצב כזה הוא אידיאלי. גם אם לא עשינו זאת מגיל אפס, אפשר תמיד להתחיל בכך, ולהוציא את המוצץ כמה דקות אחרי ההירדמות גם בגיל 7 חודשים כמו בנה של ליז.
אם נוצר מצב שהתינוק כבר התחיל להתעורר שוב ושוב בלילה, ניתן לבחור ללמדו להירדם בלי המוצץ ולהרגיעו בדרכים אחרות, או שניתן לשלוף את המוצץ רגע לפני ההירדמות ולמעשה שיירדם בלעדיו. כך, אנו מגיעים לאותו מצב אידיאלי שבו התינוק משתמש במוצץ להירגעות ולא להירדמות, ולפיכך לא יהיה לו צורך בו כשיתעורר בין מחזורי שינה.
בגיל 5-6 חודשים ניתן להתקדם צעד נוסף קדימה, וללמד את התינוק לקחת מוצץ בכוחות עצמו. הוא כבר יודע להחזיק חפצים, מבין בדיוק מה הוא רוצה ויודע להצביע על כך. תחילה עובדים על הלימוד בשעות היום על מזרון הפעילות. מניחים מוצץ על המזרון ומראים לו אותו. מחזיקים את היד שלו עם היד שלנו ומכוונים אל המוצץ שיתפוס מהמקום הנכון. עוזרים לו לתפוס את המוצץ ואז מכוונים את היד שלו אל עבר פיו בעזרת היד שלנו. לאחר כמה ימים של עקביות ותרגול ניתן יהיה לראות שהוא כבר לא זקוק לעזרת היד המכוונת שלנו. בשלב הזה מתחילים להתעקש על לקיחת מוצץ עצמאית גם בעת ההשכבה בלילה. מפזרים כמה מוצצים במיטה, כדי שתמיד יוכל למצוא אחד. יש אפילו מוצצים זוהרים שניתן למצוא בקלות בחושך. בעת ההשכבה מראים לו את המוצצים, ומכוונים את ידו לעברם. לאחר כמה ימים, כאשר נראה שהוא יודע לעשות זאת בעצמו גם בהשכבה, יש להתחיל להגיב נכון גם באמצע הלילה. מאד מפתה כאשר כל כך עייפים פשוט לגשת, לתת מוצץ ולחזור לישון, אך כך זה לא ייגמר. מכיוון שנוכחנו לדעת שהוא כבר יודע לקחת מוצץ לבד, יש להתעקש על כך גם באמצע הלילה ולכל היותר לסייע לו עם היד שלנו, אך אין לתת לו את המוצץ בעצמנו. שניים-שלושה לילות והוא יבין את העניין. אין לחשוש שהוא "ייצא מהשינה" ויתעורר כתוצאה מההתעקשות שלנו. זהו לימוד, ויש להסתכל קדימה אל המטרה. תוך לילות ספורים הוא יפסיק לדרוש שתבואו באמצע הלילה לתת לו מוצץ.
יש לך שאלות לשרי? את מוזמנת לכתוב לנו ninemonth@mako.co.il
*הכותבת שרי גלזר היא יועצת שינה ומנחת הורים
>> בפעם הקודמת: איך מתמודדים עם תינוקות מצוננים
>> לכל הטורים של "חלומות פז"