התנהלותו של הדרג הצבאי היא אחת הסיבות לכישלון בימים הראשונים של מלחמת יום כיפור - כך קבעה ועדת החקירה בראשות השופט אגרנט, שהוקמה לחקור את כשלי המלחמה. אלוף פיקוד דרום בעת המלחמה שמואל גונן (גורודיש) סיפר שלא היה מודיעין שהתריע על חשש למלחמה לפחות לשנתיים הקרובות, והוסיף כי התזוזות הנרחבות של הכוחות במצרים הוגדרו כתרגיל: "ראינו שהמצרים הולכים בתעלה בלי קסדות ונשק".
עדויות ועדת אגרנט נחשפות:
אבא אבן: האווירה הייתה של ביטחון עצמי מוחלט
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
שמואל גונן (גורודיש) היה אלוף פיקוד דרום בעת המלחמה. הוא נכנס לנעליו של אריאל שרון שלושה חודשים לפני פרוץ הקרבות.
"הנחת היסוד הייתה שאנחנו לא עומדים בפני מלחמה לפחות שנתיים, השר דיין אמר זאת לפחות פעמיים", אמר גורודיש בעדותו בפני ועדת אגרנט. הוא הסביר כי הממשלה תמכה בקיצור השירות הצבאי, מה שחיזק את עמדתו כי לא צפויה מלחמה: "ההנחה הייתה שהמצרים חוששים מתקיפה ישראלית ושסבירות חידוש הלחימה ביוזמה מצרית נמוך מאוד".
"אנחנו קיבלנו מידע שמצרים עורכת תרגיל עד ה-7 באוקטובר (המלחמה פרצה ב-6 באוקטובר), וייחסנו את כל התנועות של הצבא המצרי לתרגיל, כולל הזזת ציוד לצליחת התעלה מכיוון קהיר. בעקבות התרגיל המצרים היו בכוננות עליונה בשבוע הראשון של אוקטובר. ראינו שהחיילים המצרים הולכים בלי קסדות ונשק, בניגוד למצבי כוננות בעבר ממלחמת ההתשה. העלינו מעט את הכוננות בתעלה, לא כי חשבנו שתהיה מלחמה אלא כדי להיות ערניים", אמר גורודיש לחברי הוועדה בעדותו הראשונה.
"לא היה אישור לגייס מילואים"
"יום לפני פרוץ המלחמה חטיבה שבע של השריון עלתה לצפון, ביחד עם חניכי בית הספר לשריון, בניגוד להמלצת הרמטכ"ל דווקא להוריד עוד כוחות לסיני".
גונן אמר שהסימנים הברורים לפרוץ המלחמה לא היו בשטח עד לפרוץ האש ממש: "ביום המלחמה, נכנסתי לדיון ב-7:15 שם אמרו המודיעין שיש להם ידיעות מהימנות שתפרוץ מלחמה בשש בערב. אז הכנסתי את הכול לכוננות. באותה ישיבה הרמטכ"ל אמר שהוא מתחיל לגייס מילואים, אבל לא היה לא אישור. הייתה הצעה לתקיפת מנע של חיל האוויר בסביבות 11:00 עד 13:00 שלא בוצעה בסוף". המלחמה נפתחה ב-14:00.
על הערכות המודיעין אמר גונן כי הוא יכול להיות לא יעיל: "לא רוצה לומר ששוכנעתי יותר מאחרים שתהיה מלחמה. לא ניחשתי יותר מאחרים שזאת מלחמה, הייתי בטוח שזה תרגיל (של המצרים). בהערכות כוחות, כאשר הצבא המצרי ערוך על התעלה, אפשר להשיג הפתעה טקטית. אם אין הרתעה, לא ממקורות של המודיעין הסדיר, המודיעין הסדיר יכול להיות מאוד לא יעיל".
"לא הייתי מודאג שהולכת לפרוץ מלחמה, בגלל הרוגע והאווירה ובגלל שזאת לא הפעם הראשונה שיש תרגיל". בסיום עדותו הראשונה אמר גונן כי הוא מבקש התרעה כדי להכין חומר מודיעיני לפגישות הבאות, אז ענה לו חבר הוועדה יגאל ידין בציניות: "אתה רוצה התרעה, לא כמו בפעם הקודמת...".
"סיכמתי עם דיין: לא עוזבים את סיני"
בישיבות הבאות גורודיש מתאר את התנהלות הלחימה בימים הראשונים, תיאור שמראה עד כמה לא היה מוכן הצבא למתקפה מצרית. "ביום הראשון למלחמה אנחנו עושים מאמצים קשים מאוד לבלימה. מאוגדה 252 שבלמה בשבת (יום פרוץ המלחמה), בבוקר היו כ-110 טנקים בלבד. כוחות מילואים מתחילים להגיע בטפטוף. שעות הבוקר הראשון מתאפיינות בכך שאין לי במה לבלום ואני לא רוצה לסגת. דיברתי עם שר הביטחון דיין, אנחנו מסכמים שלא עוזבים את סיני. המצב היה כבר כל כך קשה שב-9:23 בבוקר נתתי פקודה לפנות את המעוזים, אם אפשר".
"ההערכה של המטכ"ל, שלי, של כל מפקדת הפיקוד, של ידיעות שקלטנו בהאזנה, הייתה שהכוונה של המצרים זה להיכנס לפחות עד אזור רפידים (- בעומק סיני) ויותר. הערכה זאת השפיעה בהחלט על כל המהלכים שתכננו במשך כל המלחמה עד סופה, לא רק בשלב הבלימה".
בסיכומו של דבר, כתבה הוועדה על האלוף גונן כי הוא לא עמד כראוי במילוי תפקידו והוא נושא בחלק ניכר של האחריות למצב המסוכן שבו נתפסו כוחות צה"ל.