בעוד רבני הציונות הדתית אוספים עדויות מחיילות דתיות שנתקלו בקשיים לקיים את אורח חייהן במקביל לשירות הצבאי המעורב, נשים דתיות ששירתו בעבר בצה"ל יוצאות כעת נגד החשש של הממסד הדתי מהשירות המעורב. לדבריהן, על אף המורכבות בשירות, היא אינה כרוכה בהכרח בוויתור על קיום מצוות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
"היה לי את השירות הכי נעים שאפשר לחוות", מספרת לחדשות 2 Online יעל נוימאיר-אלרום, ששירתה כחובשת בפלוגה לוחמת של השריון. "ההיתקלות היחידה שהייתה לי הייתה דווקא עם רב האוגדה, שלא רצה להקים עזרת נשים בבית הכנסת החטיבתי. הוא כל הזמן הציק לי, אמר שצבא זה לא מקום לנשים ושהוא יכול לעזור לי להשתחרר מהצבא על רקע דתי".
לדברי נוימאיר-אלרום, שגדלה והתחנכה ביישוב הדתי אלקנה, השירות הצבאי לא ערער את אמונתה. "השירות הצבאי מוציא את הבת הדתייה, שגדלה ביישוב דתי ובאולפנות ובבני עקיבא, לסיטואציות שונות", היא מודה. "יאבל לא הכריחו אותי לאכול לא כשר או לא להתפלל או לגעת בבנים. ההתלבטות טבעית, כי זו פעם ראשונה שעומדים מולם - אבל לכל בחורה דתיה זה יקרה: היא תצא לחיים בשלב כלשהו, בין אם זה באוניברסיטה או בעבודה. יש עליות וירידות, אבל זה כל החיים ככה".
נוימאיר-אלרום הוסיפה כי "דווקא היום, כשקיימות מדרשות שמכינות את הבנות וגרעינים דתיים שמלווים אותן, זו ברכה. אני גרה בירוחם - בה יש מכינה לבנות דתיות - ואני מעודדת את כל מי ששואלת אותי האם להתגייס. אני מאמינה שברגע שכולם יילכו באופן גורף לצבא במקום שחלק יילכו לשירות כזה וחלק לשירות אחר, מצבנו יהיה טוב בהרבה", סיכמה.
"החינוך הדתי לא יכול להמשיך להתעלם מהנתונים"
"בכל מערכת יש כשלים - כמו שחיילים לא מקבלים דברים מהר מספיק בגזרת הת"ש, ייתכנו גם כשלים מבחינה דתית", מסבירה עידית מבורך-שאג, ששירתה בדובר צה"ל. "ביחידות לא-קרביות, המערכת מוכוונת מלכתחילה לשילוב ראוי ורק מדי פעם קורות פדיחות, שכמובן צריך לטפל בהן ולהימנע מהן. שירות קרבי הוא מורכב יותר, משלל בחינות, ומי שבוחרת בזה אמורה לקחת את זה בחשבון".
"אני מבינה ממה הרבנים מודאגים: חיים אינטנסיביים שלא הכרת עם אנשים שלא פגשת כמותם קודם זה משהו שיכול לערער תפיסת עולם", מודה מבורך-שאג. "אבל צריך להתמודד עם הדאגה. הפתרון הוא פתיחות: לתת פתח לתפיסות עולם יותר מורכבות כבר בגיל צעיר במקום לעטוף את הילדים בצמר גפן, ואז הם יידעו להתמודד עם זה כשהם יגדלו".
"חיים שהם אינטנסיביים, עם אנשים שלא הכרת קודם, יכולים להוביל לסיטואציות מפתיעות וחדשות - וצריך להיות מוכנים כמו שצריך", היא מסבירה, "מערכת שמכוונת רק לאי-גיוס, כשכל מי שרוצה להתגייס מקבלת כתף קרה, זו בדיוק ההכנה הלא נכונה. החינוך הדתי לא יכול להמשיך להתעלם מהנתונים", היא מדגישה.
"אם המפגש כל כך מלחיץ, הבעיה היא לא במפגש"
"אני יכולה להבין את הרבנים", אומרת תמנה לינדן ששירתה כמש"קית חינוך בקרקל וכקצינת חינוך בחטמ"ר יהודה. "אין ספק שהשירות מאתגר - אבל הרבה דברים בחיים הם מאתגרים. בחירת אורח חיים היא באמת בחירה, ואם המפגש עם האחר כל כך מלחיץ, הבעיה היא לא במפגש עצמו אלא במשהו עמוק יותר ואני צריכה לשאול את עצמי אם הבחירה היא באמת שלי או שמדובר במשהו חיצוני. אותי המפגש הזה לא ערער או שבר, להיפך", היא ממשיכה, "אני לא חיה בבועה".
לדבריה, במהלך שירותה הצבאי רק לעיתים נדירות נתקלה בקשיים לקיים אורח חיים דתי. "המקרה היחידי שאני יכולה לחשוב עליו היה בקורס, כשהייתי בת דתיה יחידה בין 114 בנות ולא היה לי מניין לראש השנה", נזכרת לינדן. "הייתי צריכה לשכנע את המפקדת לאפשר לי לצאת למושב ליד כדי שאוכל להתפלל. אבל אני מרגישה שהקושי באמת היה יותר בקורסים מאשר בסדיר, לא הרגשתי שיש בעיה".
גם מיא כהן, ששירתה כתצפיתנית בצפון הארץ, מציינת שאורח החיים הדתי לא היווה בפניה מכשול בשירות הצבאי. "שירתתי במוצב, כך שלא ממש היו לי דברים בשביל שבת, כמו מיחם למשל - אבל הבאתי מהבית ולא עשו לי עם זה שום בעיות. לא היה לנו בית כנסת במוצב, אבל תמיד כשביקשתי שיחררו אותי הביתה לחגים ובפורים הסיעו אותי במיוחד לשמוע מגילה".
לדבריה, היא לא הייתה החיילת הדתייה בבסיס, ומעולם לא שמעה תלונות. "היו אפילו בנות שהקפידו יותר ממני, וכולנו הסתדרנו", היא מספרת. "התסכול היחיד ממני היה כשרצו שאכבה את האור בשבת כי הייתי הכי קרובה למתג, לא משהו אמיתי", הוא מוסיפה בחיוך. גם היא אינה מתחרטת על שירותה הצבאי: "היה לי טוב, למה שאתחרט?".