גל אדיר של מחאה שטף את המזרח התיכון בשנה האחרונה. תנועות המחאה העממיות שהתעוררו במדינות ערב ובישראל שונות מאוד זו מזו, אבל יש להן מכנה משותף: נכונות להתנער מאמיתות ישנות, רצון בדמוקרטיה ובצדק, מאבק למען סדר עדיפויות שבאמת שם את האדם במרכז. ביסודו של דבר, תנועות המחאה הללו מבטאות שאיפה לנורמליזציה של החיים באזור.
ההמונים, במדינות ערב וגם בישראל, רוצים לחיות במקום צודק יותר. הם רוצים מערכת שתציע פתרונות אמיתיים לבעיות החברתיות. הם רוצים מימוש של האינטרסים הקיומיים שלהם. אבל התקדמות למזרח תיכון צודק יותר לא תיתכן בלי שלום. ושלום לא ייתכן בלי הגינות ביחסים בין העמים. נוסחת ההגינות כאן היא ישנה ומוכרת: שתי מדינות לשני העמים - ישראל ובצידה פלסטין. אחרי כל כך הרבה שנים הגיע הזמן ליישם אותה.
הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67, שתחיה בשלום עם ישראל, היא אינטרס חיוני ישראלי ופלסטיני כאחד. כל מדינות ערב ורוב מדינות העולם תומכות בפתרון זה לסכסוך.
"קרקע פורייה לכוחות קיצוניים"
יוזמת השלום הערבית מ- 2002 הציעה שכל מדינות ערב ושישים מדינות מוסלמיות יכירו במדינת ישראל ויכוננו איתה יחסים דיפלומטיים, אם ישראל תכיר בגבולות 67 כגבולות שלום צודק וכולל בינה לבין המדינה הפלסטינית שתקום. הגבולות האלה יזכו להכרה מצד האו"ם ומדינות העולם ולערובות בינלאומיות. עד היום סירבו ממשלות ישראל להיענות ליוזמה הזו.
בהיעדר התקדמות לשלום קיימת סכנה להידרדרות מדינית וביטחונית. תהיה כאן קרקע פורייה לכוחות קיצוניים ששואפים לגרור את עמי האזור לשפיכות דמים ולמלחמות הרות אסון שממיטות חורבן, מנציחות נחשלות ומונעות כל אפשרות לנורמליזציה של החיים ולקידום צדק חברתי.
יוזמת המדינה הפלסטינית היא ניסיון חיובי לפרוץ את הקיפאון המדיני המסוכן. אני מקדם אותה בברכה. מייד עם ההכרה במדינה הפלסטינית בגבולות 67, שבירתה בירושלים המזרחית, צריך לחדש את המשא ומתן לסיום הסכסוך ולשלום בר-קיימא בין שתי המדינות.
שלום איננו תנאי מספיק לצדק חברתי. אבל הוא תנאי חיוני. אחרי כל-כך הרבה שנים הגיע הזמן שנבין: יוכל להיות לנו צדק - כשגם להם יהיה צדק. יוכל להיות לנו שלום - כשגם להם יהיה שלום. תוכל להיות לנו עצמאות - כשגם להם תהיה עצמאות.
לקראת 20 בספטמבר - סיקור מיוחד:
ערב הפנייה לאו"ם: הראיס מוטרד גם מהחמאס
גבריאלה שלו: "ההכרזה רק תעמיק את הסחף נגד ישראל"
שאול מופז: "אין מקום לחלשים במזרח התיכון"
שאול גולדשטיין: "ההכרזה בונה מערכת ציפיות בלתי הגיונית"
דן חלוץ: "הכרזה על מדינה - רק ההתחלה"