חודש ספטמבר מתקרב ואיתו יבואו רוחות של סתיו - זה טבע העולם. בדרך כלל. אבל השנה כנראה ינשבו באוויר העולם רוחות נוספות, מכיוון האו"ם, וגם אלו כבר הפכו לטבע.
האו"ם כנראה יאשר הקמת מדינה פלסטינית נוספת. האצבעות שיאשרו את הקמת מדינת הטרור אישרו כבר בעבר כי הציונות שווה לגזענות. אותן אצבעות שינסו להכפיש את ישראל בעבור "הכיבוש" ו"פגיעה בזכויות אדם" התחברו לכדי מחיאות כפיים בנאומו של שונא ישראל ידוע כאחמדיניג'אד מנהיג אירן.
את אותן האצבעות ממש לא מעניין אם האנשים הפשוטים בשטח ירוויחו או יפסידו מההכרזה. אותן לא מעניין כמה מרוויח ערבי בישראל לעומת בן דודו במדינות השכנות. אותן לא מעניין מה ההפרש בין החופש, הצדק והזכויות הקיימות לערבים ביהודה ושומרון, לעומת ערבים החיים בסוריה, במצרים או בסעודיה. אותן לא מעניין תוצאות העימות האלים אם חס וחלילה יפרוץ.
אבל את הערבים החיים ביו"ש עובדות אלו מאד מעניינות! שאלתי לאחרונה מספר חברים ערבים הגרים בשכנות טובה עימנו, על הצפוי בספטמבר. אף אחד מהם לא מאמין שההצבעה תוביל למשהו חיובי. גם בגלל שלדעתם הכל תלוי במעשיה של ישראל וגם בגלל שמוראות האינתיפאדה האחרונה עדיין חיים בזכרונם ואין להם שום חשק לאבד את מה שהשיגו מאז. ויש להם מה לאבד: את רמת החיים המשתפרת והולכת (צאו וראו כמה מכוניות חדשות נקנו ברשות הפלסטינית בשנתיים האחרונות), את הביטחון היחסי הגבוה הקיים מאז מבצע חומת מגן, את החופש לפנות לבג"ץ, את החיבור המשמעותי מאד למדינה חופשית יציבה ודמוקרטית, היחידה בתוך אזור מוסלמי המונה עשרות מדינות, מדינת ישראל. צאו וראו כמה ערבים מנסים לספח עצמם לכפרים הנמצאים ממערב לגדר ההפרדה ואולי, כך הם מקווים, יסופחו לישראל.
"האדם הממוצע אוהב להאמין שמנהיגיו אינם מוליכים אותו שולל"
מצד שני ישנם רבים שכן רוצים במדינה עצמאית. רוב מוחץ אצלם חושב שהגבול חייב לעבור על הירדן ממזרח ועל הים התיכון ממערב. רוב מוחץ אינו מוכן לשמוע כל הרהור של "כפירה" וויתור על "זכות השיבה". לכולם ברור כשמש שירושלים הייתה ותהיה בירתה של המדינה הפלסטינית. ועבורם ההכרזה על מדינה פלסטינית באו"ם היא רק שלב בדרך למימוש הריבונות על כלל שטחי פלסטינה.
ההכרזה בונה מערכת ציפיות בלתי הגיונית. גם אבו מאזן וגם סלאם פיאד הבטיחו כי כבר בקרוב יחלו אירועי ההכרזה. הרחוב יקבל מנות גדושות של אמירות צבועות ורוד על מדינה עצמאית שתפתור את כל מצוקות היחיד והכלל, על התגשמות זכות השיבה, על כלכלה פורחת וצמיחה מואצת, על שלטון יציב והוגן, על תנועה חופשית - על מדינה הדומה למה שרואים בטלוויזיה . האדם הממוצע אוהב להאמין שמנהיגיו אינם מוליכים אותו שולל.
אבל מי שעיניו בראשו מבין שהסיכוי שמה שיובטח יהיה אכן מה שיקבלו הוא כמו הסיכוי שבעזה תוקם מחר דמוקרטיה מערבית. הסיכוי שתוקם מדינה שוחרת שלום בשטחי יהודה ושומרון שתרצה לחיות לצד ישראל דומה לסיכוי שחמאס יכיר בישראל או שבמצרים תתחיל הממשלה לעודד תנועת תיירות לישראל.
"על צה"ל אני סומך שיעשה את עבודתו במידה ויפרוץ עימות"
ועל כך אמר פעם צ'רצ'יל: "פסימיסט רואה קושי בהזדמנות, אופטימיסט רואה את ההזדמנות בקושי". וכדי להיות אופטימיסט אני מציע לכולנו לראות בהכרזה הזו הזדמנות; הזדמנות להקפיא את הויכוח הפנימי שלנו על עתיד ה"שטחים" ולטפל במצב החברתי כי כנראה עוד נזדקק להילחם שכם לצד שכם, עם ישראל כולו. וכדי לנצח אנו זקוקים נואשות לאחדות פנימית. ובמקביל אני מציע לממשלת ישראל להתחיל ולהסביר בעולם מה בעצם היהודים מחפשים בפינה הזו של העולם.
ועל צה"ל אני סומך שיעשה את עבודתו במידה ויפרוץ עימות אלים- העימות עלול להיות מסוכן אבל הוא לא איום קיומי.
הכותב הוא ראש המועצה האזורית גוש עציון.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
לקראת 20 בספטמבר - סיקור מיוחד:
דן חלוץ: הכרזה על מדינה - זו רק ההתחלה
שאול מופז: "אין מקום לחלשים במזרח התיכון"
ערב הפנייה לאו"ם: הראיס מוטרד גם מהחמאס