תגובות (81 תגובות ב-71 דיונים)
21. אז איך אתה מציע לקרוא לזה?
האמת הייתי בטוחה ששיתוק מוחין זה גם סוג של פיגור לא במובן הרע של המילה ואתה צודק השם עושה עוול גם לך וגם לנו
04/04/11 | 20:20
20. מרגש ומהודד.
אני בהחלט מזדהה עם כל הנאמר בכתבה זה שיש אנשים שיושבים על כסא גלגים זה לא אומר שהם פחות פתוחים או מרגשים דווקא הייתי אומרת שהם בעלי שמחת חיים שאין אותה לאנשים שהולכים אפילו הבטחון העצמי האושר שהם מקרינים זה משהו שאי אפשר להסביר רק למי שיודע יישר כוח והרבה שמחה ואושר
04/04/11 | 20:11
19. מדהים !!!!
מדהים !!!! כל כך מרגש ,דברייך מוכיחים שאכן החיים חזקים מהכל ותמיד טוב לראות את חצי הכוס המלאה !!!! ב ה צ ל ח ה !!!
04/04/11 | 20:03
18. כל הכבוד!!!!!!!
אני בטוח שתצליח בטור החדש שלך.
מאוד מרגש. יש לי הרבה מה ללמוד ממך.
04/04/11 | 20:02
17. גם איתי לפעמים חח הוא ממש נחמד
04/04/11 | 19:56
16. וואו! כיף לראות את האופטימיות :)
אין בעיות- רק פתרונות.
04/04/11 | 19:49
15. מקסים
פשוט מקסים! תענוג לקרוא טור כזה.
04/04/11 | 19:47
14. האיש נוסע איתי באוטובוס הוא אלוף !!!
04/04/11 | 19:40
+1
Winner
04/04/11 | 20:06
13. היי גיל,
אני אמא לילד עם CP. תסלח לי, אבל כמו שכתבת הפירוש בעברית פשוט נוראי.. אתה נותן לי תקווה שיום אחד גם הבן שלי יוכל להיות כמוך.
יישר כוח ובהצלחה!
04/04/11 | 19:29
12. כתבה וכותב מעוררי השראה
04/04/11 | 18:52
11. כל הכבוד!
כתבת בצורה מאוד יפה וזה גם מאוד מעניין לראות דברים שאנחנו הילדים "הרגילים" לא רואים ולא ממש יודעים עליהם ,מקווה שזה ישפר את המודעות של כל הילדים אנשים עם מגבלות יוכלו להשתלב יותר טוב בחברה (=
04/04/11 | 15:41
10. אין כמוך
כל הכבוד ! הלואי שכולם היו רואים את הכות שלו כמוך
אתה בסוף תשנה את הסטיגמה
04/04/11 | 15:14
9. יישר כח
מדהים !! כל הכבוד
04/04/11 | 15:11
8. תתחדש!
גילי,
מזל טוב! על הטור החדש, על השיתוף. כנה ומרגש מאוד. בפעם הבאה שהילדים שלי יגיעו איתי למשרד אני רוצה שתפגוש אותם אם לא איכפת לך, זה חשוב לי שהם יבינו. תודה!
04/04/11 | 12:16
7. כתבה מקסימה!כל הכבוד...מרגש מאד
04/04/11 | 12:11
6. גיל- כתבת מרגש מאוד!!
אתה נשמע בחור שמח שאוהב את החיים!!
דוגמא להרבה אנשים אחרים....
04/04/11 | 06:37
5. גיל, אתה תותח!
אין... אין עליך!
04/04/11 | 05:06
4. מילים
אהבתי מאוד מה שכתבת על המילים, על כך שהן מעצבות מציאות ויכולות להשפיע באופו מאוד משמעותי על הרה מאוד דברים. גם אני מסיבות שונות משלך פניתי לכתיבה מגיל צעיר כדי למצוא שם מקום של פורקן, של חום ושל דמיון כי שם האפשרויות באמת בלתי מוגבלות. אני מבינה מאוד את מה שכתבת על כך שהרבה מאוד אנשים שאינם מוגבלים פיזית מגבילים עצמם מנטלית רק בשל חששות ושאר עכבות. לפעמים לאבד משהו יקר, למרות כל הכאב, זה דבר שעוזר לנו להשתנות, להיפתח ולא לקחת כמובן מאליו את החיים.
כל הכבוד לך על האופטימיות ועל הנכונות לשתף.
שני
03/04/11 | 23:34
3. כתיבה אמיתית ומרגשת
נהנתי לקרוא את הטור,
אשמח לקרוא עוד בהמשך!
03/04/11 | 22:52
2. גיל המדהים!!! ריגשת אותי...אין עליך!
03/04/11 | 20:08
1. לגיל ..
תודה על זה ששיתפת אותי ואת שאר הגולשים...גם חברות שלי ראו את הכתבה הזאת והתעניינו מאוד...
רציתי לשאול האם יש מקרים שאתה אומר לעצמך :''בגלל שאני משותק מוחין אני לא באמת חי את החיים '' ?
תודה , מורן :)
03/04/11 | 16:26
למורן
בהחלט היו לא מעט מצבים כאלה. אני מאמין שהאושר לגמרי תלוי בנו, מכיוון שאנחנו קובעים מה עושה אותנו מאושרים. כשחשבתי ש"הייתי יכול להיות מאושר אם רק, למשל, לא הייתי זקוק לעזרה של הסביבה" מובן שהייתי אומלל מאוד, כי במציאות שלי, זה לא יכול להתקיים.אני תמיד יהיה זקוק לעזרה פיזית כלשהי.אבל אם אני אחליט, כפי שהחלטתי באמת שהחיים האמתיים זה לגעת באנשים אחרים, לרגש אותם, או להשפיע לטובה באיזשהיא צורה, כאן למגבלה הפיזית אין משמעות בכלל
03/04/11 | 17:14