הלכתי עם הילדים למטווח. הנשקים היו אמיתיים (M16, קלאצ' וברטה), אבל הכדורים היו כדוריות קטנות ולבנות, כאלו שמשאירות סימן על המטרה. אני לא מת על החיבור של הילדים ונשקים, אבל זה לא שונה בהרבה מאקדח עם חיצים שנדבקים לקיר. לפני עמד זוג הורים עם ילדה בת חמש. האבא עזר לילדה להחזיק את הנשק.
- ילדה: "זה כבד לי אבא".
- האבא: "שטויות את יכולה, תחשבי שאת יורה בגננת".
- האמא: "הגננת... חה חה חה".
האמא הסתובבה אליי, צוחקת בקול גדול, בודקת שגם אני צוחק. פעם הייתי מזכה אנשים כאלה בחיוך של נימוס, הפעם היא קיבלה פרצוף של "אל תצפי ממני לכלום".
האבא המשיך בשלו: "הנה הסייעת, והנה שולה השכנה הזבל שלנו. קדימה, בואי נהרוג את כולם!".
האמא המשיכה גם היא: "שולה... חה, חה חה". היא התבוננה בי שוב. לא למדה כלום זאתי. הפעם היא קיבלה ממני מבט של "תכף אני מקיא".
אחרי שהם הלכו, הבן שלי אמר לי: "ראית איזה אידיוט האבא הזה?", ואני בתוך ראשי שאלתי את עצמי איך גבר בן 40 לא מבין מה שילד בן 11 כן? זהו, אני יוצא מהארון. אני שונא אנשים. יודעים מה? אני אדייק את זה קצת - אני שונא גברים. כן, אני יודע, אנחנו ב-mako גברים, אבל אני לא שונא את כולכם.
"הופכי השולחנות"
אני לא הבן אדם הכי חכם בעולם - ולא, אני לא מדבר על לימודים אקדמאיים, ידע כללי או הצלחות במבחני טריוויה. אני לא בוחר חברים לפי מבחן פסיכומטרי. אני מעדיף בכל רגע נתון לדבר עם מישהו על ניסיון החיים המעניין שלו על פני שיחה על ציטוטים של ניטשה. אבל בואו, כולכם מכירים את הדפוק ההוא מהמטווח, לא אותו אישית, אבל גם לכם יש לכם מישהו כזה - מטומטם אבל חושב שהוא יודע הכול.
אני אעזור לכם לזהות את הטיפוס: בכל שיחה רבת משתתפים שהוא נוכח בה הוא מדבר יותר מכולם. גם אם מדובר בנושאים שהוא לא מבין בהם שום דבר. הוא יגיד משפטים קלישאתיים ודביליים בטונציה של משהו ממש חשוב. "הממשלה שלנו חרא" (בלי להסביר למה); "בחיים אל תעשה עסקים עם..." (זה מבוסס על ניסיון אישי שלו, כמובן); "תשמע מה שסחבק אומר לך" (מי גאון?); "תקשיב, קח טיפ ממני" (מי גאון2?); וכמובן, "הפכתי להם את השולחן" (הוא בחיים לא הפך שולחן). נו, מזהים? מאחר ובכל חבורה יש אחד כזה, על פי הערכתי מדובר ב-10% מהגברים.
מלטפי הבטן
אתמול עמד לידי אחד בסופר. הבן אדם נראה כאילו הוא בלע משקולת, לדעתי אפילו באף הוא יכול להקפיץ שריר. אני מנסה לעמוד בינו לבין העגלה שלי כדי שלא יראה את קופסת הרוגלך שקניתי.
החלום שלי זה להתמכר לחדר כושר. מצד שני, את אלה שכן התמכרו אני לא מצליח להבין.
הם מסתובבים להם עם גופיות מינימליות, מלטפים לעצמם את הבטן בכל הזדמנות, מאמצים הליכה מעצבנת שאומרת "הידיים שלי פתוחות לצדדים ולא זזות כי אני לא מצליח להצמיד אותן לגוף בגלל השרירים", כל 10 שניות הם מורידים את העיניים למטה כדי להתבונן בגוף שלהם. חולצות צמודות, ליטוף זרועות וחוזר חלילה.
כל כך בא לי לצעוק להם: "יא חארות! תראו איזה גוף יש לכם, אני מוכן להחזיר שטחים בשביל גוף כזה. תלכו רגיל, תנו לי לעוף עליכם, תפסיקו להתמזמז עם עצמכם".
הערכה שלי: 5% מהגברים.
פותחי הגגות
השבוע עצר לידי ברמזור רכב. גג פתוח, ארבעה בחורים יושבים, מוסיקה שנשמעת כמו הצלצול שאתה שומע כשאתה מתקשר בטעות לפקס. הם התבוננו לכל הצדדים, חילקו מבטים מלאים בדאווין תחת כובעי הקסקט שלהם.
ואני שואל את עצמי, על מה ההתלהבות? בגלל שהגג נפתח? ולמה כולכם מחלקים מבטים? הרכב שייך רק לנהג, שרק הוא יחלק.
בכל מה שקשור למכוניות, יש לי תחושה שגברים חושבים שגודל הבולבול שלהם נקבע ברגע שהם עולים על ההגה. מה הסיפור שלכם עם זה? מה עניין הגדול במכונה הזו שלוקחת אתכם ממקום למקום? אף אחד מהגברים שאני מכיר בחיים לא עשה טעות בכביש ("הוא חתך אותי", "המפגרת לא שמה לב"). הם תמיד מושלמים בכביש. אה כן, ותמיד כל גבר שמעלה חבר לטרמפ, באותו רגע תמיד יגביר ב-10-20% את המהירות שלו.
אם אתה עומד ראשון ברמזור, מחכה לירוק ויש עוד נתיב לידך, הגבר שיגיע לעמוד לצדך יעצור מטר אחד קדימה. גם אם זה אומר שהוא יעמוד באמצע הצומת. נשבע לכם, תבדקו אותי. אם מי שראשון ברמזור הוא גבר, וחס וחלילה הוא מקבל צפצוף כי הוא לא שם לב שהתחלף לירוק, הוא יפרוץ לצומת בחריקת גלגלים שלא הייתה מביישת נהג מרוצים. תגידו, מה קרה?
הערכה שלי: 30% מהגברים.
באנרגיות חיוביות
הייתי פעם בהרצאה. יושב שם ומתחיל להרגיש שתכף החולצה נדבקת לי לגוף, שוקל לברוח או להיצמד למזגן. לפני ישב בחור עם שיער שלא ראה שמפו מאז שדרמפון שלטו בשוק. שרוול לבן וחולצה שנופלת מהכתף כמו ריטה בקדם אירוויזיון. הוא מתכופף רגע ומוציא שמיכה שמוכרים רק בהודו ומתכסה. הוא מחייך לבחורה היפה שיושבת לידו ומציע לה חצי שמיכה. היא מחייכת חזרה ומתכרבלת אתו.
תגיד, בן אדם, מה הסיפור שלך? יצאת מהבית עם שמיכה בתיק? תכננת שנ"צ על ספסל? בנית את הקטע הזה מראש ואתה מת מחום שם מתחת לשמיכה? כל הרוחניקים האלה מביאים לי את העצבים. אם הם נכנסים לחדר המשפט הראשון תמיד יהיה קשור לאנרגיה בחלל ("אנרגיה מדהימה"); המשפט השני יהיה להגיד שלום בצורה ייחודית ("מה המצב אנשים טובים?"); אחר כך הם ידברו על "יה" (אלוהים), הכדור הזה (כדור הארץ) וצ'אקרות (לא יודע מה זה). בסוף הם גם יוספיו כמה משפטים כמו "אני מרגיש ש.." (כי הם רגישים, כאילו).
ואני שואל את עצמי, אם אתם כל כך מיוחדים וחופשיים, למה כולכם בדיוק אותו דבר? מה לגבי הההערכה שלי? ובכן, מדובר על כ-5% מהגברים.
טוב, אז הגענו ל-50% אחוזים. את היתר כנראה שאני אוהב. יודעים מה? יכול להיות שהחלום שלי בכלל הוא להיות שרירי עם ראסטות שמדבר שטויות וחותך את איילון על 200 קמ"ש.
הערכה שלי: יכול להיות שאני מקנא.