שני גברים, שניהם פחות או יותר באותו גיל. אחד עם צמיג בטני מלא גאווה, ואחר שעוד לא החליט אם הוא יותר עצלן או כזה שמאמין באימון. המשימה? שני אימונים משוגעים לגמרי, מאמצי בלוטות זיעה ותופסי שרירים שהם בכלל לא ידעו על קיומם. המטרה: לשרוד אותם כדי לספר.
עידן, רגע לפני: ההצעה לנסות את אימון הצמיג שהפך ללהיט החורפי של חדרי הכושר (ובקרוב גם ללהיט הקיצי של פיד האינסטגרם שלכם) כאילו נחתה עליי משמיים. רגע אחרי זה הבטתי בצמיג האישי שטיפחתי ומבין שזה לא צירוף מקרים, אלא כוח שרומז לי שאולי הגיע הזמן להשיל את כל שכבות החגים, האכזבות, החרדות והתירוצים שהצטברו אצלי באיזור הבטן. ואולי לא?
אילן, רגע לפני: אני בן 30, חצי מתעמל, חצי עצלן, ובעיקר אחד שמתמסר מאוד מהר לאימוני כושר ובאותה המהירות זונח אותם. עם הנתונים הסבירים האלה יצאתי לנסות את אימון הבוט קאמפ החדש יחסית שהושק בקול תרועה רמה ברשתות מכוני הכושר הולמס פלייס וגו-אקטיב (שחברו להן יחדיו).
מה זה בוט קאמפ? רגע לפני קריעה: שמה הלועזי והקשוח של השיטה כבר חושף את השורשים שלה – הצבא האמריקאי כמובן. שיטת האימון הזו פותחה במטרה לעבוד בזמן קצר ובצורה אינטנסיבית על כמה שיותר שרירים בגוף במתחמי אימון לא שגרתיים. עכשיו גם חדרי הכושר אימצו את השיטה, ובגדול מדובר באימון אינטרוולים שעובד בקצב מהיר ועם עזרים "מחיי היום יום". האימון נמשך כ-45 דקות, ובמהלכו כל מתאמן עובר כמעט ללא הפסקה בין תחנות שונות. בהצלחה עם זה.
תחנה ראשונה: אימון הצמיג (או: לא ידעתי שיש לי כאן שרירים)
אילן: לפני שקפצתי למים העמוקים, לאימון הבוט קאמפ השלם, הגעתי להתנסות באימון הצמיג. היות ואנחנו במאה ה-21, הצמיג המדובר עבר אדפטציה והוא רך יותר, קומפקטי יותר ועם רצועות אחיזה ובמשקלים משתנים - בניגוד לצמיג המשאית הגדול, המסורבל והמסורתי שעליו מושתת האימון הזה (ואף היו משתמשים בו באימוני קרוספיט). האימון עם הטייר הוא קצר מאוד. לפני שהתחלנו המאמן טען ש-25 דקות זה זמן אידיאלי. התחלה טובה. זבנג וגמרנו. אני אוהב את זה. במהלך האימון דחפתי את הצמיג, הרמתי אותו, הפכתי אותו, קפצתי עליו ובעצם הכרתי אותו בצורה אינטימית מכל כיוון אפשרי. לטייר לקח בערך 15 דקות להתיש אותי. לעבוד עם הצמיג סולו במשך 25 דקות יכול להיות דבר שממצה את עצמו די מהר והרי אני רוצה לחפש גיוון ביחסים שלי.
עידן: חצי שעה הספיקה לנו כדי להגיע למחסן ציוד הספורט שבהרצליה. כל זה בשביל אימון שנמשך 20 דקות בלבד. כמה אפשר להזיע ב-20 דקות? מתברר שהרבה. אחרי כמה דקות של חימום כל אחד מאיתנו קיבל צמיג והסבר על התרגיל שהוא עומד לעשות ויצאנו לדרך. האימון לא מורכב מאוד, התרגילים מאוד ברורים, אבל כמה שניות לתוך הסט הראשון (לקפוץ על הגלגל, לרדת, לקפוץ שוב וחוזר חלילה עד שאתה מתעלף) התחלתי להרגיש את הגוף שלי נכנס להלם. הדופק עלה במהירות, הזיעה התחילה לטפטף ושרירי הרגליים שלי כבר הבינו שהבוקר למחרת לא הולך להיות קל.
לצערי, זו הייתה רק ההתחלה. מיד אחר כך הגיעו גם "תרים את הגלגל ותהפוך אותו", "תחזיק אותו בשני הצדדים, תלך 10 מטר, תסתובב ותחזור", ואיך אפשר בלי הלהיט "תחזיקו ידיים ותניפו את הרגל באוויר". אחרי 10 דקות עצרתי והלכתי להסדיר נשימה, בעוד המאמן טען שהוא עדין איתנו ונותן לנו רק את התרגילים הבסיסיים. כשחזרנו להשלים את האימון, הייתי כבר על סף אפיסת כוחות וחיפפתי בכל דרך בה יכולתי. למרות הרושם שעלול להיווצר, אינני פדלאה עצלנית, ואת מנת הספורט שלי אני נוטה לצרוך בצורת ריצה והרמת משקולות, אבל יש משהו באימון האינסטנט הזה שבו מרגישים ורואים תוצאות בזמן מאוד קצר שעוד יכול להוביל אותי לגרור גלגלים בימים גשומים, בהם התנאים לריצה אינם אידיאליים, או בימים בהם הזמן קצר אך העצלנות מרובה. בקיצור, אם עולם הקרוספיט היה עולם הקומיקס של מארוול, הצמיג הזה בטח היה דדפול. הוא אמנם דמות משנית בכל העולם המורכב הזה, אבל הוא מספיק מגניב כדי להחזיק סרט משלו, וגם מספיק חצוף כדי שהסרט הזה יהיה יותר טוב מכל השאר.
תחנה שנייה: בוט קאמפ (או: למה לא נרשמתי למחנה קיץ של הצופים?)
אילן: אחרי ההיכרות עם הטייר (צמיג נו, באנגלית זה הרי נשמע יותר טוב) הגיע הזמן לעניין האמיתי שלשמו התכנסנו. נכנסתי לסטודיו שהוא בעצם חלל גדול בו היו פזורים שלל עזרים ומכשירים בנקודות שונות. עשינו תרגילי חימום קצרים, קיבלתי הסבר ויצאנו לדרך. עכשיו בואו תנסו לעקוב - עיקר האימון כלל שש תחנות; בכל תחנה שני תרגילים וכל תרגיל עושים פעמיים. כל אחד מהתרגיל נמשך חצי דקה עד 45 שניות, ואז נחים חצי דקה או 15 שניות (השלמה לדקה). למעשה, בכל תחנה אתה נמצא 4 דקות שאחריהן אתה עובר לתחנה הבאה בה מחכים לך שני תרגילים שונים שכל אחד מהם אתה עושה פעמיים וחוזר חלילה.
התבלבלתם? עכשיו נראה אתכם מצליחים לעקוב אחרי ההוראות עם דופק 200 ובלי חמצן במוח. השיטה שלי הייתה פשוט לחקות את מה שהאנשים מסביבי עושים. אני חושב שזה עבד. העובדה שיש מגוון תחנות שבכל אחת מהן אתה עובד זמן קצר, הופכת את האימון להיות מאוד מגוון ונסבל. יתרון משמעותי למתאמנים שממצים מהר כמוני. בתחנות אפשר למצוא את הטייר שכבר הכרנו, קפיצה על מדרגות, קפיצה מעל קונוסים, זריקת כדורי כוח, שכיבות שמיכה על כדורי פילאטיס, הרמת משקולות, זריקת שקים, מכשיר חתירה, תרגילי מתח ואפילו תרגילים עם רצועות TRX. קשוח.
עידן: נפתח עם גילוי נאות; אני לא אוהב להתאמן בקבוצות. זה מביך אותי (וכשאני מובך אני לא מפסיק לדבר). אני תמיד מרגיש שאני נמצא תחת עיניהן הבוחנות של שאר המתאמנים ואני חושש מהרגע בו האימון יסתיים ואני אאלץ להתמודד שוב עם העובדה שאני התלמיד הכי פחות מוצלח בשיעור ספורט. לכן, מאז ומתמיד התאמנתי סוליקו, אז אפשר להבין למה הרגשתי לא בנוח כשנכנסתי לחדר הבוט קאמפ. איתי בחדר היו עוד 11 אנשים, ובתחילת האימון התחלקנו כולנו לזוגות. האימון עבר דרך 6 תחנות, כשבכל תחנה 2 מכשירים עם 2 תרגילים שונים שעובדים במקביל על כל קבוצת שרירים בגוף. הרבה מהתרגילים היו חדשים לי לחלוטין, מה שהפך את הסבב ללא רק מאתגר, אלא גם מעניין. נסו לדמיין את זה: אתם נכנסים לחדר עם 12 תרגילים שאתם לא מכירים ואז הסטופר מתחיל לתקתק. בחלק מהמקרים לקח לי זמן עד שהבנתי לעומק מה אני אמור לעשות ויצא שבכל תחנה פספסתי כמה חזרות בכל סט, אבל זה הרע במיעוטו, כי גם ככה לא באמת הייתי מצליח להשלים את כל הסטים במלואם. האימון מאוד אינטנסיבי ונמשך בסך הכל כ-50 דקות, שבסיומם אתה מרגיש ומודע לכל שריר ושריר בגוף. נראה לי שזה הספיק לי.
תחנה שלישית: בוט קאמפ למתקדמים (או: לכאן עידן כבר לא הגיע)
היי, כאן אילן, נשארתי לבד. אחרי שכבר חשתי מומחה בתחום וסיכמתי ביני לבין עצמי שמצאתי את האימון האולטימטיבי עבורי, יצאתי לאימון נוסף. השיטה הייתה אותה שיטה: שש תחנות ו-2 תרגילים שעושים פעמיים בכל תחנה בקצב תחלופה מהיר. הפעם קיבלו את פני תרגילים שונים בכל תחנה. נחמד, לא רק ששיטת האימון היא מגוונת, גם יש גיוון מפעם לפעם. יכול להיות שזו הזחיחות, אולי השרירים שלא הספיקו לנוח מספיק, או אולי באמת הרמה השונה, אבל הרגשתי שהפעם אני מתאמן עם יחידת אריות הים בצבא האמריקאי. התרגילים הרגישו לי קשים יותר, המתאמנים שסביבי נראו לי מורעלים יותר והמאמנת לא לקחה שבויים. התחלנו כמובן בחימום. אחר כך עברנו ל-24 דקות של אימון בתחנות שונות והמשכנו לעוד רבע שעה של תרגילי כוח, אתם יודעים, בשביל להקליל את האווירה, ואז קצת מתיחות ונגמר.
גם בפעם השנייה היה לי קשה, אבל כיף. באמת. הרגשתי שאני רוצה להתקבל ליחידת העילית הזו. יש משהו די ממכר בעובדה שמצד אחד אתה יכול להתאמן בקצב שלך (וקצת לוותר כשקשה) וכך להשתפר מפעם לפעם, ומצד שני מסביבך יש מתאמנים שגם להם קשה והם גורמים לך לא להיות סמרטוט ולהתאמץ יותר. כמו שאומרים בבוט קאמפ - כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים. סתם, אף אחד לא אומר את זה שם! פשוט תבואו לנסות, זו שיטת אימונים אפקטיבית, מגוונת ומהנה.
המחירים: בוט קאמפ ב-99 ש"ח לאימון בשבוע למנוי מועדון | 129 ש"ח לשני אימונים בשבוע למנוי מועדון | 329 ש"ח לחודש לפעמיים בשבוע למי שאינו מנוי במועדון | אימון צמיג ב-200 ש"ח לאימון בודד ו-300 ש"ח לאימון זוגי
* אילן ועידן היו אורחים של Escape Fitness של אנרג'ים ספורט (אימון הצמיג) ושל רשת הולמס פלייס (אימון הבוט קאמפ)