מחיר הסיאסטה

היפיפיה הנרדמת | צילום: עודד קרני

יש לי סוד שאני סוחב כבר כמה שנים, אני ישן צהריים כמעט כל יום בעבודה.

איך אני עושה את זה? ממש פשוט - קניתי לפני כמה שנים מיטה מתקפלת באיקאה, כזו שאפשר לסחוב מעבודה לעבודה, בכל מקום עבודה שאני מגיע אני מחפש את ה"חדר המת", בד"כ איזה מחסן או חדר דואר שכוח אל שאף אחד לא משתמש, שם בו את המיטה עם ציפה וסדין ואפילו שמיכת פיקה שיש לי ליד, משאיר עיתון בערבית וגביע קוטג' וחצי פיתה כדי שיחשבו שאיזה ערבי ג'ינג'י עם קוקיות ישן כאן והופ, יש לי חדר שינה זמין.

כדי שאף אחד לא ישים לב שאני חותך כמו מניאק ודופק שעת צהרים על הפנים שלהם, אני אומר את משפט הקסם "ארוחת צהריים בחוץ", שזה אומר קחו בחשבון שאני אוכל שעה וחצי צהרים. אל תחכו לי.

בקיצור, היום הגעתי עייף במיוחד, כבר ב-10:00 פנטזתי על "מיטת הנחש" שלי (ככה אני קורא למיטה הזו, כי כשאני ישן עליה אני מכיש את המערכת). ב-12:00 העיניים שלי התחילו לנקר והחלטתי שאני הולך איך אומרים, ל"גיי שלופן". הבנתי שזה לא יכול להיות סתם שינה אז המצאתי תירוץ מהתחת, אמרתי לבוס שלי שיש לאמא שלי יום הולדת 50 וכל המשפחה חוגגת לה במסעדה ואני מבקש (שימו לב) שעתיים שחרור. כמובן שלכל בוס יש אמא וישר קיבלתי את הפטור. לא היססתי לקחתי איתי איזה סנדביץ' ורצתי לחדר המת, לקחתי איתי גם את הנייד למקרה חירום וגם שעון מעורר.

 נרדמתי כמו מת וישנתי כמו מלאך, השעון העיר אותי בדיוק 10 דקות לפני הזמן, קמתי התארגנתי אפילו שתיתי לי שלוק מהקולה כדי להתעורר וחזרתי למשרד שמח וטוב לב. בדרך לקיוביק, כשאני מדלג בהרגשת רעננות כאילו אני במחזור ועם כנפונים של אלוויז, הסתכלו עלי החברים לעבודה וציחקקו, לא ממש הבנתי למה.

כשהגעתי למשרד של מוטי, הבוס, הוא שאל איך הייתה הארוחה, עניתי שסבבה. הוא חייך ושאל אם הכל בסדר ושאני נראה לו מוטרד ואם אני רוצה לדבר על משהו. יצאתי משם בהגשה לא נוחה, יכול להיות שהוא עלה עלי? על החדר המת? על מיטת הנחש? אין מצב.

כמה דקות מאוחר יותר, כשהייתי בשירותים, ראיתי במראה שיש לי סימנים של פיקה על המצח, עם לוגו של כיתן.
זה הזמן להתחיל לחפש עבודה חדשה.
טוב שהמיטה מתקפלת.