1. מגיל חמישה חודשים תינוק יכול להירדם בכוחות עצמו. בגיל זה מופרש במוח התינוק הורמון המלטונין ברמה גבוהה יותר מזו שהופרשה עד כה. הורמון זה מביא אותנו למצב של רגיעה שעוזרת להירדמות. כמו כן, מערכת השינה-ערות מווסתת כבר ובשלה מספיק בגיל זה כדי שנוכל להירדם באופן עצמאי.
2. הרגיעו אותו, אל תרדימו. זו השיטה הכי הומנית ומומלצת, מאחר והיא מעודדת את ילדכם להירדמות עצמאית, תוך נתינת מענה של הרגעה לבכי שלהם, אבל ללא עזרה להירדם. עשו זאת כך: שימו אותו במיטה ואמרו לילה טוב. כאשר הוא מתחיל לבכות שימו עליו יד או תרכנו לעברו וחבקו (גם אם הוא שוכב וגם אם נעמד). אם זה לא עוזר הרימו אותו וחבקו אותו, אך הישארו צמודים לסורג המיטה. באמצעות דפוס פעולה זה אתם בעצם אומרים לו "זה המקום לשעת הערב, המיטה. אנחנו מנחמים ומרגיעים, אך לא זזים מכאן". ברגע שהוא נרגע הניחו אותו שוב במיטה, וכך חזרו גם 40 פעמים, עד שהוא ירדם לבדו במיטה. אחרי כשבוע של התמדה בשיטה זו, ילדכם ירדם כבר באופן עצמאי ולא יזדקק לכם כדי להרגיע אותו.
3. צאו מהחדר בהדרגה. שיטה זו חשובה במיוחד אצל תינוקות מגיל שבעה חודשים בערך, משום שבגיל זה מתחילה אצלם חרדת נטישה התפתחותית, דבר שבאופן טבעי משפיע גם על היכולות שלהם להירדם בלילה. כאשר אתם מזהים שהילד שלכם בוכה יותר כשאתם יוצאים מהחדר הישארו איתו מלכתחילה כדי לתת לו את הביטחון הנדרש לו במיוחד בתקופה זו. לאחר מספר ימים בהם הוא התרגל לנוכחותכם בחדר (לא ליד מיטתו, אלא מול המיטה וללא מגע), עברו לשבת ליד הדלת עוד מספר ימים ואז מחוץ לה לכמה ימים נוספים. הכל בהדרגה. בסופו של דבר, אמרו לו שאתם בבית מסדרים משהו ועוד כמה דקות תבואו. תנהגו כך, תגיעו אחרי כמה דקות, לטפו אותו וצאו. כך, בהדרגה, אתם מאפשרים לו להרגיש בטוח ולהבין שגם אם אתם לא איתו בחדר, לא נעלמתם ואתם בסביבתו.
4. עקביות וההתמדה. אם אכן התחלתם ללמד את ילדכם הרדמות עצמאית, אבל בסופו של דבר, בגלל הקושי להרגיע אותו, החזרתם לו את העזרים אליהם התרגל (הנקה, בקבוק, טיול בעגלה וכו'), הוא יבין שאחרי רמה מסוימת של בכי או זמן מסוים שהוא לא נרדם, הוא יוכל להחזיר את המצב לקדמותו. לכן, לפי שאתם מתחילים ללמד אותו הירדמות עצמאית, החליטו קודם כל עם עצמכם להיות עקביים ולהתמיד בקו זה.
5. אל תיבהלו מהבכי, זכותו למחות. אין אדם שלא חווה רגש כלשהו בעקבות שינוי, אולם בניגוד למבוגרים שמסוגלים להביע את הרגשות בדיבור, כשתינוק לא מרוצה ממשהו ועדיין לא יודע לדבר, הוא יכעס ויביע זאת בבכי, וזה בסדר גמור. אני מניחה שלא תרצו לגדל ילדים שלא יודעים למחות ולעמוד על שלהם. כשאתם מסרבים להרדים אותם עם בקבוק או בנענוע הם מוחים וזו זכותם המלאה. זה רק מראה שהשלטון בבית שלכם הוא דמוקרטי (ברכותיי!) וכל אחד יכול להביע את דעתו.
6. תסמכו על עצמכם, והכי חשוב עליהם. אחד התפקידים כמנהיגים דמוקרטיים זה לנסות להיות גם יוזמים ולא רק מגיבים. כשאתם מגיבים בסופו של דבר להתחזקות הבכי בהרגלים הקודמים (הנקה, בקבוק, טיול וכו'), אתם מגיבים ולא יוזמים. לכן, אני ממליצה שתיקחו את האחריות בנושא ההירדמות לידיים שלכם, תסמכו על עצמכם שאתם יכולים ומסוגלים להרגיע את ילדיכם המתוקים, גם אם הם בוכים מאוד, כועסים וצורחים. תסמכו על עצמכם, על הידע שלכם ועל שאר הדרכים שיש ברשותכם להרגיע אותם: אהבה, חיבוק, מילים נעימות ומרגיעות, הבנה והכלה של התסכול שלהם, והכי חשוב - היכולת שלכם להרגיע אותם רק בזכות זה שאתם ההורים שלהם.
דבר נוסף וחשוב לא פחות - תסמכו עליהם! בשנים הראשונות לחייהם פעוטות לומדים להכיר את עצמם, מבינים את היכולות שלהם ורואים את עצמם בעיקר דרך העיניים שלנו, דרך מה שאנו משקפים להם ודרך האמונה שלנו בהם. הידיעה שהם מסוגלים להירדם באופן עצמאי חשובה מאוד עבורם. תארו לכם, איזו גאווה זו לדעת שאני, הפעוט הקטן, יכול ומסוגל להירדם בכוחות עצמי ולא תלוי וזקוק לשום עזרה לשם כך. זוהי בהחלט תחילתה של בניית הערך ובטחון העצמי.
>> בטור הבא: הקשיים הצפויים בדרך ודרכי התמודדות
שלי פורפר-רוזן היא מטפלת MA, מדריכת הורים בגישת אלדר ומייסדת קבוצת הפייסבוק "המדריך לשינה מתוקה" בה היא מסייעת בייעוץ שינה להורים ללא עלות.