אוריה ואייל שלום,
השבוע סיימנו טיפול בן שישה מפגשים, ורציתי להגיד לכם תודה. היה כיף לעזור לכם, אתם נפלאים.
טיפול פסיכולוגי בכלל והדרכת הורים בפרט, אינם דבר פשוט. רוב הטיפולים של פסיכולוג ילדים נוגעים ביחסים של ההורים עם הילד ובמורכבות הקשר ביניהם. גם בטיפול הזה ידענו היכן אנחנו מתחילים, אבל לא ידענו היכן נסיים.
לפני כמה שבועות נכנסתם אליי לקליניקה, מבוהלים. ירון, הבן הבכור שלכם, ילד מקסים בן שש, חזר להרטיב בלילות. שאלתם את עצמכם ואותי - "מה עשינו לא בסדר?" הרי ירון מעולם לא היה ילד בעייתי, להפך; הוא התפתח היטב לאורך השנים והפך לילד חכם שיודע לבטא את עצמו בצורה אינטליגנטית ומרשימה. "ובכל זאת", אמרתם, "פתאום הוא חזר להרטיב".
אבל למען האמת, זה לא היה פתאומי כל כך; לירון נולדה אחות. אתם ראיתם בכך אושר גדול, אבל עבור ירון היה זה משבר של ממש, שגרם לו להגיב כפי שהגיב.
ירון סבל מהפרעת הרטבה משנית; הכוונה היא לילד בן יותר מחמש שנים, שחוזר להרטיב לאחר שהיה גמול שישה חודשים ויותר. שבעה עד עשרה אחוזים מהבנים, ושלושה עד חמישה אחוזים מהבנות בגילאי חמש לערך, סובלים מהרטבת לילה.
זוהי בעיה בעלת מרכיב תורשתי גנטי ברור; במקרים רבים ישנו מישהו במשפחה - אב, אם, דוד או דודה – שבילדותו סבל אף הוא מהבעיה.
ההסבר הפיזיולוגי לכך הוא שלפוחית שתן קטנה יחסית ורמות נמוכות של ההורמון שפועל נגד הצטברות שתן בלילה. כאשר לרגישות הפיזית הזו מתלווה קושי רגשי, הילד עלול לחזור להרטיב. אצל ילדים בעלי מבנה אורגאני שונה, מצוקה תתבטא באופן אחר; למשל, בבכי רב או בחרדות להירדם.
נקודות משבר בחייו של ילד יכולות להיות מעבר דירה, כניסה לגן ילדים חדש או לכיתה א', גירושי הורים, מוות של סבא קרוב או לידת אח.
במקרה של ירון התברר שאכן ישנו קרוב משפחה שסבל מהרטבה, ולאחר שנשללה סיבה רפואית כמו דלקת בדרכי השתן וסכרת, שיערתי בתום שיחה עמו, שירון חווה את הולדת אחותו כמשבר.
אתם לא אשמים
אוריה ואייל, כמו הורים רבים, גם אתם חוויתם את הנסיגה ההתפתחותית ככישלון בהורות שלכם. במצבים כאלה הורים נוטים לפקפק ביכולתם לספק צרכים וגבולות לילד, ונכנסים למאבקי כוח מולו.
התקשיתם לראות את ירון, האח הגדול, חוזר להרטיב במקום לתפקד כאח בוגר לתינוקת החדשה. התסכול והעייפות היקשו עליכם לראות את צרכיו.
לשמחתי, לאחר שניתחנו יחד את מה שעברתם בתקופה האחרונה, לקחתם נשימה עמוקה והבנתם שעליכם להיכנס להליך טיפולי.
אני ממליץ על עזרה מקצועית כאשר הבעיה נמשכת לפחות שלושה חודשים, שבמהלכם הילד מרטיב לפחות פעמיים בשבוע, וכאשר הבעיה לא נפתרת גם לאחר ההתגייסות המשפחתית ומעיקה על הילד ועל משפחתו.
במקרה שלכם לא דאגתי לרגע; משפחה שמשדרת לילד ביטחון בו וביכולת שלו, שמפגינה כלפיו גישה סלחנית ולא מאשימה או מביכה אותו, מעלה את הסיכוי להבראה ספונטאנית – ואתם אכן משפחה שכזו.
הטיפול הפסיכולוגי בהפרעת ההרטבה המשנית יעיל, מהיר ומוצלח יחסית, ומחולק כיום לשתי שיטות מרכזיות - אחת קוגניטיבית התנהגותית, שבה הילד והוריו מאומנים בטכניקות להרגעה עצמית ולחיזוק הילד על הצלחותיו. השיטה השנייה מבוססת על מכשירים שמעירים את הילד בכל פעם שהוא מרטיב, ואשר גם במסגרתה הילד מקבל חיזוקים לאחר כל לילה יבש. שיטה זו יעילה יותר בהרטבה ראשונית, על רקע קשיים בלמידת התאפקות.
ישנם גם טיפולים משפחתיים ותרופתיים, היפנוזה, דיקור ועוד, אך אלו הן שתי השיטות ההתנהגותיות שמובילות כיום את המחקר בתחום, ובעלות אחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר.
טיפול קצר וממוקד
בירון טיפלנו על פי הגישה הקוגניטיבית; יחד בנינו טבלת מדבקות - מדבקת ספיידרמן קטנה על לילה יבש, מדבקה בינונית על שלושה ימים יבשים ברצף ומדבקה ענקית על שבוע שלם.
במקביל, קיבלתם ספרים וקלטות – "הנינג'ה היבש, למשל - שבהם הוצגו לירון מודלים חיוביים שמעוררים הזדהות. מעבר לזה, התבקשתם להטיל על ירון משימות הקשורות לטיפול באחותו הקטנה, כדי להעצים את תחושת הביטחון שלו.
כעת ירון הפסיק להרטיב לחלוטין, והגיע הזמן להיפרד. כמו עם שאר המטופלים שלי, גם במקרה שלכם אבצע מעקב טלפוני כדי לוודא שהבעיה אכן נפתרה לחלוטין. לא כל הפסיכולוגים יסכימו שבזה נגמר הסיפור; חסידי גישות דינאמיות קלאסיות יטענו כי בעיה כמו הרטבה היא סימפטום של קונפליקט פנימי אישי או משפחתי וכל עוד אין לו פתרון, תצוץ בעיה אחרת, סימפטום נוסף. אך המחקר מוכיח אחרת, ואני סבור שישנן בעיות שבהן אפשר וצריך לטפל באופן ממוקד. שתדעו, אורייה ואייל, ששלחתי אתכם הביתה בלב שקט ובלי שום נקיפות מצפון. אפילו פרויד לא מציק לי בלילה.
שלכם, צחי
לטור הקודם: בעולם משלה - על סכיזופרניה בגיל הילדות
לכל הטורים במדור
