חוסר שינה הוא דבר קשה, ואמהות שלא ישנו יותר משלוש שעות רצוף במשך כמה חודשים יכולות לסבול מתופעות רפואיות ופסיכולוגיות שונות, ביניהן עצבנות, פיזור דעת ואפילו פרנויה. לפעמים, במצב כזה, פשוט נדמה שהתינוקות הם מאפיה מאורגנת שעשתה יד אחת כנגד האמהות כולן, ויצאה למלחמת התשה מולן. פוסט ויראלי המסתובב בפייסבוק מאושש את התאוריה הזו וחושף מכתב שערורייתי בשם: "איך לגרום לאמא להפסיק לישון בלילה", ועליו חתום תינוק קטן, וכלל לא תמים. בינתיים, אם אמא לא זוכה לשעות שינה, לפחות שתזכה לקצת צחוק בריא.
"פתאום אמא שלך רוצה לישון כל הלילה"
הפוסט, שהיו לו כבר מאות אלפי שיתופים ברחבי העולם, ומאז הופיע גם באתרי ההורות השונים, נכתב בסגנון מאות מדריכי ההורים המוצעים בחנויות הספרים להורים עייפים המעוניינים לגרום לילדיהם לישון לילות שלמים. איש אינו יודע מיהו סופר (או סביר להניח סופרת) הצללים שמאחורי המדריך המפורט, אך בכל מקום בו הוא מופיע הוא זוכה להתלהבות והזדהות רבה, כשהאמהות חוזרות ואומרות: "או! עכשיו הכל ברור!".
הנה הפוסט בשלמותו:
"אוקיי, זה המצב שלי: אני של אמא שלי כבר כמעט שבעה חודשים. ההתחלה הייתה מעולה. בכיתי, הרימו אותי, האכילו אותי, בכל שעה. לילה או יום. ואז קרה משהו. בשבועות האחרונים היא התחילה לנסות משהו שנקרא שינה רצופה כל הלילה. בהתחלה חשבתי שזה סתם שלב התפתחותי שהיא עוברת, אבל זה רק נהיה יותר גרוע. דיברתי על זה עם תינוקות אחרים, ומסתבר שזה די נפוץ שאמהות עושות את זה אחרי שיש להן אותנו חצי שנה בערך. הקטע הוא שאמהות לא באמת צריכות לישון. זה סתם הרגל שלהן. להרבה מהן היו שלושים שנה לישון, וזה הספיק להן. הן לא צריכות יותר.
אני מציע פה תוכנית פעולה בשם 'שאפל התינוק הבוכה' וזה הולך ככה:
לילה ראשון: תבכה כל שלוש שעות עד שמאכילים אותך. אני יודע שזה קשה לראות את אמא מתענה מזה שאתה בוכה, אבל תזכור שאתה עושה את זה לטובתה.
לילה שני: תבכה כל שעתיים עד שמאכילים אותך.
לילה שלישי: תבכה כל שעה. רוב האמהות יתחילו להגיב מהר יותר אחרי שלושה לילות כאלה.
חשוב לזכור שיש אמהות יותר זריזות ויש כאלה שיקח להן יותר זמן להסתגל. האמהות מהסוג השני יעמדו בכניסה לחדר במשך שעות וילחשו 'שששש.' אל תוותר. התמדה היא המפתח! אם תתן לה לישון רצוף בלילה פעם אחת היא תצפה לישון רצוף כל לילה. אני מזכיר. זה קשה, אבל היא לא זקוקה לשינה הזאת. פשוט קשה לה לקבל שינוי. אתמול בלילה בכיתי כל שעה, מכל סיבה שרק מצאתי. השמיכה דגדגה לי את הרגל, הצללים על הקיר, הבטן, החיתול, החתול אמר מיאו, ברגע אחד בכיתי סתם כי נהניתי לשמוע את הקול של עצמי מהדהד במוניטור שליד המיטה שלה. חם לך, קר לך, לא משנה. העיקר שתמשיך לבכות! זה לקח קצת זמן אבל זה עבד. היא האכילה אותי בארבע בבוקר. היום בלילה המטרה שלי היא שלוש וחצי.
לפעמים אמא תקרא לשחקן חיזוק ותשלח את אבא. אל דאגה. אבות לא בנויים לחיים בלי שינה כמו אמהות. הם יכולים להתמודד עם כמה טפיחות על הגב שלך, קצת 'ששש', ואז הם מתייאשים ושולחים שוב את אמא. עוד טריק קטן: אם אמא לא מגיעה מספיק מהר, אני תמיד יכול להשתעל ולעשות קולות של חנק. זה תמיד מריץ אותה לעריסה. בקרוב אני מאמין שהיא תפנים שהיא לא באמת זקוקה לשינה.
נ.ב. אל תתן לדברים האלה מהגומי להטעות אותך – לא משנה כמה חזק תמצוץ אותם – חלב לא יצא מהם. סמוך עליי".