מדבר. ברגע שהצבעים הצהובים-כתומים-חומים שלו מבצבצים מתחת למטוס שנושא אותנו לאילת בבוקר אני כבר מרגישה את הנשימה מתארכת. את הקצת-יותר-חמצן-מכרגיל נדחף לריאות. את היד שמרפה מכריכת הספר שמונח על הברכיים ("היה היה" של יעל נאמן, שרחובות שכונת ילדותי החולונית נמתחים על דפיו). את כפות הרגליים מתרפות. ואחר כך, במיניבוס שחוצה אותו, מדלג בין היישובים הנטועים בתוך הכלום שהוא הכל. שמיכה של שלוות נפש עוטפת את הגוף. כמו להיות על ספינה מוקפת ים. אופק ועוד אופק ועוד אופק. לא צריך יותר מזה.
יוגה. כלומר להרגיע את התודעה הקשקשנית. המודאגת. לתת לגוף להוביל. לא לשכוח לנשום. בסיור שאנחנו עושות אנחנו מנסות כל מיני – טרי יוגה, אשטנגה ויניאסה, מדיטציה. זזים יותר או זזים פחות. זה לא משנה. תמיד אפשר להתחיל. תמיד אפשר לחזור לזה. תמיד כשמתרגלים יוגה לא מבינים למה לא עושים את זה לעתים קרובות יותר. ואם אתם עושים את זה לעתים קרובות, אתם כבר יודעים.
אנשים. כשיוצאים להתנסות כזאת פוגשים אנשים חדשים. אנשים שדומים לכם שחבל שלא פגשתם קודם. אנשים ששונים לכם שמראים לכם דרכים אחרות לחיות. אנשים בלתי נסבלים שמלמדים אתכם משהו על עצמכם. אנשים שתאהבו לנצח. לפעמים פוגשים בפעם הראשונה גם את מי שמגיעים איתו מהבית. ובכל מקרה, זה תמיד מרחיב ומעניין.
מורים. היו לנו יומיים לראות ולתרגל ולחוות ולאכול ולשכשך. מעט מדי זמן. פתחנו בשיעור זורם עם ענת גולד הנעימה; המשכנו בסט שנוטע את הרגליים בקרקע ומושך את הראש לשמים, עם ענת כוכבי רון (וגם חגגנו לה יומולדת); התמוגגנו מהקערות הטיבטיות, הפעמונים והתופים של שני הברי שליוו אותנו במדיטציה; התנסינו בשיעור מעצים של שירלי גולדשטיין, שפרט לטכניקות הרבות שהתמחתה בהן היא גם מורה ליוגה למתמודדים עם מחלת הסרטן; והתמסרנו לטיפול ווטסו שעשה חשק לעוד. ועוד. ועוד. אתם יכולים לבחור את היעד שלכם לפי שיטת התרגול, המקום המועדף לשהות בו, רמת האירוח והמחיר המבוקש, אבל רוב המגיעים לאירוע עושים זאת בעקבות המורה שלהם, כי מורה טוב ליוגה הוא מורה טוב לחיים.
מקומות. בכל מקום שאליו הגענו בסיור רציתי להישאר. לנפוש יום, יומיים, שבוע. לגור לנצח. בקיבוץ אליפז הנאה המשקיף על הרי אדום, ומתהדר בפרדס פומלות ובמטעי תמרים נהדרים; בקיבוץ נאות סמדר הייחודי, שחבריו עסוקים בשאלות על מהות האדם והחברה, ממחזרים ובונים ומאתגרים את המחשבה ואת הנפש; בצוקים – יישוב קהילתי רגוע שהוקם ב-2004 ומאכלס אמנים לרוב, שוק תוסס בסופ"שים ואפילו מסעדה מגניבה בשם "פרם – אורסולה"; במושב צופר הירוק והיפה; ויותר מכל בחוות ערנדל – מלון בוטיק אקולוגי שהוקם בנקודה הכי גבוהה בערבה על ידי זוג תל אביבים חלוצים ואמיצים, שבנו הכל הכל לבדם, כולל מטעי תמרים וסוויטות עוצרות נשימה עם שכשוכיות מול הנוף המדברי. השמועה עליו עוברת רק מפה לאוזן. אז שיישאר בינינו, כן?
יצירה. בסיור בן יומיים גילינו הרבה מקורות השראה. הטיפוסים שחיים ברחבי הערבה, המורים שהתלוו אלינו, צורות החיים האלטרנטיביות שבהן נתקלנו. אבל יכול להיות שזה פשוט השקט המדברי שמעורר את ההשראה הגדולה ביותר. תוך כמה שעות כבר מתחשק ליצור – לצייר, לפסל, לכתוב, לרקוד. אצלי זה מגיע במילים, אבל אצל כל אחד זה אחרת. ואין תחושה טובה יותר מלאפשר את זה.
עוצמה: המדבר עוצמתי כשלעצמו. אבל תארו לעצמכם שאלף איש מתכנסים בו יחד לתרגול שקיעה משותף מול עמודי שלמה בפארק תמנע. זה יקרה ביום שישי 2.11, משעה 16:00, באירוע השיא של יוגה ערבה. אנחנו נחתנו במקום כשההכנות היו בעיצומן, ומדרגות ישיבה נערמו ליצירת אמפי-פארק מושקע. הפוטנציאל כבר ריחף באוויר.
>> האצבע הנפוחה התגלתה כתסמין למחלה קטלנית
>> הפעולה ששורפת לא מעט קלוריות
>> 1 מכל 20 אנשים בעולם ימות בגלל אלכוהול
אירוע יוגה ערבה ה-9 יתקיים בין 1 ל-3 בנובמבר ויכלול כ-50 סדנאות בכל רחבי הערבה, בסיוע משרד התיירות, המשרד לשיתוף פעולה אזורי, המועצה האזורית ערבה תיכונה והמועצה האזורית חבל איילות. לכל הפרטים ממש כאן.