כל ההתחלות
מרגיש כמו מאז ומעולם… מכיתה א' עד כיתה ו' הייתי בהתעמלות קרקע תחרותית, ובכיתה ו' אני זוכרת שהחלטתי שהתחרותיות קשה לי ורציתי לעבור ללמוד מחול. פתחתי ספר טלפונים ענק וצלצלתי בעצמי לבת-דור באר שבע, והם הסבירו לי שכיתה ו' זה כבר מאוד מאוחר להתחיל בלט למרות הרקע הספורטיבי שלי. למרות זאת נבחנתי והתקבלתי, אבל הייתי צריכה לקחת שיעורים כפולים כדי להשלים פערים. התאהבתי קשות. הבלט הוא האהבה הראשונה שלי והתבגרתי איתו. רקדתי בבת-דור עד גיל 17. ואז הרגשתי שאני רוצה חיי חברה, וכשביקשתי יום חופש בשבוע המנהלת הסבירה לי שהבלט טוטאלי. או הכול או כלום. במהלך קורס הקיץ נפצעתי בגב ולא יכולתי להמשיך לרקוד. אולי זו הייתה בעצם משאלת לב כמוסה.
שגרת ספורט
היום אני מתאמנת בסטודיו של ליקי המקסימה, אצל המאמן שלי טל עשור, אני משתדלת ארבע פעמים בשבוע. זה נשמע מטורף לכולם שאני נוסעת 60-40 דקות בבוקר או בערב (לכל כיוון) בשביל אימון, ממושב נטעים לתל אביב, אבל על איכות ומקצועיות אני לא מתפשרת, וטל מאמן אותי קרוב לשלוש שנים ויודע לדחוף אותי להיות הכי טובה שאני יכולה.
אני עושה יוגה ערסל בבית, הוא תלוי במרפסת ואני נהנית להקדיש לו כמה דקות כשאני יכולה, זה מדהים למתיחות, שחרור גב ותנוחות הפוכות. בין לבין אני משתדלת לרוץ פה במושב, בדרך כלל בשעות הבוקר, ככה שיש לי אנרגיות. זה פותח את היום בצורה אחרת, מרגיע אותי ונותן לי אוויר.
גם בכל פעם שלא יכולתי לעבוד כי הייתי בהריון (אצלי במקצוע זה הפוך, בהיריון לא עובדים ובשנייה שיולדים חוזרים לעבוד), עשיתי קורס הדרכת פילאטיס מכשירים, ובהיריון השני קורס מדריכת יוגה לילדים. זה היה יותר להעשרה מאשר לחיפוש מקצוע חדש, אבל אני מאוד נהנית ללמוד ולהעמיק את הידע שלי בתנועה וגוף.
אני בן אדם סקרן ואני נהנית לחקור את הגוף שלי דרך כל מיני סוגים של תנועה. זה מרתק אותי. זה המדיטציה שלי. מיוגה עד ריצה ואימונים מחזוריים. אחד הדברים שאני הכי אוהבת זה כשאני מטיילת למטרות עבודה או נופש אני תמיד מוצאת סטודיו קרוב ולוקחת כמה שיעורים. זה כזה כיף להתנסות בדברים חדשים. אני פשוט חייבת את זה. את הפורקן הזה. את החיבור העמוק פנימה דרך העבודה של הגוף. זה אחד מהרגעים היחידים של שקט אמיתי שיש לי.
רגעי שיא
דווקא כשאני חושבת על שיאים אני מרגישה שזה לא הגדרה מתאימה עבורי. התנועה היא פשוט חלק קבוע בחיי. משהו דווקא רגוע, מונוטוני, משהו אמין שאפשר לסמוך עליו שתמיד שם בשבילי. זה מה שהכי מדהים בזה. זה השיא בעיני.
השראה ספורטיבית
אין דמות אחת שמעוררת בי השראה, זה משתנה. כשהייתי קטנה זו הייתה נדיה קומנצ'י, ואחרי זה כל מיני בלרינות. היום כבר אין דמות כזו, כל אחד או אחת שלוקחים את הזמן עבור עצמם בחיים המטורפים של היום הם השראה עבורי.
רגעי משבר
אני לא צריכה חיזוק בזמן הפעילות הספורטיבית, הפעילות הספורטיבית היא החיזוק שלי לרגעי המשבר שלי בחיים. כשקשה לי ואני מרגישה בתהום, אני יודעת שתמיד יש לי את האפשרות להיכנס לשיעור יוגה ולנשום, או להתאמן עם טל ולהזיע את התסכול החוצה. זה ממש השפיות שלי. המדיטציה שלי.
עצה למתחילים
אני חושבת שהכי חשוב למצוא סוג של פעילות שממש אוהבים. יש כל כך הרבה דברים שונים ומגוונים היום, מדהים כמה אפשרויות להזיז את הגוף קיימות. דבר שני זה למצוא פרטנרים שמאתגרים אותך ואוהבים אותך. ודבר שלישי ואחרון מאוד חשוב לקבל תמיכה ופרגון מהמעגל הקרוב, שיעזור ויאפשר לך לקחת זמן לעצמך.
מנת בריאות
אני פריקית של תזונה, נדמה לי שאם לא הייתי שחקנית בטח הייתי מתעסקת בתזונה. אני תמיד אוספת ידע בנושא ואני מודה שאני הכי חולת טרנדים. יש לי בבית את כל מכונות המיצים הקשים, שייקים, בלנדרים ומיקסרים שקיימים. אנחנו מקיימים בית צמחוני אבל היו לי תקופות טבעוניות, וגם תקופות שבהן אכלתי רק נא, אבל לא החזקתי הרבה. אבל אני תמיד חייבת לנסות דברים חדשים. עברתי תקופת מאצ'ה, צ'יה, המפ, גוג'י ושאר התוספים והסופר פודס, ועכשיו אני בתקופה של חקר וניסוי של אדפטוגנים. זה מרתק אותי. אני קונה מוצרים אורגניים איכותיים של SUN POTION מארה״ב וכל ביקור שלי שם מתרכז בבילוי שעות רבות של שופינג ב-WHOLE FOODS.
עוד ב-mako בריאות:
>> 6 דברים מפתיעים שהמראה החיצוני אומר עליכם
>> סיוט שהתגשם: הובהלה למיון עם ג'וק בתוך האוזן
>> אכלה יותר ארוחות ביום - והשילה 30 ק"ג
גילטי פלז'ר
אני לא קוראת לזה חטא. אני ממש ממש אוהבת פיצות. כל פיצה. מבחינתי אי אפשר להרוס פיצה. מפיצות גורמה ממסעדות איטלקיות ברומא ועד פיצה על פיתה עם קטשופ וגבינה צהובה. אל תשפטו אותי. פיצה זה החיים. אני לא ממש "מאפשרת" לעצמי, זה פשוט תלוי מתי מופיע משולש פיצה מולי. כי אין לו סיכוי לשרוד.
שיפור עצמי
הייתי רוצה להיות רכה וגמישה יותר. זה ממש אחד הדברים שאני עובדת עליהם חזק בתקופה האחרונה. לשחרר שליטה. לקבל שלפעמים דברים קורים אחרת משרציתי או שתכננתי ולפגוש את מה שבא עם הרבה חמלה. כלפיי וכלפי העולם.
רגע שהייתי משנה
אני חיה את חיי ללא חרטות. אני יעילה מדי מכדי שיהיו לי כאלו. חרטות זה דבר כל כך לא יעיל שאני פשוט לא סוחבת אותם איתי. בשילוב זיכרון די גרוע ש"התברכתי" בו, אני מסתובבת עם משקל די קל ביום יום. אני חושבת שההווה מאתגר מספיק.
מכשולים
אני חושבת שהמכשול הכי גדול שלי בחיים זה אני. הקול הפנימי הזה שלפעמים מבקר, שופט, מערער, מקטין ולא מאמין. לפעמים אני מצליחה להזכיר לעצמי שאני בסדר, לפעמים לעצור, לנשום, לברוח לים, לשים שיר שאני אוהבת שמרים אותי חזרה, ולפעמים זה מישהו אוהב מבחוץ.
עצבים
חוסר צדק. כמובן שזה הדבר הכי סובייקטיבי בעולם, ולכן אני מנסה לשחרר מזה. אין דבר כזה צדק. וגם למה חשוב כל כך שיידעו אני צודקת? כשאני מצליחה לפתוח את הראש והלב אני נזכרת ומבינה שהעולם רק משקף לי את השיעור הכי מדויק עבורי לאותו הרגע, ואז מתאפשרת צמיחה. אבל כשאני לא, אז אני ג'ינג'ית אמיתית - מתעצבנת מהר אבל שוכחת מהר.
משמח כשעצוב
הילדים שלי. לא משנה איזה יום עבר עלי, כשאני נכנסת לגן לאסוף אותם והפנים שלהם זורחות מאושר כשהם רואים אותי והם רצים אלי קופצים עלי ואנחנו מתחבקים חזק, כל העולם בחוץ נעלם ונשכח. פתאום הכול טוב והלב שלי פשוט מתפוצץ. לפעמים אני מרגישה לא פייר שהם נותנים לי כל כך הרבה ואני יכולה רק לקוות שאני מצליחה לתת להם את אותה ההרגשה של אהבה ללא גבולות.
איפור שיער: ניצן בוהדנה
תלבושות: דני מזרחי הכל דבש
עוד ספורטאיות מדהימות בעמוד האינסטגרם של Roco_Runs