07/2019 "הוויכוח בכביש בקריית גת הסתיים בדקירה"
07/2019 "ויקטור קטן בן ה-74 ירה למוות באופיר חסדאי לאחר ויכוח על מקום חניה"
06/2015 "נער בן 15 התאבד בגלל שיימינג ברשת..."
"דו"ח המבוסס על מחקר שנערך ב-8 השנים האחרונות קובע שהעולם הולך והופך לאלים יותר....." (נעם ברקאי ועמית ולדן. אתר חדשות)
בכל יום, בכל שעה ובכל מקום אנו נחשפים למעשי זוועה הנעשים על ידי אנשים. מעשי זוועה שהדעת אינה תופסת כיצד ומדוע הידרדרו לכדי הטרגדיה. גיל הנאשמים הולך ופוחת, מספר האישומים הולך וגדל. אין שכבת אוכלוסיה שחפה מהמעשים אין מקום שבו ניתן לחוש בטוח. ילדינו כבר אינם יורדים לשחק לבד ברחובות השכונה, הדירות והבתים נעולים ושוק מערכות המיגון והאזעקה פורח. מה הטירוף הזה שדבק באנשים?
שמי יגאל לן ואני אב לארבעה (לקטנה מלאו 6 לפני כמה חודשים, ואחד מילדיי הגדולים עומד להפוך אותי בקרוב לסבא). ארבעת ילדי גדלו באווירה אחרת ורק שני עשורים מפרידים ביניהם. הגדולים ירדו לשחק עם החברים בשכונה, לא חשתי כל צורך ללוות אותם למטה או לשהות במחיצתם. השניים הקטנים שלי כבר גדלים אחרת ואין שום סיכוי שאאפשר לבתי לרדת לשחק לבד עם חברה מתחת לבניין או לעלות לבד בחדר המדרגות עד לדירתנו.
השינוי הזה באווירה שמסביב, מנהיגי העולם הנבחרים שנדמה כי איבדו מתרבות הדיבור ואף גרוע מכך שאיבדו את תרבותם כלל. הפשיעה שכבר אינה רחוקה מהעין וחודרת לכל שכונה ולכל רחוב והשיח שהפך מתלהם ואלים - כל אלו הביאו אותי לנסות לחפש משהו ממה שאבד לנו.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
אל היוגה הגעתי במקרה, בגלל בעיות גב, אבל ביוגה נשארתי בזכות דרך החיים. דרך חיים שמאפשרת לי לחיות כאן, אבל לקחת אוויר ולנשום כאילו אני קצת בממד אחר.
אחת הכותרות הראשיות בעיתון שהתפרסם באגוסט 2019 השאירה אותי המום. מן התמונה ניבטו אלי פניו של האסיר שאיתו היה לי קשר מיוחד. "יגאל תודה רבה. השיעור היה מדהים. ממש נהניתי", מבטו השלו ודבריו היו כאנטיתזה מושלמת לחזותו שאמרה כוח, וכוח מהסוג שעליו עובדים במכון הכושר למען יראו וייראו.
אל השיעורים הוא היה נכנס בשקט, ועליו גם שמר מהלך כל השעה. הוא לא הגיע כדי להתאוורר מהשהות הכפויה בתאים, כך חשתי, הוא הגיע כדי ללמוד והתמסר לכל אסאנה, לקצב האיטי, לתנועות הארוכות ולתרגילי ההרפיה והמדיטציה. נדמה היה כי בעולם אחר, עם סיפור חיים אחר, היינו יכולים שנינו לשבת ולדבר על הפילוסופיה שעומדת מאחורי היוגה. מעולם לא שאלתי איש מתלמידיי לעברו מתוך בחירה מודעת. כדי שאוכל להגיע נקי מדעות קדומות ולראות כל אחד ואחד באשר הוא.
בחודש אוגוסט למדתי מן המילים המודפסות על עברו. למדתי שהוא נרצח. נרצח ביריות אקדח. נרצח במכוון. זה היה יום מאוד קשה בעבורי.
ההחלטה להתנדב צמחה בראשי לאט. רציתי ללמד את מי שיוכל להפיק באמת מן היוגה ולא רק על מנת לחטב את גופו. חיפשתי את אותם התלמידים שיקבלו את המרב מהפילוסופיה העמוקה שמאחורי האסאנות. בארה"ב מתנהל כבר מספר שנים פרוייקט לימוד יוגה לאסירים לקראת שחרור.
"התכנית...הופעלה לאור מחקרים שהצביעו על כך שאימוני יוגה יכולים ללמד אסירים להשתלט על העצבים שלהם ולקבל החלטות נכונות במצבי לחץ לאחר שחרורם מהכלא. האסירים מברכים על אימוני היוגה. אחד מהם סיפר 'זה עוזר לי לנשום עמוק במקום פשוט לקפוץ על הנשק ולהתעצבן'" עמית ולדמן, N12
עוד ב-mako בריאות:
>> אתם ביקשתם: תפריטים לדיאטה של אדל
>> וואו: זה מה שקורה בעור כשמפסיקים להתאפר
>> בלי שיעול: הסימנים לקורונה שמופיעים בילדים
זמן מה לאחר שהופניתי אל קצינת החן של בית מעצר תל אביב ולאחר תחקיר ביטחוני, מצאתי עצמי עומד בפתח השער המוביל אל מרחב לא מוכר. הפקדתי את הטלפון ושאר המטלטלים בארונית נעולה שנמצאה בעמדת הש"ג בואכה בית הכלא. 11 דלתות ברזל ושערים כולם נפתחו כבמטה של קסם כשצליל מוכר מאקרני הקולנוע מזמזם באוזניי כשהדלת נעה ודרכי נסללת מבעדה.
בפעם הראשונה, עת נתבקשתי לשאת עימי מכשיר קשר שעליו לחצן מצוקה כתום, ניסיתי לברר עם עצמי את שאני חש. להפתעתי היה בי ביטחון מוחלט כי לא יהיה כל צורך להשתמש במכשיר זה. ככל שהזמן עבר והחודשים חלפו, התחדדה בי ההכרה עד כמה צדקתי.
בטרם השיעור, קצינת החן ואני היינו עוברים בין התאים לאסוף את אלו שנרשמו ליוגה ולעיתים משכנעים אחרים לנסות להצטרף. בליווי הסוהרים היינו נכנסים אל כיתת הלימוד, שהיה צריך לפעמים לפנות מהשולחנות והכיסאות ששימשו את האסירים בשעות שלפני כן. זה לא היה אולם אידיאלי אבל במהרה חזותו המנוכרת הפכה לא רלוונטית. היינו רק אני והתלמידים שם.
למדתי לזהות את הסקפטיות שהייתה מלווה כל אסיר חדש שהצטרף. יוגה נדמתה כשיעור עיצוב לבנות ובטח לא משהו שיכול להתאים לקשוחים שבגברים. אבל ככל שהדקות נקפו המבט הסקפטי התחלף בעגלי זיעה שהחלו לבצבץ וקצב נשימות שעלה.
היו כאלו שלא פספסו אף שיעור, וכאשר נעדרתי לאחר תאונת אופנוע שעברתי, קצינת החן סיפרה לי כי שואלים עלי ותוהים מדוע הופסקו לימודי היוגה. אירועי משמעת היו מעטים, ובאף אחד מאירועים אלו לא נאלצתי להשתמש במכשיר המצוקה. הוא נותר מיותם. מרבית האסירים התמסרו לשיעור, לשקט ולהפתעתי לשוואסנות. היו שהגדילו לעשות ונרדמו במהלך תרגול תנוחת הגופה. שלווה שכזאת אני לא חושב שרואים לעיתים קרובות בין כותלי הכלא.
היוגה אפשרה לאסירים להוריד את המסכות, את גינוני הרחוב ולאט לאט לחשוף את עצמם. היו שניגשו בסוף השיעור ושיתפו אותי ביוזמתם בסיפור חייהם ובעברות שבגנן ישבו. היו שהתעניינו ללמוד ולהעמיק בתורת היוגה והיו שפשוט ביקשו לדבר איתי ללא צורך להיות ולהראות כוח.
חוויית ההתנדבות הייתה משמעותית בעבורי לא פחות מאשר בעבור האסירים, אם לא יותר. נתרמתי ולמדתי מהתהליך והצלחתי לקשור מהפילוסופיה של היוגה, על פיה אני חי, אל תוך ההוויה היומיומית של חיי. הצלחתי לנקות את הרעשים שסביב ולראות אנשים נקיים מולי.
אני רוצה להאמין שבזכות האסאנות הפרנאימות והמדיטציה, הורדת המסכות וגינוני הכוח; בזכות העובדה שאני מגיע אליהם כשווה בן שווים, אני מצליח להקל, לעזור ואולי לשנות במקצת מדרכו של אדם והוויית היומיום של האסירים. אין בי ספק כי אסיר שיוצא משיעור יוגה וחוזר אל תא המאסר שלו נושא עימו שלווה שלא הייתה בו קודם לכן, מה שבהכרח יועיל לו ולסובבים אותו.
כולי אמונה כי קיום שיעורים קבועים ביוגה לאסירים (ורצוי שיהיו מלווים בשיח) יכול להביא להקלה, ולפתוח צוהר לדרך חשיבה שונה.
יגאל לן הוא מורה בכיר ליוגה וחבר בארגון מורי היוגה בישראל.