רועי גולדשמידט היה ספורטאי מצטיין כל חייו, אבל הוא לא תיאר לעצמו שהשיטה של עידו פורטל תשנה לו את החיים. "הייתי שחיין תחרותי מגיל 9, והייתי מאוד מוצלח בזה. בדיוק השתחררתי מהצבא, שם שירתי כספורטאי מצטיין והרגשתי שמיציתי את הענף הזה לגמרי. אבל, פתאום באימונים של עידו מצאתי את עצמי נהנה יותר ממה שאני עושה במים", אומר גולדשמידט, "זו הייתה ממש כאפה מבחינתי, הוא גרם לי לגעת ברצפה בפעם הראשונה, לשים משקל על הידיים - המון דברים שלא עשיתי בעבר. לא הייתה לי ברירה אלא לשים את האגו בצד".
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
ספורט זורם בדם של בני משפחת גולדשמידט. "אחותי הייתה אלופת ישראל בהתעמלות קרקע, אני הייתי שחיין תחרותי ואבא שלי עשה ספורט כל החיים", הוא מספר. "אודליה, אחותי הגדולה, הרבה זמן לחצה עלי להיפגש עם עידו, היא תלמידה שלו כבר מעל 10 שנים. אבל כל הזמן אמרתי לעצמי 'מה הוא מבין?', בסוף הסכמתי להיפגש איתו, והוא כתב לי תוכנית אימונים שהיא מאוד שונה ממה שהכרתי", מספר גולדשמידט. "תמיד נחשבתי לבנאדם חזק - גם בשחייה וגם בחיים - ופתאום אני קולט שאני חלש, שאני לא מסוגל לעשות דברים שחשבתי שאני יכול. לא הצלחתי להתיישב בסקוואט, להרים את עצמי, לדחוף את עצמי - זה היה לי ממש קשה, הייתי בשוק מזה, בתור ספורטאי מצטיין".
עידו פורטל התחיל כמאמן קפוארה, הייתה לו את אחת הקבוצות המובילות בארץ. עם השנים, הוא התחיל להתפתח לעוד כיוונים, הוא שילב אלמנטים מאומנויות לחימה, מהתעמלות, מריקוד, בשלב מסוים הוא הבין שמה שהוא מחפש נמצא במושג Movement - "תנועה במלוא מובן המילה".
ברגע שהבין כי הוא רוצה לעזוב את השחייה, גולדשמידט יזם שיחה עם עידו ואמר לו שהוא רוצה להיות חלק מהדבר הזה. "כל זה קרה גם בגלל שהוא האמין ביכולות שלי וגם בגלל שאחותי מאוד דחפה אותי לזה. התחלתי ללמוד ללכת במטרה ללמוד לעוף", הוא אומר.
מה הפילוסופיה מאחורי האימונים?
"ראשית, אני לא אוהב את המונח הזה "אימון". לא מדובר במשהו מיוחד, אלא בשגרה. אנחנו נועדנו לשבת בסקוואט ונועדנו למשוך ולדחוף ולהתגלגל - הפונקציות שהגוף שלנו מאפשר לנו נאבדו לנו בחיים המודרניים. ואז הולכים למאמנים כדי להחזיר את הפונקציות האלה וקוראים לזה "אימון". מבחינתי האימונים הם שגרה, הם דרך חיים. אימון, בשבילי, זה לא מה שאימון מייצג לרוב התעשייה הזאת".
אחד העקרונות המרכזיים בשיטה הוא Isolation ,Integrati ,Improvisation, כלומר פיתוח של אלמנטים בודדים, היכולת לחבר בין האלמנטים, ובסופו של התהליך להגיע לרמת אימפרוביזציה. מה זה אומר בפועל? שכל האלמנטים שאנו בוחרים לפתח בשיטה מגיעים לבסוף לרמת אימפרוביזציה. "כל מי שעושה את השיטה, תזרקו אותו למים, והוא תמיד ידע לשחות. לא משנה אם זה גלישה, ריקוד, פארקור, אגרוף, טיפוס - כל דבר שהוא מספיק מעניין ומאתגר תנועתית זה משהו שמעניין גם אותנו", אומר גולדשמידט.
וזה לא נגמר שם, בניגוד לאנשים שמתאמנים בחדר כושר וקונים ציוד ייעודי לאימונים, בשיטה הזו אין שימוש באביזרים נלווים. "אנחנו לא משתמשים באקססוריז, לא בדריי-פיט ולא בכפפות. הרעיון הוא שאנחנו לא מחפשים את הציוד המקצועי, אלא את הציוד שיתאים לנו לתנועה. אנחנו מעדיפים להשתמש בציוד הכי בסיסי והכי פשוט. הרעיון בהימנעות מאביזרים הוא לגרום לגוף להסתגל לתנועה. בסופו של דבר, העור בכפות הידיים מסתגל לאחיזת המתח", אומר גודלשמידט.
עוד ב-mako בריאות:
>> שטח ההפקר: מאות גניבות מתרחשות מדי יום בבתי החולים
>> טבעונות זה פשוט: כך תעשו את השינוי
>> שותים הרבה מים כדי להימנע מהנגאובר? זה לא עובד
"כשיש לי זמן פנוי, אני הולך לים להתאמן"
גולדשמידט מגדיר את החיים שלו רק סביב אימונים. "בדרך כלל, אם אני לא מאמן אני מתאמן ואם אני לא מתאמן אני מאמן", הוא אומר. "אני מאוד משתדל לישון טוב, כי אם אני לא ישן טוב זה יכול לפגוע באימונים שבוע קדימה. יש יום אחד בשבוע שאני מרשה לעצמי לא להתאמן".
לא בא לך חופש מכל זה לפעמים? ללכת לים או משהו?
"לפעמים אני אעשה איזו עמידת ידיים פה ושם סתם כי זה כיף, ארכב על הסקייטבורד, אבל אני לא בהכרח אעשה אימון. אבל באופן קבוע, אם אני הולך לים, אני בדרך כלל עושה אימון שם לפני שאני נכנס למים. כשאתה מתבגר אתה מבין שאם אלו החיים שלך, אז אתה מתאמן בשביל עצמך וצריכה להיות לך משמעת עצמית. אתה צריך להיות מסוגל לתת את הכל גם בלי שהמאמן מבקש. אפילו לעשות את זה לבד בחדר סגור מבלי שאף אחד מסתכל. זה מאוד קשה כשאין לך תמריץ, כשאתה לא מקבל הכרה מהקהל או מהמאמן שלך. זה הרבה יותר קשה לעשות את זה בשביל עצמך ולא בשביל הערכה חיצונית".
איך אתה מייחד את עצמך כמאמן?
"בשיטה הזו אנחנו מעדיפים את המונח מורה ולא מאמן. זה מעניין כי מבחנתי אני מאוד שונה מעידו, אבל הרבה תלמידים ותיקים אומרים שאני נשמע ממש כמוהו, הולך כמוהו ומדבר כמוהו. זה לא משנה אם אנחנו מלמדים את אותה השיטה, אתה תמיד תביא את עצמך בסופו של דבר", אומר גולדשמידט. "המטרה היא אותה מטרה, אבל יש דרכים שונות ללמד אותה. בשבילי להיות מורה זה הרבה יותר מלהעביר אימון, זה מישהו שיכול לדבר איתך,שיהיה אפשר לצחוק איתו ושממש יצליח להגיע אליך. על מורה טוב אין ויכוח".
ומה לגבי תזונה? אתה ממליץ על דיאטת פליאו?
"עשיתי פליאו שלוש שנים, בדרך ממש קיצונית, הייתי אוכל רק חלבון מהחי והפחמימות שלי היו רק מירקות. פירות הייתי מרשה לעצמי רק אחרי אימונים. אז זה אומר בשר, עוף או דג ואיזשהו ירק - וככה חייתי שלוש שנים", מספר גולדשמידט. "בתור שחיין לא הייתה לי מודעות לתזונה בכלל, הייתי בנאדם שאפילו לא שותה מים, הייתי יכול אחרי ריצה לשתות קולה ולא מים. בספורט תחרותי אנשים ממש לא מודעים לתזונה, ומכניסים לגוף זבל טהור- דברים שלא הייתי אוכל אלא זורק לפח".
"הגוף שלי כל כך נקי מגלוטן שאם אני אוכל עכשיו משולש פיצה אני פשוט מרגיש כבד ויכול להירדם לשעה, ובטח שלא להתאמן ישר אחרי זה", הוא אומר. "מה שכן למדתי מהתהליך הזה, הוא שתזונה זה עניין מאוד אינדיבידואלי - יש אנשים שפליאו יעשה להם פלאים, ויש כאלה שזה פשוט לא יספיק להם או יזיק להם. כל אחד צריך לעשות ניסוי וטעיה עם עצמו ולהבין מה מתאים לו".