תלולית העפר התחוח שצמחה בערוגת המרוות שלי כמו נקודת חן חשודה לא הדאיגה אותי בהתחלה. זיהיתי אותה מיד כתלולית של חולד, הזכורה לי עוד מימי ילדותי בפרדסי כפר אז"ר. החקלאים פה באזור סיפרו לי על מאבקם הבלתי מתפשר בחיה הרעה הזאת, ולאוזניי הגיעו סיפורים מסמרי שיער על הנזק שהם גורמים לבוסתנים.
עקבתי אחרי התלולית הזאת, ובתמימותי הרבה אמרתי לעצמי שהבוסתן גדול דיו ולא נורא אם תהיה תלולית אחת פה ותלולית אחת שם. כמה כבר יכול לאכול בעל חיים כל-כך קטן? אבל אז החולד שהתנחל בבוסתני התחיל לעשות חיים משוגעים, וקיפץ מערוגה לערוגה. מארג שלם של מחילות תת-קרקעיות ותלוליות עפר קטנות התפתח בקצב מעורר דאגה. בהתחלה לא הבחנתי בנזקים רציניים. אפילו שאלתי את עצמי אם ההיסטריה סביב החולד הזה היא יותר בתחום הפסיכולוגיה מאשר נזקי חקלאות של ממש. עניין טריטוריאלי. חקלאי לא סובל שנכנסות לו חיות לבוסתן, ועוד חיה שלא רואים אותה, שעובדת במחשכים.
אבל לאט-לאט התחילו לכמוש לי שיחי הארטישוקים הצרפתיים שכל-כך טיפחתי. בהתחלה אחד, ובהמשך שורה שלמה. הדאגה התחילה לכרסם בי. לקח לי זמן לחבר בין התלוליות האלה לבין הארטישוקים שמתו בפתאומיות. שכניי המנוסים זיהו את התופעה מיד: החולד. הם הציעו לי כל מיני שיטות סבתא לפתרון הבעיה, כמו לפתוח את אחת מהתלוליות החדשות, לעמוד עם מקל בשקט-בשקט ולחכות שהחולד יבוא לסגור את הפרצה שנפערה במחילותיו. ואז, כשהוא מגיע, פשוט לשפד אותו. הרעיון נשמע לי מפלצתי.
בהתחלה סירבתי אפילו להקשיב, אבל הנזקים התרבו והלכו. החולד הזה כנראה היה יעיל במיוחד. מצאתי עצמי יום אחד אורב לו כמעט שעה, עומד בשקט כמו דחליל בגינה עם מקל ביד ומחכה שיגיע. אבל הוא לא בא, כמובן. שכן אחר המליץ על פתרון נוסף - מין שפופרת גז שמחדירים לתוך המחילות שלו, אחרי שמוודאים שכל הפתחים סגורים כהלכה. גם הרעיון ליצור תא גזים תת-קרקעי לא מצא חן בעיניי, אבל בצר לי על הקולרבים ועל הלפתות שנפלו חלל לשיניו של הפולש, דחפתי את השפופרת לאדמה.
שבוע הלכתי בתחושת ניצחון מדומה, שהנה הצלחתי להיפטר מהנבלה שאוכלת לי את הירקות בגינה. אבל מובן שהתבדיתי. צמחי השומר שבערוגות המשיכו ליפול חלל בזה אחר זה, כמו חיילים בחפירות מלחמת העולם הראשונה. ואז החולד התחיל להביא חברים, והפך ללהקה שלמה. בשלב הזה כבר מצאתי עצמי מצמיד אוזניים לאדמה בניסיון לאתר קולות רחש ונגיסה, ומפנטז איך אני משפד אותם באכזריות על קלשון. במשתלה נתנו לי שקית כדורים לבנים. אפילו שאני מקפיד על בוסתן אורגני, שכנעתי את עצמי שהכדורים האלה הם אקולוגיים (על אף שידעתי שהם כימיה טהורה). אבל החולדים חגגו, והבוסתן כמש והלך. בכל יום מצאתי קורבן נוסף שנפל טרף לרעבונם, שלא בא על סיפוקו אף פעם.
בכל סיור בקרת נזקים בבוסתן מצאתי שומר עקור אחד שמנמן או שניים (או שלושה). בכל פעם אספתי אותו כמובן והשתמשתי בו. בדרך כלל אנשים מבשלים לפי מה שבא להם. אני התחלתי לבשל לפי מה שבא לחולדים שבגינה. הם אוכלים את השורשים, ואני משתמש בירק עצמו. ממש סימביוזה. ומכיוון שהחבר'ה האלה אוהבים כנראה את שורשי השומר, אני תקוע עם אספקה רצינית של שומרים ושל עלי שומר, ומאלתר עליהם ללא הפסקה.
עשיתי מהם סלטים עם עדשים כתומות. אידיתי אותם עם מנגולד ועם עלי סלק אדום, בישלתי עם זעפרן ואפיתי בשמן זית בטבון הגחלים. וככה יצא שהגרורות הסרטניות החולדיות שהתפשטו לי בבטן האדמה הביאו איתן גם תופעות לוואי חיוביות. למשל, מרק עוף עם עלי שומר, פסטה שבושלה במי שומר, חצילים קלויים בשומר, אוסובוקו טלה וקציצות עגל. כולם שודכו לחללי החולד, ודווקא יצאו לא רע. הטעמים במטבח הרגיעו קצת את השנאה שפיתחתי לחולד.
לפני יומיים שמעתי על מכשיר הדברה אלקטרוני ששמים בבטן האדמה, והוא מייצר תנודות ורעשים שהחולדים לא סובלים, וגורמים להם ללכת. שמחתי מאוד על המציאה שתשחרר אותי מהצורך להרעיל אותם או לעמוד על המשמר עם קלשון מחודד. יהיה חידוש מרענן לחזור ולבחור לעצמי את הירקות שבא לי לבשל אותם. תוחזר זכות הבחירה החופשית במטבח!
סלט שומר ופלחי אשכולית אדומה
החומרים:
3 ראשי שומר צעירים ומנוקים
2 אשכוליות דם
חצי כוס פיסטוקים קלויים
לימון וחצי בשלים
1 כף דבש פרחי בר
2 כוסות עלי רוקט עדינים וצעירים ביותר (שימו לב, רוקט ולא אורוגולה)
פלפל לבן גרוס דק ומלח ים גס לפי הטעם
5 כפות שמן זית עדין
אופן ההכנה:
1. מורידים את הגלדים החיצוניים של השומרים, חוצים לשניים לאורכם, ופורסים בעזרת סכין חדה ביותר לפרוסות אורך דקיקות. משרים את פרוסות השומר הדקיקות במי קרח לחצי שעה. מקלפים את האשכוליות, מחלקים לפלחים, ומורידים את כל הקרומים העודפים עד לקבלת בשר אשכולית אדומה נקייה, ללא גלעינים.
2. שוטפים ומייבשים את עלי הרוקט. מסננים היטב את פרוסות השומר ממי הקרח. מתבלים במלח, במיץ לימון ובפלפל לבן. משהים כחמש דקות ומערבבים עם בשר האשכוליות, הדבש ושמן הזית. מוסיפים את העלים העדינים ומערבבים קלות. בוזקים מלמעלה את הפיסטוקים הקלויים ומגישים מיד.
מרק עוף עם שומר
השומר נותן טוויסט מעניין למרק העוף הקלאסי, וגם מי שלא מסוגל לאכול שומר חי בשל טעמו האניסי, עשוי לאהוב את השומר כשהוא מבושל במרק.
החומרים:
1 תרנגולת שמנמנה שלמה
3 ראשי שומר צעירים
2 גבעולי סלרי (עלים פנימיים)
5 בצלים קלופים וחצויים
חצי קילוגרם דלעת קלופה
3-4 קישואים צעירים
2 שיני שום קלופות
3 גבעולי פטרוזיליה
200 גרם גבינת קממבר כבשים בשלה
אופן ההכנה:
1. מנקים את השומרים וחוצים לשניים לאורכם. חותכים את הדלעת, את הקישואים ואת הסלרי לחתיכות גדולות. מניחים את התרנגולת בסיר ומציפים במים פושרים. מוסיפים את כל הירקות, ומניחים על הלהבה.
2. כשהמרק מגיע לרתיחה מנמיכים את הלהבה ומקפים את הקצף שצף למעלה. מבשלים כשלוש שעות, או עד שהמרק מתמלא טעם.
3. חותכים את קממבר הכבשים לקוביות בינוניות, מניחים אותן בתחתית צלחות המרק האישיות. יוצקים את נוזל המרק בלי הירקות מעל הגבינה, ומגישים מיד.
נ"ב: לשומרי כשרות - במקום הגבינה, להגיש עם שקדי מרק.
