האזור שלנו כולו כמרקחה. מרגישים את המתח באוויר. לא הקטיושות מצפון, העזים של עיסא. העזים האלה נכנסו לבוסתנים של כמה שכנים ואכלו את ערוגות הסתיו, שנזרעו ונשתלו רק לפני שבועות אחדים. לשמחתי הרבה עזי השמד לא חדרו לבוסתן שלי, חומת האבן וגדרות הברזל שעטפתי בהן את הערוגות שלי החזיקו מעמד. כשבניתי את החומות, רבים ביישוב הרימו גבה. זהו יישוב חסר גדרות כמעט. הבוסתנים פתוחים לשכנים. כל דכפין יבוא ויאכל.
כשהקמתי את הגדרות ידעתי שהוותיקים יחשבו שאני סנוב אורבני, שלא מבין עדיין את המהות הגלילית הפתוחה וחסרת הגבולות. אבל הגדרות האלה לא נבנו כדי לעצור שכנים ואנשים. הן הוקמו כדי שחזירי הבר והעזים של עיסא לא יעשו שמות בבוסתן.
בשבוע שעבר עדר העזים השרמנטי מהכפר השכן זיהה פרצה בגדר המרעה ליד אחד מבתי היישוב, ובלי למצמץ, עברו העזים המתוקות דרך החור בגדר, והתחילו לרעות להן בתענוג בתוך הבוסתן של נוח, בדיוק שלושה שבועות אחרי ששתל ערוגות ענק של מנגולד והשקה אותן בקפדנות יתרה. השתילים היו כבר בגובה של 20 עד 25 סנטימטרים עסיסיים לגמרי. אחרי שהמתוקות כיסחו את המנגולדים עד עפר, הן יצאו לטיול קצר, ובדרך אכלו גם דלעות, כרובים צעירים ושעועים ירוקים למכביר.
כשעיסא הגיע אחרי חצי שעה, כבר לא היה דבר להציל. כמיטב המסורת החקלאית התנהל דין ודברים על פיצוי, וההתנצלויות זרמו כמים באמזונס. המבטים היו עכורים מדם. נוח הוא חקלאי מבטן ומלידה. ביום המחרת עיסא הביא לו מאתיים שתילי מנגולד צעירים מהמשתלה, אבל מפלס הכעס הפנימי לא ירד. כששמעתי מה שקרה נכמר לבי על נוח, לקחתי עליי את האחריות לעשות סולחה. הזמנתי את נוח ואת עיסא לקפה מר, וניסיתי, באמת שניסיתי, אבל הניסיונות הפתטיים שלי נפלו על אוזניים ערלות. כשעיסא יצא מבויש, נוח פתח ואמר: "אבא שלי צדק, עזים זה רע. הוא שנא עזים באופן מיוחד. כשהייתי ילד בן 12 גרנו במושב לא רחוק מכאן. לאבא שלי היו פרות, ואני פיתחתי לי אובססיה לעזים. לא יודע למה. אבל הייתי חייב שיהיו לי. גנבתי מאבא את הסוס והעגלה ונסעתי למאהל הבדואי בהרים שליד המושב. בכסף שחסכתי במשך שנתיים, קניתי זוג גדיים, זכר ונקבה. 25 לירות כל אחד.
"כשהגעתי, שמתי אותם בלול. כשאבא שלי שמע את פעיותיהם הוא פתח עליי עיניים גדולות, רץ החוצה, וחיפש אותם. כשראה מה שראה, הרים עליי יד והחטיף לי בומבות שכאלה, שאני לא אשכח כל חיי. היו לי סימנים כחולים על הגב. אבל אני לא ויתרתי. ובסוף, כשראה שגם מכות רצח לא עוזרות, ויתר לי. גידלתי את העזים כמו כלבים. אילפתי את הגדי שישב מתי שאמרתי, שייתן יד. הוא ישן יחד עם הפודל שלי בארגז עץ, מכורבלים יחד. כשגדל והפך לתיש הוא רץ עם הכלבים אחרי הנקבות ורב איתם. הלך אחריי לכל מקום. כלב, מה יש לומר. החבר הכי טוב שלי הוא היה.
"כשהתיש הגיע לגיל 3 והתחיל להדיף ריח חזק-חזק, אבא הציע לי לבוא להסתפר בנהריה. בשבילנו, אז, תספורת בנהריה הייתה חגיגה של ממש. יציאה לעיר הגדולה. אוטובוס, נקניקייה עם חרדל. קפצתי מיד על ההצעה. כשחזרתי אחרי כמה שעות, ראיתי את התיש, שכל-כך אהבתי, פרוס על רצפת המרפסת. שלולית דם. אבא שלי ניצל את ההזדמנות שלא הייתי, ושחט אותו. באותו ערב אימא בישלה לנו את בשרו, ואני ישבתי אל השולחן וצעקתי על כולם שהם אוכלים כלב. חטפתי שוב מכות, ולא הפסקתי. זו הייתה הטראומה הכי חזקה של גיל ההתבגרות שלי.
"מאותו יום לא גידלתי יותר עזים. אני אוהב עזים מרחוק. אבל הפעם ירד לי האסימון והבנתי מה שאבא שלי רצה להגיד לי כל הזמן ולא ידע איך: העזים האלה הן הסיטרא אחרא, מפלצות שהורסות כל צמח שהן נוגעות בו".
ניסיתי להרגיע את נוח. אבל לא עזר שום דבר. נוח ארב לעדר של עיסא, וכשמצא את ההזדמנות המתאימה תפס גדי אחד ובמהירות העביר את המאכלת על גרונו הרך. עין תחת עין ממש. היה חייב להישפך דם. ואז, בתהליך מקברי, דומה מאוד למה שאביו עשה, הוא פתח את הגדי על המרפסת שלו ונתן לאשתו לבשל את הבשר, באיזושהי חזרה כפייתית על טראומות הילדות שלו. פולחן אכזרי שבו העזים הן תמיד הקורבן. והאישה - היא בישלה תבשיל עז עם מנגולד, תבשיל גדי, וסגרה סוף-סוף את המעגל העכור הזה של בעלה.
מאפה מנגולד
חומרים:
לבצק:
חצי קילוגרם קמח דורום
250 גרמים קמח מלא אורגני
15 גרמים שמרים טריים
450 מיליליטרים מים טריים
1 כף מלח נדיבה
1 וחצי כף שמן זית
למילוי:
1 אגודת מנגולד עסיסית
2-3 כרישות צעירות
שליש כוס שמן זית
150 גרמים גבינת קצ'קבל כבשים מגוררת דק
מלח ים לפי הטעם
פלפל לבן גרוס טרי לפי הטעם
מעט מוסקט מגורר
אופן ההכנה:
1. שמים את כל חומרי הבצק בקערה, ולשים עד שמתקבל בצק אחיד ואלסטי. משך הלישה כ-12-15 דקות. משמנים קערה בשמן זית ומניחים את הבצק בתוכה כדי שיתפח. מכסים את הקערה בניילון.
2. מוציאים את הבצק בכל חצי שעה ונותנים לו לישה קצרה במשך חצי דקה, כדי שיהיה לו יותר כוח לתפוח.
3. אחרי כשעה וחצי עד שעתיים, תלוי בטמפרטורת החדר, מחלקים את הבצק ל-6 כדורים. מניחים אותם על משטח מקומח, מכסים בניילון ומתפיחים אותם תפיחה אחרונה.
4. בינתיים, מחממים את התנור ל-250 מעלות ומכינים את המילוי: מפרידים את הגבעולים הלבנים של המנגולד מהעלים הירוקים. קוצצים דק את גבעולי המנגולד. חותכים את גבעולי הכרישה לפרוסות דקיקות.
5. מאדים בשמן זית את גבעולי המנגולד והכרישה במשך כמה דקות עד שיתרככו. מוסיפים את עלי המנגולד הקרועים ומתבלים במלח, בפלפל לבן ובמוסקט. מאדים במשך דקות אחדות ומעבירים למסננת. כשהמנגולד מתקרר והנוזלים ניגרים ממנו, מערבבים עם גבינת קשקבל הכבשים.
6. פותחים את כדורי הבצק לעיגולים דקים, מניחים על חצי העיגול ממילוי המנגולד ומהקצ'קבל, וסוגרים היטב על-ידי הידוק קצות המאפה באצבעות כף היד, כדי שלא ייפתחו באפייה. משטחים מעט את המאפים בכף היד. אופים מיד במשך כ-10-12 דקות מתנור המחומם מראש, על אבן אפייה שהתחממה, או על תבנית חמה. מגישים עם יוגורט.
מנגולד בלבנה עזים
חומרים:
1 בצל בינוני קצוץ דק
חצי קילוגרם עלי מנגולד מופרדים מהגבעולים (במתכון זה משתמשים רק בעלים. שמרו את הגבעולים למתכון האחר או למרק)
1 פלפל ירוק חריף קצוץ דק ללא גרעינים
3-4 שיני שום קצוצות דק
5-6 כפות שמן זית סורי
200 גרמים לבנה עזים אמיתית
מלח ים גס בעדינות
אופן ההכנה:
1. מאדים במחבת את הבצל עם שמן הזית עד שהוא נעשה שקוף. היזהרו לא לשרוף את הבצל כדי שטעמו לא יהיה דומיננטי מדי. מוסיפים את הפלפל החריף ואת השום, מערבבים במשך כמה שניות, ומוסיפים מיד את עלי המנגולד הקרועים. ממשיכים באידוי עוד דקות אחדות.
2. מניחים למנגולד המאודה להתקרר לטמפרטורת החדר, ומערבבים עם לבנה עזים חמוצה. מתבלים במלח רק אחרי שטועמים, כי לפעמים הלבנה מלוחה מאוד. מגישים עם פוקצ'ות חמות או עם פיתות שמנמנות ועסיסיות, ומנגבים בכיף.