החדשות על בחירתו של דונלד טראמפ הכו את ברה בתדהמה. העיירה הצפון-איטלקית הקטנטנה רעדה, כשמאות הסטודנטים לגסטרונומיה - פוד-אקטיביסטים-שמאלנים-היפים מרחבי ארצות הברית ואירופה - התעוררו באותו הבוקר למשמע ההכרעה. בתי הקפה התמלאו באמריקאים בוכיים, חיבוקי נחמה ותחושה כללית שסוף העולם קרב. עוד לפני הבחירות רצה השמועה שיש מישהי *אחת* באוניברסיטה שעומדת להצביע לטראמפ והקמפוס היה כמרקחה - מי זו, שבבית ספר שמוקדש כל כולו לתנועת סלואו פוד, המבוססת באופן מובהק ומוחצן על ערכים סוציאליסטיים של חיזוק איגודים מקצועיים, שקיפות בתעשיית המזון, ורגולציה ממשלתית, מי זו שמצביעה לחזיר הקפיטליסטי-מיזוגן-רודף-בצע-ושמלות-שונא-מיעוטים שמעבר לכל הטענות הללו - השתתף בקמפיין למקדונלד'ס והודה בעצמו שהוא מעדיף לאכול ברשתות המזון הגדולות מכיוון שהן, לטענתו, נקיות יותר?
לקח לנו יום או יומיים להתעשת, להחזיר צבע ללחיים, לשתות יין, להתחיל לבשל שוב ולבסוף להיזכר שכדאי שנשנה את נושא קבוצת הדיון שלנו שנפגשת מדי שבוע מ"מה תהייה מדיניות המזון של הילרי קלינטון" - לזו של טראמפ. נכון, את מי זה בכלל מעניין, כשיש נושאים חשובים כל כך על הפרק כמו החומה מול מקסיקו, הסכם השלום בין ישראל לפלסטין, פוטין-ארדואן-אסד-ביבי או היחס המשפיל כלפי נשים, ובכל זאת, כדאי לדבר גם על הנושא הזה, שתמיד נדחק בזמן הבחירות לתחתית האג'נדה, על אף היותו חלק מחיי היומיום של כולנו ללא הבדלי דת, גזע, מין או השקפת עולם: האוכל.
ולמה זה צריך לעניין אותנו, כישראלים, מה תהיה מדיניותה של ארה"ב בכל הנוגע לתעשיית המזון? ובכן, אולי זה לא צריך. אבל כשמשרד הבריאות בישראל מאמץ מודלים צ'יליאניים לסימון מוצרים עתירי סוכר, נתרן ושומן, וכשליאונרדו דיקפריו מזהיר אותנו בסרט המלחיץ "לפני המבול" מפני ההתחממות הגלובלית, המושפעת באופן ישיר מתעשיית המזון, ואותה טראמפ מכחיש בטענה שמדובר בהמצאה של הסינים שנועדה להחליש את התחרותיות בארה"ב, וכשעל הסף ישנו ההסכם הטראנס אטלנטי (TTIP) שמאיים על יצרנים קטנים ועל רגולציות מזון באירופה, כדאי שגם אנחנו נדע קצת יותר לאיזה כיוון נושבת רוחו הפרועה של נשיא ארה"ב הבא.
בוושינגטון מדברים על כך שדונלד טראמפ הוא ג'רמופוב גאה. הוא מפחד פחד מוות מחיידקים, ואפילו הודה בעצמו שהוא "פריק של ידיים נקיות". נו, חלקנו קוראים לזה הפרעה טורדנית-כפייתית אבל למה להיות קטנוניים. על פי המתחרה הרפובליקני ג'ב בוש, הוא מעדיף שלא ללחוץ יד לאנשים באופן כללי, תכונה שתאכזב בוודאי פוליטיקאים רבים הממתינים בקוצר רוח למגע ידו בארבע השנים הקרובות, אך גם מובילה לאהבתו חסרת התנאים לרשתות הפאסט פוד "הנקיות", לפחות על פי הצהרותיו, ויעידו על כך גם התמונות המפורסמות בהן זולל נשיא ארצות הברית הבא המבורגר, פיצה, KFC או טאקו בל. כל זה לא מפריע לטראמפ להצהיר בגאון על החלשת הרגולציה על הביטחון במזון, כלומר - הקלה רצינית ליצרני מזון בכל הקשור להיגיינה. במגזין האוכל MUNCHIES שיתפו בדאגה הודעה לעיתונות שהופיעה באתר הקמפיין של טראמפ בספטמבר, ובה הצהרות על הסרתם של חוקים הקשורים לכוח האכיפה המופרז לדבריו של ה-EPA וה-FDA - הסוכנות להגנת הסביבה ומנהל המזון והתרופות האמריקאי בהתאמה, בהן מאיים טראמפ לפגוע גם תקציבית. אותה ההודעה לעיתונות נעלמה משום מה מאתר הקמפיין ימים ספורים לאחר מכן. מנגד, הסלבריטי-שף והאקטיביסט טום קוליצ'יו טוען שבארה"ב בכל שנה פתוגנים הקשורים למזון הם הגורם לכ-48 מיליון תחלואות, כ-130 אלף אשפוזים וכ-3,000 מיתות, ולכן יהיה לא אחראי להחליש את מי שמפקח על ההיגיינה בתעשיית המזון. גם פרופ' מריון נסל, אייקון תזונתי וכוהנת הפודיז האמריקאית, מתנגדת להחלשת הFDA: "זה לא רעיון טוב", היא טוענת, "החוקים הללו עובדים, אספקת המזון היום בטוחה יותר".
נראה שלטראמפ ולחקלאים נכונה הרפתקה מעניינת, כך על פי תכנית המדיניות החקלאית שעוצבה על ידי צ׳רלס ו. הרבסטר, דונלד טראמפ וקבוצת חקלאים מובילים בארה"ב. הרבסטר, יו"ר הוועדה המייעצת לטראמפ בנושא חקלאות, מגדל בקר וחבר אישי של הנשיא הנבחר, קרא ב-1 בנובמבר לחקלאים, האיכרים ואנשי הכפר האמריקאים לצאת ולהצביע לטראמפ. מיד לאחר הבחירות הודלפה לעיתונות רשימה מתוך הוועדה ובה נקודות מפתח המסמנות מפת דרכים לאופן שבו מבטיח טראמפ להתנהל אל מול החקלאים, או יותר נכון כיצד להגן עליהם. בין המשפטים "אנחנו נגן על החקלאות האמריקאית אל מול המבקרים אותה, בעיקר אלו שמעולם לא גידלו או ייצרו דבר מלבד עגבנייה בגינה האחורית שלהם" ו"נשתמש בכלים המדעיים הטובים ביותר על מנת לקבוע רגולציות הולמות לסקטור המזון - החקלאות לא תווּסת בהתבסס על הטרנד האחרון ברשתות החברתיות" - מסתתרים רעיונות הקוראים לחזרה לחקלאות קונבנציונלית (במקום זו האורגנית), מחיקת פועלו של אובמה בכל הנוגע למדיניות חקלאית-סביבתית ועזרה חקיקתית בהגנה על שטר החקלאים.
גם מזכיר החקלאות לשעבר ג'ון בלוק מהלל את צוות הייעוץ החקלאי הלאומי של טראמפ: "התמיכה של אובמה בניהול רגולציה קיצונית בכל הנוגע לסביבה, שכנעה את המגזר החקלאי סופית שנמאס להם מהמדיניות הזאת". הם, מצדם, חיפשו כיוון חדש, ולטענתו של בלוק, בהיעדר צוות העוסק בחקלאות בקמפיין של הילרי קלינטון, פנו החקלאים לטראמפ. רק לפני שבועיים פרסמתי כאן ראיון עם יצרן גבינות קנדי המתוסכל מהפיקוח הממשלתי המופרז שדוחק לדבריו את יצרני המזון הקטנים לשוליים. מעניין מה יחשוב ההיפי הצעיר על גישתו הניאו-ליברלית של טראמפ בכל הנוגע למזון וסביבה.
ובכלל, מעניין לראות איך שמאל וימין מתנגשים כשמדובר בנשיא ללא אג'נדה ברורה ובהקשר של נושאים "שוליים" כמו מזון ומסחר. למשל - הסכמי הסחר הטראנס-אטלנטיים בין אירופה לארה"ב (ה-TTIP), שברק אובמה קידם בכוח ואליהם בארני סנדרס כל כך התנגד, מקבלים כתף קרה מטראמפ, ועל פי פרשנויות ותחזיות ייעלמו כליל מסדר היום של הבית הלבן. ההסכמים הללו אמורים היו לגרור בין היתר הקלות רגולטיביות בתחום החקלאות והמזון בארה"ב ובאיחוד גם יחד, והם זרעו פחד ואימה בקרב יצרנים קטנים באירופה, שהחלו לחשוש מתחרות חסרת סיכוי. אם מתחשבים בזה, בחירתו של טראמפ אמורה לשמח פוד-אקטיביסטיים-שמאלנים-סוציאליסטיים-היפים מסלואו פוד. מצד שני, הצהרותיו נשמעות דומות מדי להצהרות של The Haritage Foundation, אחת הקבוצות השמרניות החזקות בארה"ב, המתנגדת בין היתר לסימון מוצרים שעברו הנדסה גנטית, שמכילים שומני טראנס ושקיפויות נוספות עליהן פוד-אקטיביסטים-מחבקי-עצים שכמונו נלחמים כבר שנים.
קשה לדעת כמה מתוך הצהרותיו של טראמפ באמת יתגשמו, ובוודאי שלא פשוט להאמין לתחזיות העיתונות, שנכתבות על ידי אותן ידיים שהבטיחו לנו קלינטון. האם כל אלו ישפיעו על חיי היום-יום שלנו כאזרחים ישראליים? כנראה שלא. מצד שני, גם אמירותיו הגזעניות והמיזוגניות לא באמת ייגעו בנו, ועדיין, כדאי לדעת עם מי יש לנו עסק. בינתיים, הנה מתכון שנראה לי שטראמפ יאהב:
סלואו-פאסט-פוד קריספי פרייד צ׳יקן (לארבעה סועדים):
העובדה שמנה מסוימת מוגשת בעיקר ברשתות מזון מהיר לא בהכרח אומרת שהיא חייבת להיות ג'אנקית. הנה גרסה קצת יותר ידידותית לגוף למנת השחיתות שטראמפ כל כך אוהב (ובצדק, זה טעים בשיגעון), ועדיין אולי לא כדאי לצרוך אותה מדי יום ביומו.
שימו לב: יש להתחיל בהכנות כ-30 שעות לפני הבישול.
המרכיבים:
תרנגול שלם עם העור, חתוך ל-10 חתיכות שוות, אפשר וכדאי להזמין אורגני מהאתר של משק מלמד
1 ליטר מיץ מלפפון חמוץ במלח (אפשר ביתי, אפשר גם לא, מה שבא)
500 מ"ל חובצה (רוויון), אפשר גם להכין לבד משקה קפיר כמו שלמדנו בפעם הקודמת
4 כוסות קמח
3 כפות פלפל קאיין
כף פפריקה מתוקה
כף פפריקה מעושנת
כף זרעי סלרי/זרעי שומר
כפית אגוז מוסקט טחון
כף זרעי כוסברה טחונים
כף תערובת תבלינים לעוף המורכבת מאבקת שום, אבקת בצל, אבקת מרווה, אבקת תימין ופלפל שחור טחון
2 כפות מלח גס + עוד קצת לתיבול
כף פלפל שלם טחון במקום
2 וחצי ליטר שמן קנולה לטיגון
אופן ההכנה:
1. מכניסים את העוף למכל פלסטיק או סיר גדול, ומכסים במיץ המלפפון החמוץ. מעסים מעט, מכסים ומכניסים למקרר לפחות ל-24 שעות. המלח שבמיץ מרכך את החלבונים שבשרירים של העוף, מה שמונע יציאת נוזלים ונותן טעמים לבשר.
2. לאחר 24 שעות מוציאים את חתיכות התרנגול מהמיץ ומעבירים למכל נקי. מכסים את הבשר בחובצה (אם הוא לא מכוסה לגמרי אפשר להוסיף מעט ממיץ המלפפון החמוץ, אך חשוב שיהיה מכוסה לגמרי בנוזל). מכסים ומעבירים למקרר לעוד 4 שעות. החומצות הלקטיות עושות תהליך מאוד דומה למלח, מחלישות את השרירים, מרככות ונותנות טעמים.
3. מעבירים את הקמח עם כל התבלינים לקערה גדולה, ומערבבים היטב. מקמחים כל חתיכת עוף מכל הצדדים, לא משאירים חלקים מקופחים. מנערים בעדינות כל חתיכה כדי להוריד את עודפי הקמח.
4. בינתיים מחממים את השמן בסיר ברזל עם תחתית כבדה. שימו לב שהוא רחב מספיק, ושהשמן לא עובר את חצי גובה הסיר. אם ברשותכם מד חום לטיגון עמוק, השמן מוכן ב-160 מעלות צלזיוס. אפשר גם ללכת על שיטה מסורתית יותר ולהכניס קצה כף עץ לתוך השמן - כשהשמן מגיע לטמפרטורה הנכונה, הוא מבעבע מסביב לעץ באחידות.
5. עובדים בכמה נגלות, ומטגנים כל פעם 3-4 חתיכות. הופכים מדי פעם עד שהעוף מבושל ובצבע חום כהה - זה אמור לקחת בערך 15 דקות, תלוי בגודל החתיכות. אם יש ברשותכם מד חום לעוף, ניתן לדעת שהעוף מוכן כשהוא מגיע ל-71 מעלות צלזיוס, ואפשר גם פשוט "להציץ" פנימה ולראות את צבע הבשר. מעבירים את החתיכות המוכנות למגש צינון (הרשת מתנור האפייה), המונח על תבנית אפייה. בוזקים מלח גס ונותנים לעוף להתקרר כ-5 דקות - זה זמן קריטי בו העוף מתקרר מעט והופך לפריך במיוחד.
6. מגישים עם חתיכות לימון ומלפפון חמוץ, לצד פירה ורוטב ציר בשר (מתכון למטה), מיונז-סרירצ'ה ובירה קרה.
פירה תפוחי אדמה ורוטב ציר בשר
המרכיבים:
לפירה:
800 גרם תפוחי אדמה, מקולפים וחצויים
60 גרם חמאה
100 מ"ל חלב
מלח
לרוטב:
1 ק"ג עצמות תרנגול, חתוכות לחתיכות קטנות
4 גזרים חתוכים גס
2 בצלים חתוכים גס
כרישה, חתוכה גס
4 שיני שום
3 עלי דפנה
2 גבעולי רוזמרין
קומץ עלי תימין
ליטר ציר בקר או עוף
50 גרם חמאה
2 כפות גדולות של קמח
מלח
פלפל שחור
אופן ההכנה:
1. הפירה: מעבירים את תפוחי האדמה לסיר ומכסים במים. ממליחים בנדיבות. מביאים לרתיחה על אש גדולה ומבשלים במשך 15-20 דקות או עד ריכוך. מסננים את המים ומוסיפים את החמאה והחלב. מועכים עד לקבלת מרקם רך וללא גושים (אלא אם בא לכם אחרת, גם טוב). בודקים ואם צריך מוסיפים מלח.
2. מחממים את התנור מראש ל-200 מעלות צלזיוס. בתבנית אפייה גדולה מניחים את העצמות, הירקות והעשבים. אופים בתנור כ-40 דקות תוך ערבוב מדי פעם. המיצים יוצאים מכל המרכיבים, מתערבבים ומתקרמלים.
3. מוציאים מהתנור ומניחים את התבנית. מעבירים כוס אחת מציר הבקר המוכן אל תערובת העצמות והירקות, ובעזרת מרית מקרצפים את התבנית (כל הטעם המשובח נמצא בתנועה הזאת). מכניסים את התבנית לתנור ומבשלים עוד 10 דקות.
4. מוציאים את התבנית ומסננים את הנוזלים לתוך קערה, סוחטים את הירקות והעצמות כדי לוודא שכל הנוזלים אכן יצאו.
5. בסיר בינוני על אש נמוכה מחממים את החמאה והקמח כדקה, תוך כדי ערבוב. לאט לאט מוסיפים את המיצים מהתבנית ואת שארית ציר הבקר. מביאים לרתיחה ומצמצמים תוך ערבוב בערך 30 דקות או עד שהנוזל צומצם בחצי והוא סמיך מאוד. טועמים ומתבלים במלח ופלפל.