ראיתי את הזרת של רוני דואני מקרוב וברצוני לדווח: יופי של זרת. "זרת ורודה", קוראת לה הבעלים שלה, למרות שלי היא נראתה בצבע גוף בהיר ובריא, ובמצב איכותי ביותר. זוהי למעשה זרת חדשה, שהונדסה בפלאי המדע אחרי סילוקים של תאי מלנומה שכמעט סיכנו את חייה של רוני - אבל התפשטותם לשאר חלקי הגוף נמנעה בזמן. "לי היא נראית יותר ורודה משאר האצבעות כי יש עליה עור חדש והיא לא מתכופפת, אבל בסדר", אומרת רוני.
זה כואב?
"זה מרגיש מוזר, כי זה עור חדש שצריך להיקלט בגוף. רק בשבועיים האחרונים אני ממש מרגישה שחזרתי להעביר לה משקל, אני עובדת רק עם גרביים באימונים ולא יחפה כמו שאני רגילה, ובעיקר עובדת על לשחרר בראש, לסמוך על כף הרגל".
בשלב זה של השיחה, יש מצב שלא הצלחתי לכבוש חיוך. רוני (33) ובן זוגה חן מונצ'ז (37) מחייכים יחד איתי. הם מכירים את המציאות - כשקושרים איבר כל כך קטן וחמוד למי שהייתה זמרת כל כך פופית וחמודה, מספיק צמד המילים "סרטן בזרת" בלבד כדי להרים לשלל פאנצ'ים. "שמענו בערך את כל בדיחות הזרת בעולם בחודשים האחרונים", מאשרת רוני, "אנחנו צחקנו בעצמנו כשהעניין הזה התחיל, שמי צריך בכלל זרת".
חן: "זה מצחיק עד שאומרים לך שצריך לכרות אותה".
הייתי שותה בקבוקים של אופטלגין
לפני שהורידה את הגרב (וגם אחרי, בעצם) - רוני נראתה רגיל לגמרי. מסתובבת במכון הכושר שלהם בלב תל אביב, Boost, מתזזת בלו"ז צפוף, מתכוננת לאירוע הגדול הבא שמתוכנן להיום, שבירת קיר אל הרחבת הסטודיו, מה שאחרי שיפוץ יהיה חדר חדש לאימוני אגרוף. אבל עד לפני שבועיים, היא בקושי הצליחה לקום. היא שכבה על הספה בבית במשך חודשיים, מחלימה, גם מלידת בתה השנייה מאיה (היום בת שלושה חודשים), אחות לנורי בן ה-4 וגם, ובעיקר - מהניתוח שנחת עליה באמצע החיים. מה שהתחיל בבדיקה שגרתית של נקודת חן ששינתה צורה על הזרת, המשיך עם הודעה לא משמחת - סרטן העור, שיש לבלום באופן מיידי. "מאיה הייתה רק בת חודש, ובניגוד ללידה הראשונה, הפעם התכוננתי לחזור לעבוד די מהר", היא משחזרת, "השם שלי כבר היה בשיעורים במערכת השעות כשקיבלתי את הטלפון שאמר שהתוצאות לא טובות. לא לגמרי הבנתי מה זה אומר. גם כשהרופאה הסבירה לי את ההליך, חשבתי שהכל ייגמר תוך שבוע - לא קלטתי עד כמה זה יכאב".
רוני הועמדה בפני בחירה לכרות את הזרת או לשקם אותה ובחרה להשתיל עליה עור חדש, כדי לא לאבד את שיווי המשקל שלה, שחשוב לה כמדריכת כושר. החודשיים הבאים היו סיוט. "תחשבי כמה כואב לך כשאת מקבלת מכה בזרת? אז ככה היה לי כל הזמן. בקצוות של הגוף יש מלא עצבים. הייתי שותה בקבוקים של אופטלגין וזה לא עזר".
מה עם משהו חזק יותר?
"לא, לא קיבלתי. וכל תזוזה כאבה מאוד, רק ללכת עם הקביים מהספה לשירותים. זו הפעם הראשונה שלא הגעתי לסטודיו, לא רציתי לראות אנשים, לא התחשק לי שישאלו אותי מה נשמע ויסתכלו לי על הרגל במבט מרחם בלי לשים לב. הייתי מאוד מנותקת. חן היה צריך להתמודד עם השאלות על איפה אני, ואני השתבללתי. לא רציתי לדבר על זה, אלה מילים גדולות מדי להגיד".
חן: "אפילו עכשיו את נמנעת מלהגיד את המילה".
כדי לחסוך מעצמה את התיק של לספר לכל אדם בנפרד, דואני החליטה לפרסם את דבר המלנומה בפוסט באינסטגרם. "הפוסט היה מוכן כבר שבוע אבל לקח לי זמן ללחוץ על ה-share. בסוף הבנתי שחלק מתהליך ההחלמה זה לדבר על זה".
חן: "אפשר היה להשקיט את הדבר הזה, אבל רוני באמת רצתה לעזור לאנשים ובכל יום בערך עשרה אנשים אומרים לי שהם הלכו להיבדק. היא בוודאות הצילה אדם אחד על ידי גילוי מוקדם. דעי לך שמישהו מפורסם, שאת בטוח מכירה, עומד להוריד נקודת חן מהגוף בעקבות מה שרוני פרסמה. אנשים אולי יודעים מה זה מלנומה, אבל לא תמיד זוכרים לחפש נקודות חן בכפות ידיים ורגליים ובין האצבעות".
רוני: "אצלי זו הייתה נקודת חן ששינתה צורה. עכשיו אני כל היום מסתכלת לעצמי על העור באובססיה. אדם צריך להכיר את הגוף שלו. וחשוב לזכור את זה ספציפית לגבי נשים, כי אנחנו עוברות שינויים הורמונליים".
חן: "אחרי שרוני פרסמה את הפוסט, היו על זה אייטמים בתקשורת ובטעות נכנסתי לטוקבקים של אחד מהם. זה ריסק אותי, איך אפילו על נושא כזה אפשר לבלבל את המוח ולהגיד שהיא רודפת פרסום. מה יש לאנשים?".
יכול להיות שלמדתי שיעור בשחרור
בתוך כל זה - כאב, חרדות ותגובות קנטרניות - רוני גילתה כי עליה לוותר על הגורם המארגן בחייה, היותה קונטרול פריק. "הייתי במצב לא הכי טוב. איבדתי תיאבון, לא היה לי מצב רוח, לא יכולתי אפילו להחזיק את מאיה, ולא הייתה ברירה אלא להפיל על חן את כל הנטל של העסק ושל הבית. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי חסרת אונים ואני לא רגילה להרגיש ככה, אני אוהבת להיות בשליטה".
חן, איך הסתדרת על זה?
"הפכתי להורה יחידני לשניים, זה לא קל. אני פחות מכיר את העניינים של תינוקת, מאיזה כיוון מנגבים את הטוסיק ומי נגד מי, הייתי צריך ללמוד הכל. ובעסק, אנחנו תמיד באובססיה לגדול וללכת קדימה ופתאום אתה נעצר יחסית. אם הייתי אחראי רק על הבקרים עד עכשיו, פתאום אני גם קם בלילה. אבל עזרו לנו והסתדרנו".
רוני: "עם נורי פישלנו. לא ידענו מה להגיד לו, יום אחד הוא חזר וראה אותי על הספה עם תחבושת ענקית על הרגל ואמרתי לו שקיבלתי מכה. אני לא יודעת אם זה היה כזה טוב".
חן: "טוב, אנחנו לא מושלמים"
רוני, לפחות נהנית קצת מהחופש? עשית בינג'ים?
"לא, איזה. לא ראיתי שום סדרה, המוח היה עסוק בדברים אחרים. ישנתי, חשבתי, פגשתי חברות, לאט לאט שחררתי ונתתי לאנשים לעזור, הקפתי את עצמי באנשים שאוהבים אותי. אבל גם כעסתי על עצמי כל הזמן, למה לא בדקתי את עצמי בזמן והגעתי למצב הזה, למה אני דואגת לאחרים ולא לעצמי".
חן: "ניסיתי לעזור לה בעזרת פסיכולוגיה חיובית".
מה זאת אומרת?
"זה ענף יחסית חדש בפסיכולוגיה שמשנה לך את צורת המחשבה. זה לא ממבו ג'מבו, אני מאוד מדעי ומספרי וזה מבוסס על מחקרים מקיפים במדעי המוח. באופן טבעי, המוח שלך מזכיר לך דברים שליליים ולא חיוביים, עליהם את מדלגת. אז צריך לאמן את המוח להזכיר את הדברים החיוביים. יש לי מטפלת בפסיכולוגיה חיובית שעוזרת לי ליישם את זה ואנחנו מתרגלים את זה בבית. להגיד בכל יום משהו חיובי שקרה, דברים כאלה".
יכול אולי לעצבן קצת לשמוע על מחשבות חיוביות כשאת בבית עם תחבושת וקביים.
רוני: "לפעמים זה מעצבן באותו רגע ואני לא שם, זה יכול לפגוש אותי במקום לא נוח, ואז אני צריכה לבקש מחן שייתן לי רגע להיות לא חיובית. אבל הוא גם מאוד יכול לעזור. בכמה משפטים, חן יכול לסדר לי את המחשבה. וגם אחותי, יעל, שהיא דרמה תרפיסטית עזרה לי עם הבהלה, לפרק את הדברים. הרי את מתמודדת עם מונחים מאוד גדולים בהתחלה - 'סרטן', 'כריתה', 'ניתוח', אבל אם את פורטת אותם ומעכלת כל מושג בנפרד, זה עוזר לא להיבהל".
אני אישית לא מתה על הצהרות "הסרטן הוא מתנה" - אבל יכול להיות שיצא משהו טוב ממה שקרה?
רוני מהרהרת. "אולי, יכול להיות. יכול להיות שלמדתי שיעור בשחרור".
חן: "כמה פעמים שמעתי בקשר שלנו שהיא למדה לשחרר".
רוני: "זו פיקציה, הא? מה אני יכולה לומר, אני קונטרול פריק. אבל השתפרתי עם השנים".
חן: "לא ממש. רק אתמול היא אמרה לי שהבית לא מתפקד, אין אוכל במקרר והכל בלגאן. תבואי אלינו ותראי ששום דבר מזה לא נכון והמקרר מלא".
רוני: "זה לא נכון חן, הבית מבולגן".
חן: "הוא מאוד מסודר".
להתחתן מהר, להתרבות לאט
זו אולי הפעם היחידה בראיון שהם לא מסכימים על משהו, אבל נדמה לי ששלושתנו יודעים את האמת - הבית מסודר. אחרי 13 שנים ביחד, הסנכרון בין רוני וחן הושלם לכדי אורגניזם אחד - הם מחייכים את אותם חיוכים, חוזרים על אותם מסרים, עונים "כחול לבן" במקהלה כשאני שואלת למי יצביעו בבחירות הקרובות. נדמה שבניכוי הזרת, החיים של הזוג התל אביבי המצליח הזה מושלמים. אבל האמת היא שעוד קודם, היו התמודדויות לא פשוטות. השנים האחרונות היו מלאי כאב עבור חן, יליד מבשרת ציון, שאיבד את שני הוריו, אבנר ועירית, בזה אחר זה, בנסיבות טרגיות.
"אבא שלי היה מאוד ספורטיבי, היה חותר ורוכב על סוסים, ואהב לרכוב על אופני הרים. לפני ארבע שנים הוא נהרג בתאונת אופניים. זה היה מאוד קשה. לפני שנה וחצי איבדנו גם את אמא שלי".
שני הורים בתקופה לא ארוכה.
"כן, זה היה נורא. וזה פשוט נחת עלינו פתאום. איכשהו הפכנו למשפחה טרגית. אבל אנחנו עם הראש קדימה, והמשפחות שלי ושל רוני מאוד קרובות, אנחנו שבט אחד. כולנו מגדלים את הילדים יחד, מתאמנים יחד. לפעמים אני תוהה אם אני בהכחשה או בהסתכלות קדימה".
בתוך כל זה, עם האבחנה של רוני, היה איזה רגע שאמרת - לא, רק לא שוב?
"חמסה, איך את מדברת?", הוא מהסה אותי, וממהר בחזרה אל החיוך הבוטח והכל יודע. "אנחנו אנשים פרקטיים. אנחנו מסתכלים קדימה. זה הדרייב שלנו כיזמים. ההדחקה היא היתרון של זה".
ואיפה בכל זאת הפחד נמצא היום?
רוני: "אחרי הפגישה איתך יש לי מעקב אצל רופא. אני כל הזמן צריכה לעקוב שכלום לא חוזר, ובינתיים המצב בסדר. יכול להיות שאני דואגת קצת יותר מכל דבר קטן בגוף, אבל אני עובדת גם על זה".
רוני וחן הכירו כסטודנטים - הוא למד מנהל עסקים והיא תקשורת, הוא חלם על עתיד של דו"חות כספיים והנפקת חשבוניות, היא עדיין חיה עם הטייטל "סופרסטאר", עמו נולדה אל השואו ביז בגיל 17.
"ידעתי והיה לי חשוב להעביר לה, שהתחום של אמנות זה מהמם אבל הבעיה היא שאין לך שליטה על החיים שלך", אומר חן, "יש לנו חברים מצליחים בתחום, את רואה פה שחקנים וזמרים שיכולים לתת שלוש שנים לפרויקט או סדרה ואז להיות שלוש שנים בלי עבודה. אין שליטה בזה וזה נשמע לי סיוט".
רוני, הפריע לך שהוא מדבר ככה?
"אולי בהתחלה לא אהבתי את זה, אבל עם השנים הבנתי שהוא צדק".
התחתנתם צעירים. רוני הייתה בת 24.
חן: "הבנתי שלא אמצא משהו יותר טוב מזה".
רוני: "זו פעם ראשונה שאני שומעת את זה! איזה כיף".
חן: "כשמתחתנים לא ממהרים לוותר על הקשר. יש נטייה היום לא להתחתן, אבל אנשים לא מבינים שהם מסכנים את הזוגיות שלהם כשהם עושים את זה .זה היה הכי נכון".
רוני: "גם אני ידעתי די מהר. אחרי הריב הראשון עם חן, הבנתי שמצאתי את האדם, עד היום אנחנו יודעים לריב ולהשלים. כשחן הציע לי נישואים זה היה לי מאוד טבעי, ודווקא מעצם זה שלא מיהרנו למירוץ הילדים, בנינו כל אחד אישיות לעצמו בתוך הזוגיות וגם את הזוגיות שלנו בנינו סביב הדברים הנכונים".
הייתי מותג, אבל מדור אחר
בנם הבכור, נורי, הגיע שש שנים אחרי החתונה - שש שנים שבמהלכן הנבואה של חן על הארעיות שבחיי הפופ, התגשמה או שהגשימה את עצמה. רוני כבר לא הייתה ילדת הפלא של "סופרסטאר" ו"מותק", ואמנם עשתה תכניות ילדים ולוהקה לפסטיגלים, אבל כשהאלבום הרביעי שלה בשנת 2014 לא ממש המריא - הבינה שהגיעה העת לפרוש. התכניות של חן להיכנס אל תחום הכושר, השתלבו היטב במצב החדש. "חן ראה שאני לא יודעת לאן לנתב את האנרגיות שלי, והוא הוביל אותנו אל השלב הבא", היא משחזרת, "יום אחד ראינו מוצר שהדליק אותנו בתכנית 'הכרישים' האמריקאית, של סרף-סט, גלשן שעושים עליו תכנית אימונים ייחודית. החלטנו לייבא אותו לארץ, עסקנו במיתוג ובשיווק, גיליתי כמה אני אוהבת את זה".
השותף שלכם בהתחלה היה איתי תורג'מן, מה קרה עם זה?
"הוא כבר לא עובד איתנו אבל אנחנו עדיין חברים ומתאמנים יחד. אחרי שהתחלנו את העסק, אני רציתי להמשיך ולעסוק בזה, הרגשתי שמצאתי את הייעוד שלי והמקום שלי, איתי עשה הפסקה ממשחק אבל החליט שהוא רוצה לחזור לזה, והוא שם עכשיו".
חן: "יש לו פרויקטים מאוד מעניינים בקנה".
חלטורת הגלשנים הובילה לפתיחה של Boost, מכון כושר משלהם, שם אפשר למצוא גם אימונים עם גומיות שחן ורוני מייבאים ובקרוב חדר אגרוף עם שקים מלאים במים. בהמשך מתוכננת גם התרחבות לסניפים נוספים. בין לבין, רוני הספיקה עוד הרפתקה קטנה ב"המירוץ למיליון" לצד אחותה, יעל דואני - שאחריה הודיעה שהיא פורשת מעולם הבידור לצמיתות. "כבר כשהתחתנתי התחלתי להבין שזה הולך לכיוון הזה", היא מהרהרת, "בזמנו להקים משפחה היה סטופ גדול בקריירה, היום את דווקא רואה יותר נשים בהריון על במה, והן מדברות על זה באינסטגרם ובפייסבוק, יש מדיה לא מתווכת לנושא, אבל אז לא היה".
הרבה השתנה. את הקדמת את זמנן של נועה קירל ואגם בוחבוט.
"אני מדור אחר, לא היה אינסטגרם, בקושי היה יוטיוב, בעיקר היית תלויה ברדיו. היום הן תלויות בהרבה פחות גורמים, הן יותר אקטיביות משאני הייתי".
מה תסכל אותך בעולם הבידור?
"הכותרות הגדולות שצריך להצמיד לכל דבר, שאין בהן מהות. מילים כמו 'הקאמבק הגדול', כל מיני דברים שאחר כך את צריכה לעמוד בהם".
אז אנשים כמוני, בקיצור.
"כן, קצת", היא צוחקת, "בתחילת הדרך אמרו עליי 'מותג' ו'מסחרית' ו'ילדה שמובילים אותה'. היום כשילדה בת 16 כובשת את הבמה ב'הכוכב הבא' זה מהמם ומדהים ונראה לכולם בסדר. אנשים הבינו שיש פה דור שיודע לעשות ולעמוד על שלו ואם מישהו רוצה להצליח, זה לא משנה כמה סוללה תהיה מאחוריו - הוא צריך להוביל. ילדה כמו נועה קירל דוחפת קדימה וחזק, והיא זו שקמה לעבודה. אם היא לא הייתה עושה את זה, שום סוללה לא הייתה משנה את זה".
ובכל זאת יש מחירים. הנה - טיילור מלכוב עזבה את בית הספר.
רוני: "אני תמיד חשבתי שיש מסלול חיים שצריך לעבור- בית ספר, בגרות, צבא, תואר. גם ההורים שלי הסכימו בתנאי שכל זה יקרה. אם מאיה תרצה לעשות את מה שאני עשיתי, אנחנו נדבר איתה על זה, לא נפסול על הסף".
את לא מתגעגעת להופיע בכלל?
רוני: "אני עושה גגים בכיף".
גיגים?
"גגים", היא מתקנת. כלומר - דאחקות. "אני מופיעה עם הרכב שעושה ערב מחווה לבריטני ספירס, הם מעריצים שלי מאז שהיו תיכוניסטים בתלמה ילין והיום הם בני 27, ובכל שנה הם עושים ערב מחווה לבריטני ואני עולה איתם לשיר 'stronger' ו'מותק 2'. עשיתי גם ערב עם דראגיסטיות כשהייתי בחודש שמיני בהריון. אני עושה את זה מהמקום הכי נוח וכיף ולא מתחשבן. זו התרפקות על נוסטלגיה, אבל אני שמחה שהשירים עדיין רלוונטיים".
חן: "אנחנו יכולים לצאת למסעדה ופתאום המארחת והמלצרים וההיפסטרים הצעירים, כולם בהייפ עליה. פעם הברמן הראה לנו שהוא שומע עכשיו את רוני בספוטיפיי".
על היכולת לתת אגרוף
אבל הזוהר עדיין שם, לפחות אצל הלקוחות של בוסט. חן עצמו רגיל להיות מוקף באנשים מהתעשייה. אחותו מיכל הייתה העורכת המוערכת של "ערב טוב עם גיא פינס" וחתומה על הסדרה "יש לה את זה"; אחיו רני הוא במאי טלוויזיה, והסטטוס של להכיר אנשים מפורסמים, גם אם הם רק מתאמנים במכון שלך - מוצא חן בעיניו. "אני אוהב שמתאמנים כאן אנשים מהתעשייה, אנחנו מכירים אותם ומבינים אותם. זה כיף שמולי שגב מגיע ואפשר להחמיא לו על איך הייתה אתמול 'ארץ נהדרת'".
איך מרוויחים מעסק שמחלק חינמים לסלבס?
"הם משלמים, אל תדאגי", הוא מרגיע, "לנהל עסק זה תמיד אתגר. עכשיו אנחנו מתרחבים, אבל צריך גם למלא את הכל, ואת כל הכסף שאנחנו מרוויחים אנחנו משקיעים בחזרה בעסק. אנשים אולי חושבים שרוני ואני נוסעים במרצדס, אבל האמת היא שאין לנו מכונית. כן, אנחנו אוכלים במסעדות וגרים במגדלי גינדי אבל אנחנו לא בזבזנים ולא ראוותנים. החיים בתל אביב לא כאלה יקרים, אתה לא קונה אוטו, לא מפוצץ עגלות סופרמרקט והארנונה זולה".
רוני: "העסק והבית שלנו קרובים אחד לשני, והמשפחות גרות קרוב. ככה ראינו את החיים שלנו".
חן: "למרות שהייתה תקופה שהיה לנו את החלום המטופש לחיות במושב כשנהיה גדולים".
רוני: "באמת? לי לא הייתה תקופה כזו. זה יעשה לי התקף חרדה. אני לא יכולה לגלות שאין לי חלב בשמונה בערב".
המעבר מהבמה לביזנס, רוני גילתה, מאתגר את הזולת יותר מאשר אותה. במיוחד כאשר הזולת הוא גבר. "פעם היו רגילים לראות אותי במקום אחר וזה נראה לאנשים מוזר לדבר איתי על מכירות. במיוחד גברים שקשה להם לשמוע מספרים מפה של אישה, הם היו צריכים לשמוע את זה מחן".
מעצבן.
"מאוד, אבל אם הייתי מפוצצת דברים כאלה הייתי מפסידה עסקה. אז בגלל שאני אישה ואין לי אגו, הבנתי את הצד השני, נתתי להם לדבר עם חן ובסוף קיבלתי מה שרציתי. היום אולי אני פחות נתקלת בדברים כאלה, כי אני מזוהה יותר עם המקום העסקי".
"אנחנו מאוד אוהבים לעבוד עם נשים", מוסיף חן, "אנחנו מעסיקים נשים ומאמינים בנשים, אחת הסיבות שפתחנו עכשיו חלל לאגרוף זה כדי להעצים נשים. בוודאות יום אחד זה יציל מישהי, היכולת לתת אגרוף".
רוני, איפה פגשה אותך מחאת מי טו?
"זה גרם לי להבין שטוב שהייתי מוקפת נכון כשהייתי בתחום הזה. בעבר אנשים לא הבינו למה אני מגיעה לסט עם הצוות שלי, ולמה המנהלת האישית שלי יושבת איתי בכל מקום, גם בראיון טלפוני. נחשבתי דיווה אבל וואלה, היום אני רואה כמה שמרו עלי שדברים כאלה לא יקרו לי. הרגשתי טוב עם כל מה שעשיתי, גם כשזה היה קמפיין לבגד ים, ומה שלא הרגשתי איתו טוב - לא קרה".
את נראית בדיוק כמו שנראית בגיל 17. איך זה יכול להיות?
"עצמות לחיים", היא צוחקת, "אני זוקפת הכל לעצמות הלחיים שלי וכל הזמן אומרת למאיה שכדאי לה לקחת אותן גם. זה מצחיק, כי בגיל 20, 22, כשאמרו שלא התבגרתי ואני נראית כמו אותה ילדה מגיל 17 זה עצבן אותי אבל היום אני רואה איזה נכס זה. אני יכולה לשים באינסגטרם שלי תמונות מלפני עשר שנים, ואף אחד לא יודע".
צילום: אור דנון | סטיילינג: רעות אופיר | איפור ושיער: מיכל פוסמן