כותבי mako מבקרים את הספרים החדשים שיוצאים, ואת הכותרים הכי מדוברים. במה שווה לכם להשתקע ומה לא מצדיק בכלל את זמן הקריאה שלכם?
"בנות ומוסדות" מצטיין באסתטיקה שובבה וקודרת
"בָּאוּמְגַרְטְנֶר" הוא פרידה סמלית ומכבדת
"האישה המוזרה" מספר את הקונפליקטים של כולנו
"אופי" מספק במהרה את התחושה שיש על מי לסמוך
הסיפורים של פנקייק מתישים - ומסתיימים בהקלה
התוצאה פראית ונטולת חוקים, אך לא מגובשת
"יקירי המנוול" אולי טעון, אבל מסתיים אופטימי
ויש כאן גם תיאוריה מעניינת במיוחד לגבי משיכה
בצל המלחמה: היצירות האלה רלוונטיות מאי פעם
היומרות של "על החיים ועל המוות" פוגעות בו
"ריקוד האביב" שאב אותנו כבר מהרגע הראשון
"סרנה קרוז" מתעקש להזכיר לנו שיש "תחושה עזה"
"אהבה אחת" הוא כמו גרירת רגליים אינסופית
יש תגמול ממשי בקריאה של "כל קשר בין הדמויות"
אבל לא בטוח שהמסרים שלו עדיין רלוונטיים
"אינטימיות" עמוק בלי שום פרופורציה לאורך שלו
"נדודים" של טוקרצ'וק הוא נדידה בפני עצמה
