למרות שבמהלך הקיץ כמעט כל שחקן בסגל היה מועמד לקבוצה אחרת, המאמן נפגש עם יו"ר של קבוצה אחרת ושחקן אחד אפילו חתם בקבוצה אחרת וחזר בחזרה (גוני יזרעאלי בנתניה), הפועל גלבוע/גליל פותחת עונה עם 7 שחקנים בכירים שממשיכים לכדרר בשורותיה. גם הצוות קטש את ליובין נשאר. יציבות בגזרת המאמן היא זו שמובילה ליציבות בגזרת השחקנים.
אז נכון שכישלון הוא דבר אפשרי, כי בכל זאת מספר שחקני מפתח עזבו את הקבוצה, אבל התסריט של שחזור ההצלחה מהעונה שעברה, ואולי אפילו קצת יותר, נראה הרבה יותר סביר.
היו שלום ותודה על הדגים
גל מקל (מכבי ת"א), בריאן רוברטס (באמברג), ניר כהן (עפולה), אופיר לוי (נס ציונה) וברד באקמן.
השורדים
איזיאה סוואן – הוכיח בעונה שעברה את יכולותיו, בעיקר בכל הקשר לקליעה מטווח השלוש. השתלב מצוין עם יתר השחקנים והכימיה שלו עם צוות האימון הצעיר תורמת אף היא להצטיינותו.
דיון דאוול – עבר תקופה לא קלה בחודש הראשון בקבוצה, אך עם הזמן הלך והשתפר. במשחקי הפלייאוף ובפיינל פור היה מהבולטים, והצטיין בעיקר בקליעה מרחוק.
גוני יזרעאלי – מאז הפריצה שלו בעפולה, לפני שלוש עונות, עבר שנתיים קשות ומרובות בפציעות. בקיץ כבר החליט לשנות קצת אווירה וחתם בנתניה, אך מסיבות אישיות החליט לחזור לבסוף לקבוצתו הקודמת. נלחם על כל כדור, מהיר ומגוון. אמור להיות הבייבי של קטש בתיאוריה, אולי השנה זה יתממש.
אלישי כדיר – עוד אחד שכמעט ועזב בקיץ, לאחר שקיבל הצעות מפתות מחו"ל ומהפועל ירושלים. החליט להישאר בצפון הרגוע לעונה נוספת ולפתח את היכולות שלו. בעונה שעברה הפך לראשונה לאחד השחקנים הישראלים המובילים בליגה, כשהוא מציג שליטה טובה בכדור, ראיית משחק נדירה לשחקן בגובהו ויכולת מיקום טובה. אם יעלה קצת מאסה וישפר את הסיומת בקרבת הסל, אין ספק שהוא ייחטף מאוד מהר מהחממה הנוחה.
אבישי גורדון – הקפטן הוותיק, בסך הכל בן 32 אבל עם עבר מרשים ומגוון בליגה. העמדות בהן הוא משחק די עמוסות, אבל אין ספק שיימצאו המשחקים שבהם הוא יעלה, ייתן קצת פוש בהגנה ושלשה קטנה מהפינה, כי זה מה שהוא עושה.
דגן יבזורי – קלעי טהור. חייב לפתח עוד צדדים במשחק, אם ברצונו לפרוץ למרכז הבמה ולהפוך לשחקן מוביל. עד אז, ימשיך להיות מוציא לפועל מצוין, אבל לא הרבה מעבר לכך.
ברוכים הבאים
ג'רמי פארגו – רכז גבוה שמצטיין בעיקר בזריזות יוצאת דופן ויכולת אתלטית גבוהה. לא הצליח למצוא את מקומו ב-NBA, אבל בהחלט ייתכן שיעשה זאת בעתיד. גילו הצעיר והקושי שבמעבר מהמכללות לבוגרים, הם שני המכשולים היחידים שעומדים בין האפשרות שיוכתר כ"גניבת העונה" לבין הפיכתו לכישלון חרוץ.
ליאור שגב – עבר עונת הסתגלות לליגת העל במדי הפועל חולון. פתח את העונה הקודמת בצורה טובה, אך ככל שהתקדמה, מצא עצמו יושב יותר ויותר על הספסל. גם בצפון יצטרך להתמודד עם עומס לא קטן על עמדות הגארדים, בייחוד לאחר החתמתו המאוחרת של יזרעאלי.
אנטון שוטבין – את העונה שעברה, במהלכה מיעט לשחק בגבעת שמואל ובהמשך במכבי ת"א, ירצה לשכוח. אנחנו עדיין מחכים לפריצה של אחד משחקני הנוער המוכשרים ביותר שצמחו במדינה בשנים האחרונות. בתור שחקן פנים, חייב להעלות קצת מאסה וללמוד לשחק בקרבת הסל, אם ברצונו להתקדם.
דור אליהו – אח של ליאור. חרף הייחוס המשפחתי, קשה לראות אותו עושה את אותה פריצה שעשה אחיו לפני 4 שנים באותה קבוצה.
במבה פול – סנטר שמתנשא לגובה 2.15 מטר. משפט קטן שמספיק כדי להרשים את מרבית האנשים. שוחרר מעפולה, אבל לטענת גורמים בקבוצה לא על רקע אכזבה מקצועית או מאופיו של השחקן, אלא על רקע ההבנה שמדובר בפרייקט ארוך-טווח בעוד בקבוצה היו צריכים אימפקט מיידי. הוחתם בגליל לחודש אחד בלבד, בינתיים.
טוני גפני – בוגר מכללת מסצ'וסטס. עורך מבחנים במדי לוס אנג'לס לייקרס, ועדיין לא ברור האם ישוחרר. במידה ולא, ייתכן שיוחלט להחתים את פול לתקופה ארוכה יותר. מצטיין בצד ההגנתי ומביא עימו הרבה אתלטיות למשחק. אם הצליח להרשים את פיל ג'קסון, מי אנחנו כי נלין?
העוגן
בריאן רנדל – אחד ממצטייני העונה שעברה. קיים קונצנזוס סביב היותו אחד השחקנים היותר חכמים ששיחקו בליגה בשנים האחרונות. בהתקפה, הוא ניחן בראיית משחק מרשימה ובמשחק גב לסל יעיל. בהגנה, הוא עושה עבודה של שניים, אולי שלושה, והידיים שלו נמצאות פשוט בכל מקום.
לא ברור איך הצליחו בגליל לשמור על יהלום שכזה, אך אם קטש ישכיל להמשיך ולפתח צדדים נוספים במשחקו של הצעיר (24, מי היה מאמין?), רנדל עוד יגמול לו בכך שיוביל את יתר השחקנים רחוק מאוד.
בא מהדלת האחורית
מוטי מוסקוביץ' – דוגמא לשחקן שעבודה קשה הביאה אותו רחוק. לפני כמה עונות עוד ישב בתור נער פוסטר על הספסל הירושלמי, ועכשיו נראה שהוא מוכן להפוך לשחקן תורם ברמה הגבוהה ביותר.
לאחר שהתבלט בליגה הלאומית והצטיין במדי הוד השרון, השאלה היא אם יצליח להתמודד עם שחקני הגנה טובים יותר בקרבת הסל, או שיירתע מכך וינסה למצוא את מקומו באמצעות קליעה מחצי מרחק ומשלוש. כמו במקרה של הרבה שחקנים בקבוצה, מדובר בפרויקט עבור צוות המאמנים, שמחפשים שחקנים מסוגו.
על הקווים
עודד קטש – המאמן הצעיר פותח עונה נוספת בצפון. מאז 2004 הוא איתנו, חצי עונה לכאן חצי עונה לשם. וזה מורגש. הקבוצות שלו נראות מחוברות מאוד, בעיקר בצד ההתקפי (כזה הוא היה גם כשחקן, לא?) וניכר שהשחקנים אוהבים את המסגרת שמסביבם. גם סגנון המשחק, המרובה בגארדים (או בגבוהים בעלי תכונות "גארדיות"), הפך להיות מזוהה עם הקבוצה בתקופתו.
אין שום סיבה להניח שהעונה דברים ייראו אחרת. כל כך הרבה שחקנים השכיל קטש להשאיר, כמו גם את הצוות שמסביבו. יחד עם שינויים הכרחיים ושיפורים קלים, נדמה שאין מנוס מחזרה על ההישג של העונה שעברה, ואולי אף יותר.
האמת היא שנעשה קצת עוול אם לא נציין את עוזר המאמן, ליאור ליובין, לצידו, בעיקר אם נתחשב בכך ששניהם מרבים להדגיש איזה מקום תופסת הסינרגיה ביניהם בהצלחת הקבוצה.
התחזית להיום
מקומות 3 עד 6.
מילה בסלע / ערן סלע
הנה הזדמנות טובה לראות עד כמה יציבות באמת משפיעה לטובה, או שמדובר באגדות שנראות טוב בעיקר שחור על גבי לבן בעיתונים ובאינטרנט. גלבוע/גליל תמשיך לשחק באולם בגן נר, נהנית מאותו הרכב מאמנים צעיר, שהיו פעם שחקנים מובילים בליגה, ואפילו הצליחה לשמור את מרבית השחקנים מהעונה שעברה. גם עמית גל עדיין שם, תארו לכם.
יש בקבוצה הזו עומק פנטסטי ולא מעט שחקנים ישראלים, שמשלבים מצוין תכונות פיזיות עם תכונות אופי ולא מכירים את המושג חשש. אני בהחלט רואה את גלבוע/גליל כקבוצה שיכולה לנצח את מכבי ת"א והפועל ירושלים בערב נתון וסקרן לדעת, אם פארגו ייקח על עצמו מהלכים שבריאן רוברטס עשה בהצלחה רבה בעונה שעברה.
המועדון הזה מזוהה עם מונחים כמו סימפטיה וחממה להצמחת שחקנים. אני חושב שהגיע הזמן לשייך אליהם מושג כמו "זכייה בתואר". אחרי הכל, עברו 17 שנים מאז הזכייה בגביע המדינה עם מולי קצורין ו-16 שנים מאז הזכייה באליפות עם פיני גרשון, ובתקופת הפיינל פור שעדיין כאן איתנו - הסיכויים לעקוץ גדולים מתמיד.
יתר הכתבות בסדרה:
עירוני ר"ג
מכבי ראשל"צ
אליצור מכבי נתניה
הפועל עפולה
בני השרון
הפועל ירושלים
