השבוע תזכה ישראל לביקור רשמי של ברק אובמה, הנשיא האמריקני החמישי שמבקר בארץ. מבין כל הביקורים הנשיאותיים בישראל, לביקורו של הנשיא ג'ימי קרטר בדיוק השבוע לפני 34 שנים היו את ההשלכות המשמעותיות ביותר על עתיד המזרח התיכון. קרטר הגיע לתווך בין ישראל ומצרים, והוביל בכוחות עצמו את ההסכמות שהובילו לחתימת הסכם השלום הראשון של ישראל.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
במרס 1979, חצי שנה לאחר חתימת הסכמי המסגרת בקמפ דיוויד, המשא ומתן הרגיש בין ישראל ומצרים הגיע למבוי סתום, ונראה כי חוסר הסכמות בין הצדדים יכולים להוביל לכישלון התהליך שהחל עם הביקור ההיסטורי של נשיא מצרים בישראל בנובמבר 1977, כמעט שנה וחצי לפני חתימת ההסכם עצמו. נשיא ארה"ב בעצמו החליט להגיע לאזור ולדלג בין ירושלים וקהיר על מנת לתאם בין הצדדים ולהביא להסכם.
בישראל ניסו להבין מדוע נשיא ארה"ב בעצמו מתווך בין הצדדים ולא שליח מטעמו, ושר החוץ דיין העריך כי אחרי המהפכה האסלאמית באירן ארה"ב לא יכולה להרשות לעצמה עוד כישלון במזרח התיכון. בירושלים אמר קרטר לראש הממשלה מנחם בגין: "זה עכשיו או לעולם לא!". הביקור היה רצוף משברים ודיונים מרתוניים. בסופם של שלושה ימים דרמטיים הושגה פריצת הדרך, כשסאדאת בקהיר והממשלה בירושלים אישרו את הפשרות - ונסללה הדרך להסכם השלום.
המהפכה באירן לא אפשרה עוד כישלון אמריקני
בעת ביקורו של קרטר שני הצדדים היו תחת לחצים פוליטיים קשים: ותיקי תנועת החירות והימין זעמו על בגין, שהסכים להעביר את כל שטח סיני למצרים, ובעולם הערבי הוקיעו את מצרים ושרפו את תמונותיו של סאדאת בשל ההכרה במדינת ישראל. המחלוקות נבעו בעיקר על האוטונומיה הפלסטינית בשטחים עליה התחייב בגין בהסכמי קמפ דיוויד.
בינואר 1979 התחוללה המהפכה האסלאמית באירן. משטר השאה, שהיה בעל ברית לארה"ב וישראל, נפל ומשטר האייתולות של חומייני, העוין את המערב, תפס את השלטון. המהפכה הייתה כישלון אישי צורב למשטר קרטר שלא יכל להרשות לעצמו עוד כישלון במזרח התיכון. בנוסף, ארה"ב ראתה במצרים ספקית נפט אלטרנטיבית במקום אירן (עירק כבר נשלטה אז בידי סדאם חוסיין).
לפני צאתו אמר קרטר "אין עוד מקום שהדרך למימוש השלום קשה יותר מאשר במזרח התיכון, ואין מקום שמחיר הכישלון עלול להיות נורא יותר". בנוסף, רצתה ארה"ב לקשור אליה את מצרים, שעד לביקור סאדאת בירושלים הייתה תחת השפעה סובייטית, כמו רוב העולם הערבי.
הביקור החל בטונים צורמים. בגין דחה את האפשרות של חתימת ההסכם בעת ביקור הנשיא בישראל, שכן הכנסת חייבת לדון ולאשר הסכם כזה. קרטר זעם, קם ואמר "האם יש טעם שאשאר?", ושאל את בגין האם הוא בכלל מעוניין בשלום. אז החליט הנשיא לפנות לממשלה ולכנסת ולעקוף את ראש הממשלה. בגין מצידו עדיין חשש מהתקפה מצרית, וציטט את התעמולה הארסית נגד ישראל שפורסמה בתקשורת המצרית באותם ימים, שהיו לכאורה ימי מו"מ לשלום.
"המשמעות היא מדינה פלסטינית בעוד חודש!"
על תכנית האוטונומיה העיבה גם קריאתו של שר החקלאות אריאל שרון "ליישב מיליון יהודים ביהודה ושומרון", דברים עליהם היו צריכים גם בגין, גם סגנו יגאל ידין ושר החוץ משה דיין למחות ולהגיד שהאוטונומיה היא תכנית שהממשלה הישראלית תומכת בה. לאחר ארוחת ערב רשמית התכנסה הממשלה לישיבה לילית ארוכה, שנסתיימה בשעה חמש בבוקר, ומייד למחרת נפגש קרטר עם מליאת הממשלה.
בישיבה קרטר ביקש ויתורים נוספים בעניינים החשובים למצרים כמו האוטונומיה ושלבי הנסיגה מסיני. קרטר דרש ערובה שלמצרים תהיה גישה לתושבי השטחים, ובלי זאת הוא לא יוכל למלא את התחייבותו לעם בארה"ב או למצרים. בגין השיב "לא נחתום על מה שאיננו מסכימים עליו, ישראל תמלא את הסכם קמפ דיוויד ולא יכפו על הממשלה דברים שאינם כתובים בהסכם".
אז נאמו בכנסת הנשיא קרטר וראש הממשלה בגין. קרטר אמר בנאומו שהעמים מוכנים, אבל המנהיגים (בגין וסאדאת) לא הוכיחו שהם מוכנים להסתכן למען השלום. נאומו של בגין קוטע פעמים רבות על ידי חברי כנסת מהימין ומן השמאל, כשבין השאר ח"כ גאולה כהן הוצאה מהאולם. בישיבה שנערכה לאחר מכן בגין אמר לנשיא שהוא לא מעריך את הויתורים של ישראל (חצי האי סיני גדול פי 1.5 משטח ישראל עצמה) ותפס שקרטר מנהל מו"מ בשם מצרים.
הישיבה הייתה קשה וטעונה. השרים שרון ומודעי טענו שהממשלה חייבת להבהיר שלא תהיה מוכנה לעוד ויתורים, שרון אמר שמשמעות הצבת קצינים מצרים בעזה היא "מדינה פלסטינית עוד חודש", גם בגין התנגד להצבתם בטענה שעזה היא חלק מארץ ישראל ולא ממצרים. התקבלו במהלך הישיבה הודעות שהנשיא עומד לעזוב את הארץ בזעם, אז מזכיר המדינה סיירוס ואנס החליט להוציא את שני הנושאים במחלוקת מתוך הסיכומים שיוגשו לסאדאת.
"אלו החדשות הטובות ביותר ששמעתי בחיי!"
בגין היה תשוש ועייף וחזר לביתו, ויועץ התקשורת של קרטר כבר הכין את ההודעה לעיתונות על כישלון השיחות. שר הביטחון עזר ויצמן התפרץ והאשים את שרי הממשלה שם מחמיצים הזדמנות לשלום ויוצרים קרע עם בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל, כשנשיאה מתאם בעצמו את המגעים. אז קבוצת שרים בראשות ידין העבירה לבגין הצעת פשרה, שהועברה למזכיר ואנס.
אז הוצגה הפשרה לנשיא קרטר ולבגין שאכלו יחד ארוחת בוקר ביומו האחרון של הביקור. שניהם קיבלו את מתווה הפשרה של ידין, קרטר יצא לנתב"ג והמריא לקהיר. מקהיר קרטר טילפן לבגין ואמר כי סאדאת קיבל את ההצעות, והוחלט כי טקס החתימה על הסכם השלום ייערך בוושינגטון. בגין הציג את הסיכומים בפני מליאת הממשלה, שאישרה אותן. אז התקשר בגין לקרטר והנשיא הגיב: "אלו החדשות הטובות ביותר ששמעתי בחיי!"
לאחר דיון סוער של 28 שעות במליאת הכנסת אישרה המליאה את ההסכם, שנחתם בסופו של דבר שבועיים לאחר מכן בבית הלבן. בנאומו הודה בגין לקרטר שמעולם לא התייאש מהשלום וכי מאמציו יירשמו בדורות הבאים. האמריקנים חשבו אחרת: בעקבות המצב הכלכלי והמדיני הקשה של ארה"ב הודח קרטר בבחירות שנערכו ב-1980, אז נבחר יריבו הרפובליקני רונלד רייגן.
נחשפים מסמכי ביקור הנשיא קרטר:
"לאמריקה זהו צורך מדרגה ראשונה"