אובמה ברח?

ב-2007 הכריז שנשיא אינו ראשי לפעול צבאית ללא אישור הקונגרס | צילום: חדשות 2 מעולם לא דובר כל כך הרבה על כל כך מעט. במשך ימים עמל ממשל אובמה כדי לשדר לעולם בכלל ולנשיא סוריה בשאר אל-לאסד בפרט שמדובר בסך הכול בטפיחה קלה על היד. לא מלחמה, לא הפלת שלטון, משהו סמלי לכל היותר. אבל הסמלי הזה נגרר ונסחב. לבסוף זה התקרב יותר מדי למפגש ה-ג'י 20 בהמשך השבוע, שהיה מעמיד את נשיא ארה"ב במצב של חוסר נוחות. במיוחד לאחר שהפרלמנט הבריטי מנע השתתפות כמעט מובנת מאליה במהלך כולל בסוריה. ואז לכל אלו הצטרף גם העניין הפנים-אמריקני. חברי קונגרס, שבעיקר מעניין אותם האגו שלהם וההזדמנות לתפוס איזו כותרת, לחצו על אובמה מכל הכיוונים ו-57 סנטורים התארגנו וחתמו על עצומה בדרישה לקיים דיון בקונגרס לפני יציאה לכל מהלך שהוא.

ברקע העברת ההחלטה לקונגרס, עומד ויכוח אמריקני עתיק יומין בשאלה באילו מקרים על הנשיא לקבל את אישור הקונגרס על פעולה צבאית. לשון החוקה אומר שיש לקבל אישור על "פעולת מלחמה" - ACT OF WAR"". לא מעט נשיאים בעבר הלכו בין הטיפות ואמרו שלא כל מבצע צבאי הוא מלחמה. כך למשל, כאשר ברק אובמה עצמו הפציץ בלוב לפני שנתיים הוא לא הלך לקבל אישור מהקונגרס.   

וגם שאלת העיתוי חשובה. האם הנשיא יכול להתחיל במלחמה כדי להפתיע את האויב ואז לבקש אישור מהקונגרס? על ג'ורג' בוש נאמר שזה מה שהוא עשה במקרה של עיראק ואפגניסטן. אבל היה סנטור אחד שב-2007 רץ לנשיאות והכריז שנשיא ארה"ב אינו רשאי לפעול צבאית ללא אישור הקונגרס, אלא אם מדובר באיום ממשי ומידי על ביטחונה של ארה"ב. לאיש קראו ברק אובמה.

דיויד גרגורי, הפרשן הפוליטי הבכיר של רשת NBC, גילה הלילה שרוב יועציו של אובמה במועצה לביטחון לאומי, היו בדעה שעליו להמשיך בפעולה ללא אישור הקונגרס. אבל אובמה החליט אחרת. אחת הסיבות יכולה להיות גם דעת הקהל. סקרים אחרונים הראו ש-80% מהאמריקנים חושבים שעליו לקבל את אישור הקונגרס לפעולה בסוריה. ובכלל, גם בהנחה שאסד השתמש בנשק כימי, דעת הקהל על פעולה צבאית מוגבלת היא פיפטי-פיפטי.

שום ניתוח פסיכולוגי לא יצדיק את ההתפתלויות האחרונות

"אמרו לי שאפשר לתקוף גם בעוד שבוע או בעוד חודש" | צילום: יו טיוב משהו קרה לנשיא ביממה שבין שישי לשבת. בשישי זה היה שר החוץ קרי בנאום נוקב ומשכנע שלא הותיר מקום לספק – הולכים להפציץ כי ה"בריון והרוצח", כפי שהוא כינה את אסד שרצח 1,429 ו-426 ילדים בהתקפה כימית. קרי נראה "נשיאותי" ונחרץ. הוא קרא מהנייר נאום מנוסח לעילא.

אבל שעה קלה לאחר מכן אובמה דיבר ב"פוטו אופ" בבית הלבן לפני פגישה עם שלושת נשיאי המדינות הבלטיות. הוא היה נראה מהוסס ומגומגם, רחוק מהחדות והתקיפות של קרי. אפשר להיכנס לניתוחים פסיכולוגיים ארוכים על אישיותו של הנשיא, אבל גם הם לא יצדיקו את ההתפתלויות האחרונות.

אז מה קורה עכשיו? נאמר שיתחיל דיון בקונגרס. זה אמור לקרות לכל המוקדם ב-9 בספטמבר, אלא אם כן יטרחו חברי הקונגרס לחזור לוושינגטון לפני כן. מה הם יחסי הכוחות? בנושאים כאלה אין קווים מפלגתיים. יש במפלגתו של אובמה כאלה שמתנגדים נחרצות לפעולות כאלה. יש במפלגה הרפובליקנית כאלה שחושבים שצריך לתקוף יותר ויש כאלה שחושבים שלא צריך בכלל. בקיצור, אובמה חופר לעצמו את הבור הבא.    

מה כן? חברי קונגרס משני הצדדים מריעים לו, הציבור האמריקני מרגיש יותר טוב ואולי גם הפופולריות המוכה שלו תעלה קצת.

 ומה עם אסד ומאות הילדים המרוססים? זה יכול לחכות. "אמרו לי שאפשר לתקוף גם בעוד שבוע או בעוד חודש", אמר אובמה. בפעם הראשונה הוא נראה רגוע ומרוצה כשאמר את זה.