נשיא ארצות של אמריקה מישיר את מבטו אל המצלמות ופותח בנאום דרמטי לאומה בטון של לפחות מלחמת עולם. מה קרה? הטילים בדרך למוסקבה? פולשים לאוקראינה? לא. מכריזים מלחמה על איזה ארגון חצי קיקיוני שרצח שני אמריקנים. ואיזו מלחמה? משהו לא ברור בשלט רחוק עם "יועצים" ועוד פעם עירקים שיעזרו. ברק אובמה מגייס את הטון התקיף והחליפה של האיומים וזה לא יושב עליו. זה לא מסתדר. זה לא הוא. הוא לא מאמין בזה. כשהוא פולט את המשפט "זה העיקרון המרכזי של נשיאותי – אם תתקוף את אמריקה, אין לך מפלט" אפילו הוא לא נראה מחובר אליו. כל השפה רפה, מחושבת, לא חד משמעית. זה לא "נשבור להם את העצמות" בנוסח ג'ורג' בוש, זה לא "נחסל את הטרור". זה הולך ככה: "לא נעשה בשביל העירקים מה שהם צריכים לעשות בעצמם ולא נוכל לבוא במקום השותפים הערבים שצריכים לדאוג לביטחון באזורם".
אז מה כן?
"נתקוף מהאוויר", "נשתף פעולה עם כוחות עירקים שיתקפו מטרות בשטח", "לא אהסס לתקוף גם בסוריה". אובמה גם מודיע שישלח עוד 475 יועצים צבאיים אמריקניים לעירק אבל מיד מוסיף: "הם לא יהיו מעורבים בלחימה ואנחנו לא ניגרר לעוד מלחמה בעירק".
למה הוא עושה את זה?
כי אין לו ברירה. השחיטה של שני העיתונאים זעזעה את אמריקה .זה הפך לנושא המסוקר ביותר בתקשורת מזה שנים. אין אמריקני שלא הזדעזע ולא כעס. בנובמבר הקרוב בחירות חשובות מאוד לקונגרס, הרפובליקנים מטפסים על אובמה מכל הכיוונים ומציגים אותו כחלשלוש. הפופולאריות בצלילה. מה עושה נשיא במצב כזה? מכריז מלחמה וקדימה להפציץ. אבל כאן מגיע הקאץ'. הציבור האמריקני לא רוצה עוד מלחמה מעבר לים עם אלפי הרוגים. היה מספיק.
כל הדברים האלה נאמרים, לא במקרה, שעות ספורות לפני טקסי הזכרון של ה-11 בספטמבר בניו יורק ובוושינגטון וברחבי ארה"ב. כבר 13 שנים עברו ועדיין קשה לעכל את האירועים ההם. השנה ייפתח סוף סוף מוזיאון ההנצחה ב"גראונד זירו" בדאונטאון מנהטן ומבקרים יוכלו להיכנס לשטח הבנוי מחדש במקום שבו היו המגדלים. שוחחתי השבוע עם אנתוני גווידו, מנהל התקשורת של המוזיאון.
עשור שלם של ויכוחים ומאבקים עבר עד שסוף סוף הגיעו להסכמה מה לעשות בגראונד זירו. תוכניות עלו, התקבלו, בוטלו ושוב עלו. במוזיאון עצמו סיפוריהם של הקורבנות, הכבאים והעיר כולה. מחלקים של המגדלים, דרך ציוד של כבאים ועד סממני האבל, כולל סרטים, הקלטות וצילומים. המוזיאון פתח את שעריו רק בחודש מאי האחרון. גווידו אומר שהחוויה מאוד אינטנסיבית. אנשים יוצאים עם דמעות. בתקשורת האמריקנית המוזיאון קיבל מחמאות על הדרך שבה הנציח את הטרגדיה הזו. אם מישהו מגיע לניו יורק מומלץ לבקר במקום, אבל לדאוג לכרטיסים מראש דרך אתר המוזיאון.
אובמה אמר בנאומו שאין סימנים לכך שדאעש מתכנן פעולות טרור בארה"ב. אם יתבדה – ההיסטוריה עומדת לחזור על עצמה.