זה לא היה שבוע גדול להוליווד. טוב האמת שאין דבר כזה "הוליווד". כשאומרים "הוליווד" הכוונה לתעשייה הסרטים – לביזנס המיוחד הזה של יצירת אשליות וחלומות והרבה זוהר מסביב. בהרבה מקרים זוהר מפלסטיק.
סקנדל ממוחזר?
נחזור לוודי אלן. הוא עצמו פרסם מיד הכחשה נמרצת. "המכתב שקרי ומביש", הודיע, "טענות אלה נחקרו בעבר על ידי מומחי בית משפט ונמצאו בלתי מבוססות". הוא רומז לסכסוך הגדול עם מיה פארו שנמשך כבר שנים. לצדה של פארו בסכסוך הזה שניים מילדיה, דילן בת ה-28 ורונאן בן ה-26.
ועכשיו הגענו אל רונאן פארו. רונאן מתחיל בקרוב קריירה של מגיש תוכנית אקטואליה ברשת החדשות MSNBC. הוא רק בן 26 אבל יש מאחוריו כבר פעילות מפוארת. הוא היה דובר הנוער של ארגון יוניצף של האו"ם, הוא היה יועץ של שרת החוץ הילרי קלינטון לענייני נוער, הוא למד באוקספורד, הוא כתב מאמרים במגזינים נחשבים והוא אפילו הספיק לקבל תואר דוקטור של כבוד מאחת האוניברסיטאות בקליפורניה.
רונאן עסוק בימים אלה במסע קידום לתוכניתו, כמו למשל בראיון השבוע בתוכנית הבידור של ג'ימי פאלון. והאמת? אם מסתכלים על הפנים ועל העיניים הכחולות – יש מצב שרואים שם הרבה יותר פרנק סינטרה מאשר וודי אלן. העיניים הכחולות היו הסמל המסחרי של "פרנקי בלו אייז". יש מי שמכנים את הבחור "רונאן בלו אייז".
אז מה הקשר? למשל מייקל וולף, אחד מעורכי המגזין "ואניטי פייר" מאשים את מיה פארו שהיא ממחזרת את כל פרשת דילן כדי לייצר יחסי ציבור וכותרות לקראת עלייתו הקרובה של בנה לאוויר. "פתאום אחרי 21 שנים של שקט מעלים את זה מחדש", הוא כתב, "זה סקנדל ישן שממוחזר לטובת הדור החדש".
רונאן מתעב את וודי אלן והוא לא מסתיר זאת. "הוא אבא שלי שהתחתן עם אחותי. אז אני גם בנו וגם גיסו", הוא אמר. כאשר וודי אלן קיבל פרס מפעל חיים בגלובוס הזהב בשבוע שעבר, רונאן פרסם עקיצה בטוויטר: "הקטע של התעללות מינית בילדים בא לפני או אחרי הסרט "אנני הול?". קונספירציה או לא – רונאן פארו מקבל עכשיו זמן מדיה בכמויות. הנה אפילו בישראל כותבים עליו.
ביום רביעי קפץ לקלחת מוזס פארו, בן 36, אחד משני הילדים המאומצים של וודי ומיה. הוא אינו מאמין לדבריה של אחותו המאומצת השנייה, דילן, אבל את מיה פארו הוא ממש תקף. מוזס מאשים את אמו המאמצת שיצרה אווירה של הסתה ושנאה לאחר פרידתה הטראומתית מוודי אלן. "אינני יודע אם אחותי באמת מאמינה שהיא הותקפה מינית או שהיא מנסה לרצות את אמה", אמר מוזס למגזין "פיפל" והוסיף: "אם אתה לא בצד של אמא שלי – אתה במצב נורא".
נחזור לפיליפ סימור הופמן. למרות שם המשפחה המצלצל מוכר אין לו רקע יהודי. הוא נולד במחוז אמיד במדינת ניו יורק וכבר בהיותו בקולג' התמכר לסמים. בגיל 22 הלך לגמילה בפעם הראשונה. הוא סיפר שכבר בגיל 12, כשראה את ההצגה "כולם היו בני", ידע שהוא רוצה להיות שחקן. והוא היה מהטובים שבהם – בקולנוע, בטלוויזיה ובתאטרון. בימים אלה הוא אמור היה לסיים את צילומי ההמשך של "משחקי הרעב" אבל לא הספיק. עכשיו לא ברור מה יקרה עם שני הפרקים הבאים.
שני סיפורים עצובים. לא מהסרטים – מהחיים.